החלטה בתיק בש 92895/05

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה לפי סעיף בעבירה לפי סעיף 300 (א)(2). בד בבד, עתרה המדינה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים.

בין משפחת סירחאן למשפחת המשיב (אל- עוקה) קיים סכסוך רב שנים, במסגרתו  נרצח אחיו של המשיב ביום 17.7.01. בני משפחתו של הנרצח ביקשו לנקום את דמו, ע"י רציחת אחד מבני משפחת סירחאן, ולפיכך ביום 12.1.05 נרצח נאיף אבו סרחאן (להלן: "הנרצח").

ביום 22.2.05 הוגש כתב אישום כנגד אחיו של המשיב, סלימאן אל- עוקה (להלן: "סלימאן") בגין הרצח הנ"ל.

במהלך חקירת המשטרה של סלימאן הוקלט ע"י מדובב. בדבריו הוא קושר מספר בני משפחה, ובינהם את המשיב, לאירוע הרצח המפורט עלי כתב האישום.

הסניגורית המלומדת, עו"ד ליאורה ברקו, טענה בלהט רב, כי המשיב כלל אינו קשור לאירוע הרצח הנ"ל, וכל איזכוריו של סלימאן בנוגע לבחור בשם "מוחמד", אינם נוגעים למשיב כלל ועיקר. לדידה, נקמת דם יכול שתהא על ידי אחים, על ידי בני דודים ו/או משפחה מורחבת, ואכן במשפחת אל- עוקה, ישנם חמישה בני- דודים הקרואים בשמו של המשיב, "מוחמד". לפיכך יכול וסלימאן לא התכוון אל המשיב בדבריו.

למשיב אין מניע, הוא אחיו למחצה של סלימאן ואינו נמצא בקשר עם בני משפחתו. המשיב נעדר עבר פלילי, ומזה כעשרים שנה עוסק כרועה כבשים. עוד טוענת הסניגורית המלומדת כי סלימאן הודה  ברצח, ואף מציין כי רק הוא קשור לרצח. לעמדתה, ישנן מספר גירסאות לרצח, ואין ראיות שאכן המדובר במוחמד- המשיב. בנוסף, מאשרת הסניגורית בדבריה, כי הקב"ט זיהה את רכב הטויוטה של סלימאן במקום האירוע, אולם לדידה אין קשר בין הרכב הנ"ל למשיב. הסניגורית המלומדת הוסיפה וציינה, כי קיים איכון למכשיר פלאפון שמספרו 8491687-050 במקום האירוע במועד ובשעה הרלוונטים לרצח, אולם, מכשיר הפלאפון הנ"ל הינו בבעלות אשתו של המשיב.

שיוויתי לנגד עיני טענותיה הנכבדות של הסניגורית המלומדת, ובאתי לבחון האם קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיב.

להלן יפורטו עיקרי הראיות:

במסגרת חומר החקירה נגבו עדויות משלושה פועלים של הנרצח מרמאללה, שהיה קבלן. הפועלים היו נוכחים בזירת האירוע, ומתארים את החלק באירוע, לו הם היו עדים. 

בהודעתו של וחיד אג'רם מיום 12.1.05 מתאר הנ"ל: " ...ירדנו מהאוטו וראינו שתי מכוניות פרייבט, חשבנו שזה משטרה באים אלינו ואומרים שאין לנו אישורים כשראה אותם נאיף הוא ברח, ואנחנו אמרנו להם שאנחנו מרמאללה והרמנו ידיים, ואמרו לנו "אל תפחדו אתם תלכו מהר מפה", והיה להם סכין ואקדח, ואז הם אמרו לנו "תלכו מפה מהר" " (גיליון 1 שורות 9-15). בהמשך מתאר העד "היו להם סכינים והם אמרו שיש להם חשבון עם נאיף, אנחנו ראינו שנאיף ברח וראינו שתפסו אותו, אבל כבר לא ראינו מכאן מה נעשה" (גיליון 1 שורות 21-23).

בהודעתו של אמג'ד קוטנה מיום 12.1.05 מתאר הנ"ל: "בשעה 6:50 ירדנו מהאוטו אני ועוד שני פועלים, וחיד ועבד, ואז לפני שירדנו עמדו ליד האוטו של נאיף אולי עשרה אנשים, ואמרו לנו "תלכו תלכו לשם, יש ביננו חשבונות", ואנחנו הפועלים הלכנו לשכן, ואני לא יודע מה קוראים לו, ואנחנו אמרנו לו שיתקשר למשטרה כי הורגים את בעל הבית שלנו, והוא קפץ לשם, והם רדפו אחריו ואנחנו לא ראינו איך הוא נהרג, פחדנו" (גיליון 1 שורות 5-12) . בהמשך מתאר העד: "אני הייתי מפחד וחשבתי שהם באו להרוג אותנו גם, וגם היה להם מסכה על הפנים" (גיליון 1 שורה 28 - גיליון 2 שורות 1-2). כן מציין העד כי האנשים הללו דיברו בשפה הערבית (גיליון 2 שורות 3-4), וכי המדובר בשתי מכוניות פרטיות בצבע לבן (גיליון 2 שורות 8-9).

בהודעתו של עבד אלארגב מיום 12.1.05 מתאר הנ"ל: "...כולם היו עם מסכות על הפנים, ואני לא יכולתי לראות, והם ירדו מהאוטו שלהם ואמרו "תברחו" " (גיליון 1 שורות 21-23). בהמשך מציין העד "לא יודע סוג, אבל שתי מכוניות לבנות" (גיליון 1 שורה 25). ומוסיף: "אני מהפחד ישר ברחתי כי ראיתי אדם עם סכין, ואני לא יודע כמה אנשים היו, מי שאני ראיתי היה עם מסכות בפנים" (גיליון 2 שורות 2-4).

בתמליל שיחה שנערכה בין המדובב לסלימאן ביום 4.2.05 (מ.ט. 35/05- קלטת מס' 26) מציין סלימאן "עשינו לו מלכודת... שלושה רכבים. שלושה רכבים". לשאלת המדובב באילו רכבים מדובר עונה סלימאן: " טויוטה קורולה, מזדה 323, ג'יפ פאג'רו" (עמוד 5). בהמשך השיחה מציין סלימאן כי הרכב טויוטה קורולה לבנה זהו הרכב שלו (עמוד 23). בהמשך שואל המדובב "כמה הייתם באוטו", וסלימאן משיב " שלושה" (עמוד 6 וראה עוד בעמוד 7).

לעניין הפועלים מהשטחים מספר סלימאן למדובב: "אבל מי ראה אתכם?", סלימאן  "אלה מהשטחים אולי" (עמוד 7), המדובב שואל את סלמיאן "כמה הם ראו?,, וסלימאן משיב "ראו את השלושה, שניים שירדו...".

בהמשך שואל המדובב בעניין הנשק וסלימאן משיב:  "שניים שלפו אקדחים על אלה מהשטחים ואחד שלף סכין ואמר שזה עניין של נקמה ושאף אחד לא ידבר", "שלושה, אחד הלך בעקבות האיש ושניים, הנהג שהיה לו נשק והשני בא מהאוטו שלף על האנשים מהשטחים, ואמר שאף אחד לא ידבר, אחד עם סכין ואמר שמי שידבר..." (עמוד 8)

בעניין המסיכות שלבשו הרוצחים לשאלת המדובב עונה סלימאן: "חצי מסיכות, לא ראו ברור". המדובב שוב שואל: "הם ראו את הפנים שלכם?", סלימאן משיב: "לא ראו, לא" (עמוד 8).

המדובב ממשיך לשוחח עם סלמיאן על האירוע וסלמיאן מספר לו: "עכשיו השלושה, השניים שבאוטו הזה, שניים ירדו לאיש".

בעת שסלימאן סיפר למדובב על הרצח, סלימאן רשם במקביל על פתקים את השמות והפרטים אודות האירוע, על מנת שהמדובב יוכל להציג אותם בפני בני משפחתו של סלימאן ולרכוש את אמונם.

באחד הפתקים כתב סלימאן (בתרגום לעברית): "...שתדע שהוא יודע כל דבר, אני ואיסמעיל ומוחמד היינו ברכב שלי".

הנה נא, סלימאן, אחיו של המשיב, מתאר את האירוע בפרטי פרטים. דבריו של סלימאן מתיישבים עם עדויותיהם של הפועלים מהשטחים.