החלטה בתיק בש 92957/07

כתב האישום מייחס למשיבים קשירת קשר לביצוע פשע ושוד מזויין - עבירות על סעי' 499(א)(1) ו-402(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

הבקשה שבפני היא להורות על מעצרם עד תום ההליכים המשפטיים נגדם בת.פ. 40238/07.

מוסכם על ב"כ המשיב 1 כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית וקיימת עילת מעצר, ואילו ב"כ המשיב 2 טען כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית בגין סיוע לשוד בלבד, לגבי מרשו, וקיימת עילת מעצר, אלא שהיא כהגדרתו "מאוד גבולית".

לטענת ב"כ המשיב 2, מרשו היה פאסיבי במהלך הארועים, ובפועל שימש כשומר, הוא לא החזיק בסכין, ולדברי אחד העדים, הוא "עמד בצד ולא עשה כלום".

בהמשך, משהסתבר כי התשתית הראייתית מצביעה על כך שמשיב 2 נכנס לתחנת הדלק ביחד עם משיב 1, ובשעה שמשיב 1 איים בסכין על עובדי התחנה הוא אסף את הכסף מהקופה, וכן שמר על הבחורה שלא תזעיק עזרה, הסתייג ב"כ המשיב 2 מטענתו הראשונית, וציין כי " אין מחלוקת שבבוא היום הוא יבוא על עונשו אם כמסייע ואם כשותף".

למען הסר ספק איפוא, אני מציינת כי התשתית הראייתית הלכאורית מצביעה על כך שמשיב 2 היה מבצע עיקרי ביחד עם המשיב 1, בביצוע עבירות נשוא הבקשה, אלא שמשיב 1 היה דומיננטי יותר בביצוען, הוא שהביא את הסכין, וכן איים על עובדי תחנת הדלק, ועברו הפלילי מכביד מזה של המשיב 2.

ב"כ המשיבים עתרו לביהמ"ש להורות על קבלת תסקיר מעצר בעניינם של מרשיהם, אשר יתייחס לאפשרות של גמילה, ושהות במוסד גמילה כחלופת מעצר.

ב"כ המשיבים הודו כי המשיבים לא ביקשו לעבור הליך גמילה בטרם מעצרם, אך לטענת ב"כ המשיב 1 מרשו הסגיר את עצמו, הודה במשטרה בביצוע עבירות, והסביר כי ביצע את המעשה בהיותו ב"קריז".

ב"כ המשיב 2, הוסיף וציין כי מרשו איננו עבריין אלים והוא משתמש בסמים מזה כשנה, משפחתו נורמטיבית ומוכנה לערוב לו והוא מבקש כיום להתקבל למוסד גמילה ואף נקבע לו מועד לראיון בחודש ספטמבר בקהילה הטיפולית "רמות יהודה".

ב"כ המבקשת מתנגדת לקבלת תסקיר מעצר בענין המשיבים, ולדבריה, עסקינן בשוד אלים שבוצע בצוותא חדא כאשר נעשה שימוש בנשק קר תוך השמעת איומים. בסופו של דבר, עובדי התחנה לא נפגעו מאחר ששיתפו פעולה ומסרו את הכסף לשודדים.

עוד הדגישה ב"כ המבקשת כי השוד בוצע לצורך מימון רכישת סם, והמשיבים לא ביקשו עובר לביצוע העבירות לעבור הליך גמילה. כמו כן לטענתה, הרשעתו הקודמת של משיב 2 בעבירה על פקודת הסמים המסוכנים היא משנת 2004, משמע הוא משתמש בסמים מזה 3 שנים ולא שנה אחת בלבד.

עוד לדבריה, נסיבות ביצוע העבירה מצביעות על מסוכנותם של המשיבים, ויש להורות על מעצרם עד תום ההליכים.

על פי הההלכה הפסוקה, כפי שמצאה ביטוייה בהחלטת נשיאת ביהמ"ש העליון, כב' השופטת בייניש, בבש"פ 1117/05 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם) נקבע:

" בימ"ש זה עמד פעמים רבות על כך שככלל, ההחלטה בדבר טיפול גמילה איננה ענין לשלב המעצר, ובהיעדר טיפול גמילה לפני המעצר, מן הראוי להשאיר את ההכרעה בענין זה לשלב העונש".

       ראה: בש"פ 5840/97 זקן נ' מ.י.     (לא פורסם)

          וכן בש"פ 5840/01 שריקי נ' מ.י. (לא פורסם)

                 בש"פ 1728/03 זלצמן נ' מ.י. (לא פורסם)

               בש"פ 11981/04 שפק נ' מ.י. (לא פורסם)

כמו כן ראה החלטתו של כב' השופט א.א. לוי בבש"פ 283/07 אברהם אברהם נ' מ.י. (לא פורסם):