החלטה בתיק בש 92682/07

1.   הערר שבפני הינו ערר על החלטת בימ"ש שלום ברחובות (כב' השופטת ליבנה צבר) מיום 10.7.07 בב"ש 2246/07, בו נדחתה בקשת העורר לאפשר לו לצאת לעבודתו בליווי שני מלווים בשעות שייקבעו, אשר בסיומן יחזור למקום מעצר הבית שבו הוא נמצא.

ביום 30.5.07 הגישה המשיבה לבימ"ש שלום ברחובות כתב אישום כנגד העורר, על פיו יוחסה לו עבירה של תקיפת בת זוג בנסיבות מחמירות.

כתב האישום מייחס לעורר כי ביום 28.5.07 תקף את אשתו בביתם המשותף, סתר פעמיים על לחיה השמאלית וחנק אותה בשתי ידיו.

יחד עם כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצר עד תום ההליכים.

בימ"ש קמא הורה על שחרורו של העורר למעצר בית בקרית גת, לצד הפקדת ערבויות נוספות.

העורר ציין כי מיד לאחר מכן החליט ביהמ"ש שלא להקל בתנאי שחרורו של העורר, אשר נקבעו על ידו יום קודם לכן.

העורר ערר לבימ"ש מחוזי וביום 24.6.07 התקיים דיון בפני כב' השופט נויטל בביהמ"ש המחוזי בת"א.

בערר ביקש העורר להחזיר את הדיון לבימ"ש קמא, על מנת שיתקבל תסקיר לשם בדיקת אפשרות יציאתו לעבודה של העורר וב"כ המשיבה הסכימה לכך.

לאור זאת, ניתנה החלטה על ידי בימ"ש מחוזי, לפיה יתקבל על ידי בימ"ש קמא תסקיר שירות מבחן.

ביהמ"ש המחוזי דחה את ערר העורר לביטול תנאי מעצר הבית המוחלט ויציאתו לעבודה.

לאחר שהוגש לבימ"ש קמא תסקיר שירות מבחן למבוגרים, התקיים דיון בפני כב' השופטת צבר. בימ"ש דחה את בקשת העורר לשינוי תנאי שחרורו בערובה, דהיינו לאפשר לו לחזור לעבודתו בליווי שני מלווים, והותיר על כנם את מלוא תנאי שחרורו בערובה במעצר בית.

על החלטה זו הוגש הערר שבפני.

במסגרת הערר טען העורר לבעייתיות בתשתית ראייתית לכאורה.

העורר טען כי נערכה חקירה שטחית בת 48 שעות, מבלי שגרסת המתלוננת או העורר תיבדק, למרות שלאירוע היו עדים 4 ילדי בני הזוג ושכנה.

בשיחת טלפון אותה ערך החוקר עם בתו של העורר, הכחישה הבת כי ראתה את העורר מכה את האם בניגוד לגרסת האם.

לא נערך גם כל עימות בין המתלוננת והעורר.

לא נגבתה עדות מהשכנה קלרה, אשר טלפנה לדברי המתלוננת מביתה למשטרה באותו לילה.

לא נמצא תיעוד רפואי בדבר סימני חניקה וסטירות על פני המתלוננת, לא נגבו עדויות של שני ילדים אחרים וקיימות סתירות בהודעות המתלוננת.

העורר ציין כי התיק עצמו נקבע ליום 8.1.08 לדיון.