החלטה בתיק בש 92765/05

בפני בקשה לעיון חוזר מטעם המבקש, בה מתבקש בית המשפט לעיין בהחלטתה של כב' השופטת אוהד מתאריך 8.5.05 לפיה הורתה על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים.

כמו כן מתבקש בית המשפט להורות על הכנת תסקיר מעצר בעניינו של המבקש.

ב"כ המבקש מציין, כי בפועל לא התקיים טיעון לגופה של בקשת המשיבה למעצרו של המבקש  עד תום ההליכים, אם כי הסניגוריה הביעה הסכמתה למעצרו, וזאת מחמת הצורך בדחייה לשם ביצוע חקירה פרטית אודות המתלוננת - חקירה שהתעכבה עקב מצבו הכלכלי של המבקש.

עתה, לטענת ב"כ המבקש, מצוי בידי ההגנה חומר חקירה חדש שהושג באמצעות חוקר פרטי, אשר לטענתה מכרסם באופן ממשי בתשתית הראייתית הליכאורית עליה מתבססת החלטת המעצר. חומר זה מתייחס למהימנות המתלוננת, ותומך בדברי המבקש בחקירתו במשטרה.

ב"כ המבקש חוזר וטוען, כי מדובר במתלוננת העוסקת בזנות, שהינה "מתלוננת סדרתית", אך הוא מסרב שחומר החקירה החדש שהשיגה ההגנה יועבר לידיעתה של התביעה, וזאת על מנת שלא לפגוע בהגנת המבקש.

עוד מוסיף ב"כ המבקש וטוען, כי מרשו יושב במעצר מחודש ינואר 2005, והמועדים לשמיעת הראיות נקבעו לחודש נובמבר 2005, כך שבטרם יחל משפטו של המבקש הוא ישהה במעצר כ- 11 חודשים.

לאור בש"פ 6566/03 יעקב וידרשטיין נ' פרקליטת המדינה תק-על 2003(3) 1482, מבקש ב"כ המבקש כי בית המשפט יורה על שיחרור מרשו תוך מימוש זכותו היסודית לחירות.

הסניגור אמנם טען, כי הוא מבקש להציג בפני בית המשפט חומר חקירה חסוי שנאסף ע"י חוקר פרטי, אך עקב התנגדות התביעה זנח את בקשתו, ובסופו של דבר לא מסר לעיון בית המשפט כל חומר חקירה.

אקדים ואומר כי לאור הוראת סעיף 15(ה) לחסד"פ (סמכויות אכפיה - מעצרים) תשנ"ו - 1996, בבוא ביהמ"ש לדון   במעצר לצורכי חקירה  הוא רשאי לעיין גם בחומר שלא נמסר לידי החשוד או לסניגורו.

בבש"פ 2857/01 איאד מוגרבי נ' מדינת ישראל  פד"י נה' (3) 826, התייחס בית המשפט (כב' השופט ריבלין) לשאלה אם ניתן להגיש חומר חסוי בשלב הדיון במעצר עד תום ההליכים וציין כי סוגיה זו לא זכתה למענה אחיד בפסיקת בית המשפט העליון. בבש"פ 2857/01 נקבע, כי לאחר הגשת כתב אישום התביעה אינה רשאית להגיש לשופט חומר חסוי המתייחס במישרין לעבירות המיוחסות לנאשם, אך כלל זה אינו תופס ביחס למידע רלבנטי הקשור לעניין מעצרו הנמשך של הנאשם, ושאינו קשור במישרין להוכחת העבירות עצמן.

בבש"פ 597/93 מדינת ישראל נ' צ'רלי אבוטבול פד"י מ"ז (1) 340 (עמ' 344-343), קיבל בית המשפט העליון (כב' השופט בך) עמדת המדינה שעתרה להגשת מסמכים מסויימים כ"חומר חסוי", בציינו:

"א) עקרונית שותף אני לדעה, כי אין זה רצוי שבית המשפט ירשה לאחד הצדדים להגיש לו חומר שלצד השני נמנעת הגישה אליו, לכן אין להרבות בשימוש בפרוצדורה זו, אך ישנם מקרים בהם תחושת הצדק מחייבת ישומה של אפשרות נוהלית זו.

כבר קבעתי במספר החלטות בעבר, ששימוש בדרך זו אינה מוגבלת להגשת חומר על ידי התביעה, ללא שיתוף הסניגוריה במידע האמור, אלא ניתן להפעילה במקרים ראויים גם לטובת הסניגוריה".

בב"ש (ירושלים) 1682/02 פדרמן נ' מדינת ישראל פ"מ תשס"ב (1) 97, דן בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט זילברטל) בבקשת המדינה להציג בפניו מידע במהלך הדיון בבקשה למעצר לתום ההליכים, אשר היה בו לדעתה כדי לשכנע את בית המשפט להגביל חירותו של המשיב, וזאת מבלי ללכת ב"דרך המלך" של הוצאת תעודת חיסיון.

בית המשפט סרב לעיין ב"חומר החסוי", וקבע בזו הלשון:

"אין לשכוח כי נקודת המוצא היא, שכל נתון המוצג בבית המשפט הוא גלוי, והצד שכנגד יכול להתמודד עימו. סטייה מנקודת מוצא זו היא פגיעה בכללי הצדק הטבעי, ולא תיתכן ללא הוראת חוק מפורשת המתירה זאת או ללא התבססות על עקרון משפטי בעל משקל".

בב"ש 7257/04 מדינת ישראל נ' פנחס מיכלשווילי מיכאל (לא פורסם) החליט אותו מותב באופן שונה (כב' השופט זילברטל) ועיין בראיות חסויות שהוגשו לו מטעם התביעה ולא נמסרו לעיון הסניגוריה, כאשר לטענת התביעה ראיות אלו תמכו בטענתה, שהמשיב הבריח סכומי כסף לחו"ל, ובכך יש להצביע על חשש להימלטותו מאימת הדין.

בית המשפט המחוזי קבע, כי קיימים מקרים בהם ניתן להגיש לבית המשפט חומר חסוי גם בהעדר תעודת חיסיון, וזאת לצורך שיקולי השיחרור בערובה.

בהלכה הפסוקה הוכרה זכותו של נאשם להציג לבית המשפט ראיות שבכוחן לטענתו, לכרסם במשקל הראיות הלכאוריות שבידי המאשימה, וזאת מבלי שאותה ראיה תמסר לעיון המאשימה: