החלטה בתיק בש 92696/07

לפניי ערר על החלטתו של בית משפט שלום בת"א (כב' השופט לנדמן) מיום 16.7.07, שהורה על שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים. כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של סיוע לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות; הברחת טובין שיבואם אסור בנסיבות מחמירות; סיוע להפרת סימני מסחר; החזקת טובין המפרים סימני מסחר; סיוע לייבוא תכשיר רשום בניגוד לפקודת הרוקחים ושיבוש מהלכי משפט. על-פי כתב האישום בוצעו כל העבירות לעיל כאשר המשיב התבקש על-ידי אחרים, להעביר חבילה, שהתבררה כמכילה כדורי ויאגרה מזויפים.

תיאור העובדות

 על פי כתב האישום, ועל כך אין מחלוקת בין הצדדים חיים בנימין שיש לו עסקים משותפים עם אחיו של המשיב, בהם עובד המשיב, ביקש מהמשיב לאסוף חבילה מקיוסק ולהביאה לפאב שאחיו של המשיב ואותו חיים בנימין שיפצו אותה עת. המשיב אסף את החבילה, הגיע למקום כשהחבילה במכוניתו, ירד מהמכונית ללא החבילה (ככל הנראה כיון שהחבילה כבדה ושוקלת 17 קילו),  ואמר לחיים בנימין כי החבילה שהתבקש לאסוף נמצאת במכוניתו. חיים בנימין ביקש ממנו שישאיר את החבילה אצלו במכונית והוא, חיים בנימין, יאסוף אותה במועד מאוחר יותר. כאמור, התברר בדיעבד כי החבילה הכילה כדורי ויאגרה מזויפים. המשיב החל לנסוע לכיוון חומותו כאשר החבילה נמצאת ברכבו, כאשר על פי כתב האישום הוא קיבל דיווח במירס מאותו חיים בנימין שהמשטרה רודפת אחריו. על אף שהמשיב לא ראה כל סימן לכך, וכיון שהוא סובל מחרדות (ועל כך בהמשך), החל המשיב לנסוע בנסיעה מהירה בניסיון להימלט מהמקום ובאזור צומת בית דגן, שוב על-פי הנחיות של אותו חיים בנימין, השליך את תעודת המשלוח שהייתה צמודה לחבילה דרך חלון המכונית, או אז נעצר על-ידי המשטרה. כאמור, התברר כי בחבילה שהייתה ברשותו היו 30,000 כדורי ויאגרה מזויפים.

בית משפט קמא, לאחר שעיין בראיות, הגיע למסקנה כי לאור העובדה שהמשיב לא ידע ולא היה עליו לדעת על תכולת החבילה לא מתקיימות ראיות לכאורה אלא לעבירה של שיבוש הליכים, זאת לאור העובדה שהמשיב השליך את תעודת המשלוח מחלון רכבו. בית המשפט לקח בחשבון גם את החרדות מהן סובל המשיב והורה על שחרורו של המשיב בתנאים.

ב"כ העוררת טענה שבית המשפט קמא התעלם מחלק מהראיות וממורכבות התיק. עיינתי בעצמי בתיק החקירה ועל אף שמדובר בתיק שהוא אכן מורכב וסבוך, למעשה אין צורך בכל תיק החקירה בכדי להגיע למסקנות אליהן הגיע בית משפט קמא. המורכבות של תיק החקירה אינה נוגעת למשיב עצמו אלא לפרשיית יבוא הויאגרה המזויפת בכללותה, בה היה למשיב חלק קטן ביותר. למעשה, אין מחלוקת כי המשיב ואחרים כמותו שימשו כשליחים לשירותיו של ארגון לייבוא כדורי ויאגרה מזויפים. המעורבים העיקריים בפרשה (שעומדים לדין בתיק אחר, כאשר המשיב בסיום משפטו יעיד כנגדם), דאגו כי איש מהשליחים לא ידע מה יש בחבילות שהוא מעביר ולמעשה עשו שימוש מועט בכל אחד מהשליחים, בדיוק מסיבה זו (זאת על פי עובדות כתב האישום עצמו).

ראיות לכאורה

במקרה של המשיב, שוב מעובדות כתב האישום עצמו עולה, כי המשיב התבקש לאסוף חבילה מקיוסק בשם "מפגש נועם" ולהעבירה לחיים בנימין לרח' חכמי 6, בת"א (שזוהי כתובתו של  אותו פאב הנמצא בשיפוצים). כלומר, בנסיבות איסוף החבילה ומסירתה אין שום דבר שהיה אמור לגרום למשיב לחשוד כי מדובר במעשה שיש בו פגם כלשהו. לא מדובר באיסוף חבילה מהמכס, ואף לא מבית הדואר, אלא מקיוסק כלשהו. ב"כ העוררת טוענת כי חשדו היה צריך להתעורר כאשר, כפי שעולה מחומר הראיות (ועל כך אין מחלוקת) כשהגיע לקיוסק לא נמסרה לו החבילה  אלא לאחר ברור עם חיים בנימין. טענה זו אין לקבל. חיים בנימין ביקש מהמשיב ללכת לאסוף חבילה המיועדת עבורו, חיים בנימין. משהגיע למקום, אך סביר הוא כי בעל הקיוסק יוודא שאכן המשיב נשלח מטעמו של חיים בנימין לאסוף את החבילה. כאשר בוחנים ידיעה או עצימת עינים יש לבחון זאת מנקודת הזמן והראות של אותו הרגע, ולא בדיעבד כשהתברר שתוכן החבילה אינו חוקי. מה יותר טבעי, מאשר לבקש אישור ממי שהחבילה מיועדת עבורו? 

ב"כ העוררת מוסיפה וטוענת שכאשר הגיע המשיב עם החבילה למקום וחיים בנימין ביקש ממנו להשאיר את החבילה במכוניתו היה צריך חשדו להתעורר. אני סבורה, שכפי שקבע בית משפט קמא, לא היה גם בכך כל  דבר שהיה אמור לעורר חשד. מדובר באדם המצוי בקשרי עסקים עם אחיו של המשיב, כאשר המשיב עובד  עבורם, ולכן בקשה כזו נראית סבירה לחלוטין, מה עוד, שכאמור, מדובר בחבילה כבדה. הסברו של המשיב לעניין זה בהחלט מניח את הדעת. המשיב סיפר כי הוא השאיר את החבילה שהייתה כבדה ברכבו, ירד מהרכב וניגש לחיים ואמר לו שהחבילה נמצאת ברכבו, חיים ביקש ממנו להשאיר את החבילה ברכבו ובקשה זו הייתה סבירה לאור העובדה שאותו מקום בו היה חיים הוא אותו פאב שהיה נתון בשיפוצים אותה עת. לאור זאת, השאיר המשיב את החבילה ברכבו ונסע לעבר החנות אותה הוא מנהל. בעודו נוסע, רק אז התקשר אליו חיים במירס ואמר לו לנסוע לירושלים כי המשטרה מאחוריו. המשיב נבהל, החל לנסוע במהירות, על אף שלא ראה שוטרים, ואז קיבל את הטלפון השני מחיים שהורה לו לזרוק את הפתק הירוק על החבילה מהחלון. המשיב עשה זאת תוך כדי נסיעה ולאחר זמן קצר נעצר על ידי השוטרים (עדותו מיום 4.6.07, גיליון 3, ש' 45-66).

כלומר, עד לאותה הודעה במירס מחיים בנימין שמסר למשיב כי המשטרה בעקבותיו, לא היה צריך להתעורר אצל המשיב כל חשד. כפי שציינתי, נסיבות העברת החבילה היו יומיומיות, העובדה שהתבקש להשאיר את החבילה ברכבו גם היא היתה סבירה וכאשר אולי חשדו היה אמור להתעורר, עת נאמר לו שהמשטרה מאחוריו, רק אז הוא נלחץ. יתכן כי לו היה עוצר ומעביר את החבילה לשוטרים לא היה מוגש נגדו כלל כתב אישום, אך משלא עשה כן קשה לומר כי עצם את עיניו לגבי תוכן החבילה קודם לכן.

בית משפט קמא עמד גם הוא על אותם דברים וקבע כי אין כל ראיה ממנה ניתן להסיק שכאשר נטל המשיב את החבילה לידיו הוא חשד כי היא מכילה דבר אסור כלשהו (עמ' 3 להחלטה). בדין קבע כב' השופט לנדמן כי רק מאותו רגע שנאמר למשיב שהמשטרה בעקבותיו ניתן לייחס עצימת עיניים למשיב באשר לתוכן החבילה. לאור זאת, קבע כב' השופט לנדמן כי קיימות ראיות לכאורה לעבירה של שיבוש הליכים, שכן באותו רגע לא עצר המשיב אלא נמלט מהמשטרה (כשלמעשה לא ראה שרודפת אחריו). בנסיבות אלו, בדין קבע כב' השופט לנדמן כי אין ראיות לכל יתרת העבירות המיוחסות למשיב. 

יש לציין, כי המשיב נעצר ושוחרר באותו היום. ב"כ העוררת ניסתה לבסס את ידיעתו של המשיב  או עצימת עיניו על כך שבהאזנות סתר בין המעורבים המרכזיים בפרשה נשמעו הם מודאגים מכך שהמשיב שוחרר באותו יום. מכך רוצה ב"כ המדינה להסיק שאותם מעורבים מרכזיים סבורים כי המשיב יכול לשתף פעולה עם המשטרה ולהסגירם, זאת, כיון שהוא יודע את זהותם ואת תוכן החבילה ואולי אף יותר מכך. ב"כ המשיב טען לעניין זה, שחשש של המעורבים יכול גם לנבוע מכך שהמשיב יכול לספר שנשלח על-ידי חיים, וממנו יגיעו גם אליהם. נראה כי ביסוס ידיעה על שיחה בה נשמעים המעורבים העיקריים מודאגים מתפיסתו של אחד השליחים, היא מרחיקת לכת. ברור שהמעורבים מודאגים וזאת גם אם המשיב ידע רק על מעורבותו של אותו חיים, שכן מרגע שנוצר הקשר עם אחד הבכירים בארגון ברור הוא שכולם מודאגים. אין בכך כדי לייחס ידיעה למשיב.

ב"כ העוררת הפנתה לתמליל 266/07 מיום 15.5.07 בו מאשרת חברתו לחיים של המשיב כי שמעה את חיים בנימין מזהיר את המשיב לאור העובדה ששמע שהוא עומד להפוך עד מדינה. איומים אלו הם מאוחרים, ואינם משליכים דבר על ידיעתו של המשיב לגבי תוכן החבילה בזמן אמת.

אשר לעבירות של הפרת סימן מסחר והעבירות בנוגע לייבוא, טוענת ב"כ העוררת כי ההובלה עדיין מהווה חלק מהייבוא. מבלי לנתח לעומק שאלה זו, ייתכן והדבר היה נכון לו היה מדובר בהעברת החבילה מבית הדואר או מהנמל. לא כך הם פני הדברים כאשר החבילה כבר הגיעה ליעדה באותו קיוסק. שאחרת, ניתן יהיה להאשים ביבוא לא חוקי כל מי שאי פעם עברה סחורה בלתי חוקית מיובאת דרך ידיו.

טענה נוספת שהעלתה ב"כ העוררת היא שמרגע שהמשטרה פתחה בחקירה גלויה, סירב המשיב להגיע לחקירה. ב"כ העוררת אישרה אמנם כי המשיב שוחח עם המשטרה דרך חברתו לחיים ובא-כוחו אך לא הגיע למפגשים. ובכן, המשיב סובל מהתקפי חרדה ואין מחלוקת כי המעורבים בפרשה איימו על חייו של המשיב, כפי שציינה ב"כ העוררת בעצמה. זאת הסיבה בעטיה הוא נעלם. יש לציין כי המשטרה עדה להתקפי החרדה שלו ואלו עולים בבירור בחקירות (ראו, למשל  זכ"ד של רפ"ק מושיק רחמים ככל הנראה מיום 28.5.07, שכן המזכר אינו כולל תאריך אך מופיע בסיום החקירה), עולה כי למשיב היה התקף חרדה קשה. הדבר עולה גם מחקירות נוספות. כן עולה מחומר החקירה כי המשיב חושש לחייו. יותר מכל מעידה על כך העובדה, שעל אף ש"נעלם" שמר כל העת על ערוץ תקשורת עם המשטרה באמצעות בת זוגו ובא כוחו. אלו אינן נסיבות המבססות חשש להימלטות אלא להיפך. מכל מקום לבסוף הגיע המשיב למשטרה ומסר גרסתו.

לאור כל האמור לעיל, יש ראיות לכאורה רק לעבירה של ניסיון שיבוש, כאשר המשיב זרק את המסמך מחלון הרכב (כאשר בנסיבות בהן קרה הדבר, ולאור מצבו הנפשי של המשיב,  בעיני ספק אם ניתן יהיה להרשיעו גם בעבירה זו). לאור האמור, תנאי השחרור שנקבעו ע"י בית משפט קמא הם סבירים ביותר ואני דוחה את הערר.

למען הסר ספק, תנאי השחרור אינם כוללים מעצר בית אלא את יתר תנאי השחרור שקבע כב' השופט לנדמן.

ניתנה והודעה היום, י"ט אב תשס"ז, 03 אוגוסט 2007, במעמד בעלי הדין.

_____________________

ד"ר אגמון-גונן מיכל, שופטת

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: