החלטה בתיק בש 928/08

1.         בפני ערר כמצוות ס' 53 (א) לחסד"פ (סמכויות אכיפה - מעצרים) ה'תשנ"ו - 1996, נשוא החלטת בית משפט השלום בנצרת (כב' השופט אזולאי) לפיה הורה על מעצר העורר עד תום ההליכים נגדו.

            כתב האישום (המתוקן) מייחס לעורר יחד עם שני נאשמים אחרים עבירות של סחר בסם מסוכן בניגוד לס' 13 + 19 (א) לפקודת הסמים המסוכנים (נ"ח) ה'תשל"ג - 1973 וכן החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית, עבירה בניגוד לס' 7 (א) + (ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים.

            כתב האישום מלמד בתמצית כי בעקבות פעולת סוכן סמוי של משטרת ישראל, בוצעה עסקת סמים בצומת בית רימון אליהם הגיע הנאשם טאהא ועמו ברכב העורר.

            העסקה בוצעה כאשר העורר נוהג ברכב מסוג פונטיאק ובהיות הנאשם טאהא, העורר והסוכן בצוותא חדא, נעשתה עסקה בסם מסוג הירואין במשקל של 2.4479 גרם נטו.

            בנוסף לכך, בביתו של העורר נתפס סם מסוג הירואין במשקל 0.4152 גרם נטו.

            בבית משפט קמא הונחה בקשה למעצר הנאשמים עד תום ההליכים נגדם כאשר נטען לראיות לכאורה טובות, קיום עילת מעצר וחזקה הנובעת מעבירות הסחר בסמים וכן כאשר למשיבים ובהם העורר עבר פלילי.

            בית משפט קמא קבע כי העורר והסוכן מכירים זה את זה, הסוכן גם זיהה את העורר במסדר זיהוי תמונות, המשיבים ובהם העורר הכחישו את דבר המפגש מכל וכל ומכאן, הסיק כי העורר אינו יכול לטעון כי היה נוסע תמים ובלשונו "במיוחד לאור הויכוח הגלוי בין הסוכן לבין המשיב 2" (הנאשם טאהא - י.כ.), לגבי הכמות והמחיר ומסירת שקית המכילה אבקה והעברת כסף בתמורה, בהעדר הסבר סביר אחר, ברי כי שני המשיבים שותפים לדבר העבירה".

            באשר לסם שנתפס בביתו של העורר, מציין בית משפט קמא כי העורר מודה בהחזקת הסם אלא שטען כי מדובר בסם לצריכתו העצמית.

            בית משפט קמא מציין ובצדק קיום חזקת מסוכנות ועילות מעצר, ההלכה כי סחר בסמים יוביל בד"כ למעצר עד תום ההליכים והחריג יהא חלופת מעצר.

            מציין בית משפט קמא כי במקרה דנן אין בפניו נסיבות חריגות, אין מקום לסטות מהכלל ושעה שקיימות ראיות לכאורה שדי בהן, הורה לעצור את המשיבים ובכללם העורר עד תום ההליכים נגדם.

            ב"כ העורר מלין על החלטת בית משפט קמא, לטענתו חומר החקירה אינו מלמד על ראיות לכאורה כמצוות המחוקק באשר לעסקה עם הסוכן והנאשם טאהא, לטעמו קיימת רק הודעת הסוכן, מעבר לכך, אין דבר.

            עוד טוען ב"כ העורר למחדלי חקירה לאמור, הבעלים של רכב הפונטיאק לא נחקר לטענתו, אין תימוכין לגרסת הסוכן ולא היה מקום לקבוע קיום ראיות לכאורה.

            לחלופין, טוען ב"כ העורר גם אם מתקיימות ראיות לכאורה, מדובר במעורבות נמוכה של העורר ויש מקום לחלופת מעצר, עצם נוכחות העורר בעסקה לא די בה ובאשר לסם שנתפס בביתו של העורר, מדובר בסם לצריכה עצמית.

            מנגד, מבקש ב"כ המשיבה לדחות את הערר, חוזר על ההלכה לפיה בסחר בסמים הכלל הנו מעצר עד תום ההליכים, העורר סיבך את עצמו בחקירתו, הסביר מהיכן הפונטיאק בה נהג, שתק באשר להמשך החקירה.

            עוד מפנה ב"כ המשיבה לעדותו של הסוכן, לעובדה ששתיקת העורר מהווה ככזו חיזוק לעדות הסוכן, מציאת הסם על גופו אף היא מהווה חיזוק ומלמדת על מי שעיסוקו בסמים, מפנה לתמליל, למשא ומתן בין נאשם 2 טאהא והסוכן ובו סיכום הדברים כאשר העורר איתם, העסקה מתבצעת לידו ומתוך מודעות שלו.

            באשר לסם שנתפס בבית העורר, הכמות על פי חוק, הנה כמות שחזקה היא שאינה לצריכה עצמית.

            יצוין כי לענין השתיקה באר ב"כ העורר כי העורר בחר לשתוק לאחר שהחוקר האיץ בו בלשונו ואמר לו כי הוא משקר.

2.         הלכה היא כי בשלב זה נבחנות הראיות הלכאוריות על פניהן (ב"ש 1102/06 מ"י נ'

רשדי).