החלטה בתיק בש 92704/06

עניין לנו במקרה קשה. המדינה הגישה בפני בקשה לעיון חוזר בעניינו של המשיב, על פיה היא עותרת לעוצרו עד תום ההליכים.

ראשיתו של דבר בכתב אישום שהוגש כנגד המשיב ביום 31.3.06, בבית משפט זה, בו ייחסה לו התביעה החזקה של 1000 כדורי סם מסוג MDMA (אקסטזי), מחולקים ל- 10 אריזות בתוך הגלגל הרזרבי של מכוניתו, 30 כדורי סם מסוג MDMA , חבויים מאחרי המכסה החיצוני של מיכל הדלק ברכב, 5 כדורי סם MDMA בכיס מכנסיו, ובנוסף לאלה - חשיש במשקל 5.3 גר' וקנבוס במשקל 0.3 גר', שהחזיק בכיס מכנסיו.

כיוצא מן הכמות יוצאת הדופן של כדורי הסם מסוג MDMA, כמות מסחרית לכל הדעות, עתרה המדינה לעצרו עד תום ההליכים, בד בבד עם הגשת כתב האישום כנגדו.

עניינו של המשיב הובא בפני כב' השופט רוזן, בבית משפט זה, אשר סבר לתת לו הזדמנות ולצורך כך הזמין בעבורו תסקיר מטעם שירות המבחן, כאשר נראה כי גם המדינה לא התנגדה, אז, להגשת תסקיר כזה, לצורך בדיקת חלופה, ובמיוחד כדי שישהה במוסד שיקומי-גמילתי. כל זה מחמת ההתרשמות כי הנאשם משתמש בסם.

יותר מזה, כב' השופט רוזן הביע דעתו, לאחר שהתקבל התסקיר הראשון, כי על המשיב לשהות, לאחר השלב הראשון של "אשפוזית" במוסד קהילתי מוכר וסגור וזה מאחר והובררו תולדות חיי המשיב, כבן 40 שנה וללא עבר פלילי. באותו שלב הורה בית המשפט כי המשיב יועבר ל"אשפוזית", במועד שייקבע על ידי הרשויות שבה ובמקביל ביקש כי שירות המבחן יבחן את אפשרות שילובו בקהילה טיפולית מוכרת, כהמשך ישיר לטיפול ב"אשפוזית" כל זה ביום 24.5.06.

התסקיר המשלים הראשון הגיע ביום 12.7.06 וממנו ניתן היה ללמוד כי שירות המבחן ספקן לגבי יכולת המשיב להצליח שלא בקהילה סגורה, לאחר שהצעות שלו לקהילה כזו או אחרת, עם רקע דתי, לא עלו יפה.

באותו יום כתב כב' השופט רוזן החלטה היוצאת מגדרה בעבור המשיב, מתוך רצון, כדברי בית המשפט, ליתן לו אפשרות לפתוח בהליך גמילה, גם כשהמשיב עצמו לא הוכיח דבקות בדרך, המשיך בית המשפט עצמו בנתיב זה, ובסופו של דבר צלחה דרכו של המשיב בהליך האשפוז הראשוני. בהמשך שטח כב' השופט רוזן את בקשתו בפני שירות המבחן לעשות כל אשר לאיל ידם על מנת למצוא מקום בו יוכל המשיב להשתלב, שכן האלטרנטיבה, כדבריו, למוסד הטיפולי - הינה השגתו לאחור לבית המעצר.

המוצא נמצא, בסופו של עניין, ביום 23.7.06, כאשר בפני כב' השופטת לב-הר-שרון הונחה הודעה מטעם שירות המבחן, לפיה מתבקש בית המשפט לאשר את העברתו לקהילת "בית אביבה", שמוכנה היתה לקבלו. כב' השופטת לב-הר-שרון קיבלה את ההמלצה ובהסכמת הצדדים הורתה להעבירו, בו ביום, למוסד האמור.

למרבית הצער, לא ארך זמן שהיית המשיב בקהילה טיפולית זו. ממסמך שהכינה מנהלת "בית אביבה", מיום 1.8.06, מתברר כי למרות שטרם קבלתו שם עלתה התלבטות באשר למוטיבציות של המשיב בעניין הפנייתו לטיפול, החלטתה היתה לאפשר לו הזדמנות. עוד מתברר כי גם כאשר הגיע למסגרת הקהילה, עלו שוב התלבטויות באשר להתאמתו למקום, לאור התבטאויות שהתבטא מול דיירים אחרים בקהילה, לפיהן אין הוא נרקומן, השופט שלח אותו לכאן וכי לא היה אמור להגיע לכאן. גם התנהגות של הצבת תנאים ודרישות, מצידו, במקום, לא נמצאה תואמת מצב של אדם המבקש עזרה לבעיית התמכרות.

ביום 1.8.06, כך כתוב במסמך, ברח המשיב בריצה אל מחוץ לשטח הקהילה. חברים רדפו אחריו ועצרוהו במרחק של כמה מאות מטרים. כאשר נשאל על ידי מדריכים מדוע ברח, השיב כי הוא רוצה ללכת. נאמר לו כי הוא נמצא בקהילה בתנאי מעצר ואם הוא מבקש ללכת, עליו לחזור לשטח הקהילה, שאז תוזמן לו ניידת משטרה. המשיב שב לקהילה והמתין. אחרי כשעה, שוב ניתנה לו הזדמנות והמדריך שאל אותו מהי החלטתו. המשיב אמר כי הוא מחכה למשטרה. ניידת הגיעה למקום, חפציו הועלו עליה, ורק אז ניסה המשיב להשיב את הגלגל לאחור, אלא שהחלטת רשויות "בית אביבה", היתה, כדברי המנהלת - "עד כאן".

היום, כאמור הובא בפני המשיב עם בקשת המדינה למעצר עד תום ההליכים.

באת כוחו הנכבדה עשתה, כמיטב יכולתה, לשכנעני כי בנסיבות מקרה זה, ניתן לאפשר למשיב הזדמנות נוספת ועל כן עתרה להזמין בעבורו תסקיר מטעם שירות המבחן. עוד אמרה, כי היא עתידה להציע לשירות המבחן, אפשרויות אחרות לחלופה מן הסוג של קהילה סגורה, ובהם גם אפשרות של שהייה, תחת השגחה, בישיבה, שכן המשיב הוא שומר מסורת.

עוד אוסיף, כי במקביל מתנהל משפטו של המשיב בבית משפט זה, לאחר שהודה בהחזקת כמויות אלה, אך טען כי החזיק בהן לצריכה עצמית, כולל את הכמות הגדולה של כדורי MDMA, כפי שפרטתי.

אמת, שליחה לשיקום ולגמילה של אדם הנמצא במצוקה מחמת שימוש בסם, היא אינטרס חשוב. לא אחת עושים אנו צעדים בכיוון זה ולעיתים - שוב ושוב, בסבלנות מתוך אורך רוח, והכל כדי לאפשר הזדמנות חוזרת למי שמעד פה ושם, שלא בצורה בוטה. גם אנוכי עשיתי פעמים הרבה, כדבר הזה. לעיתים, אולי, מעבר לנדרש.

אולם כאשר אדם כזה, לכאורה - שכן כלל אינני בטוח, לאור התבטאויות של המשיב, כי אכן המדובר במי המשתמש בסם, ובהתחשב בכמות יוצאת הדופן של הסם מסוג MDMA, מותר להניח, בוודאי לעת הזו, כי המדובר בהחזקה לצרכי מסחר - עומד במריו, למרות שבית המשפט יוצא מגידרו, כפי שהזכרתי, בעבורו וכדי למצוא בעבורו מזור ומרפא למצוקותיו. כל אורך התנהגותו של המשיב ב"בית אביבה" נראית בלתי מתאימה ומתריסה. בסופו של דבר החליט כי אין מקומו שם, למרות שגם בשעת עזיבתו או בריחתו, ניתנה לו הזדמנות, פעם ועוד פעם, לחזור בו החליט להמתין למשטרה.

אם עלי לאפשר הזדמנות נוספת לאדם בנסיבות כאלה, שטרחתי לפרטן, בהרחבה יחסית, כבקשת באת כוחו הנכבדה? סבורני שאין כן הדבר. המינוח "עד כאן", שהפך להיות שגור לאחרונה, תואם גם את ענייננו. אם המוסד הקהילתי נואש מן המשיב, אחרי שהוא עצמו סירב להמצא במסגרתו, אינני סבור כי צריך עתה להחזיר את הגלגל לאחור.

במצב כזה, כפי שהתבטא, בשעתו, כב' השופט רוזן, נסללה דרכו של המשיב, באמת ובתמים, אל מאחרי סורג ובריח, כפי שצריך לעשות לגבי כל מי שעומדות כנגדו נסיבות כאלה, המצביעות על החזקת סם בכמות בולטת לצרכי מסחר. וכבר נאמר הרבה על הצורך לבער את הרע הזה מקרבנו, באמצעות כליאתם של העוסקים בדבר, בין כתלי בית הסוהר.

מכיוון שכך החלטתי לקבל את בקשת המדינה לעיון חוזר ואני מורה על מעצר המשיב עד תום ההליכים.

 ניתנה היום ח' באב, תשס"ו (2 באוגוסט 2006) במעמד הצדדים.