החלטה בתיק בש 92667/07

1.      בפניי ערר לפי סעיף 74(ה) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ד-1984 (להלן: " החסד"פ").

העובדות הצריכות עניין

2.      כנגד העורר, ושניים אחרים, הוגש כתב אישום, שייחס להם ביצוע עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, ושימוש לרעה בכח המשרה. המבקש אף הואשם בעבירה של פזיזות ורשלנות בכלי יריה. על פי עובדות כתב האישום, בעת ששרתו כשוטרים במשטרת ישראל, בדקו הנאשמים את זהותו של בן בלא מחאג'נה (להלן: " המתלונן"), ערכו עליו חיפוש בכח, היכו אותו, לקחו אותו ברכבם למקום מבודד, שם המשיכו להכותו, והשאירו אותו כשהוא פצוע בשטח. למבקש אף יוחסה הצמדת נשקו למתלונן ושחרור נקירה.

3.      הנאשמים כפרו במיוחס להם, ובתיק נשמעו ראיות.

4.      ביום 11.2.07, לאחר שמיעת הראיות, הורשעו הנאשמים בעבירות התקיפה ושימוש לרעה בכח המשרה. המבקש זוכה מהאישום של פזיזות ורשלנות בכלי יריה, בנימוק משפטי של ספק בהתגבשות יסודות עבירה זו על פי התאור העובדתי אותו מסר המתלונן.

5.      ביום, 17.5.07 נגזר דינו של העורר ל-20 חודשי מאסר, מהם ירצה 10 חודשים בפועל והיתרה כעונש מאסר מותנה שלא יעבור על עבירת אלימות או שימוש לרעה בכח המשרה.

6.      ביום 11.6.07 הגיש העורר ערעור על הכרעת הדין, ולחילופין על גזר הדין.

7.      בבקשה, שעל ההחלטה בה מוגש הערר שבפניי, ביקש העורר מבית משפט קמא כי יורה למשיבה להעביר לעיונו פרטים מסוימים הנוגעים, לטענתו, ישירות למתלונן, להתנהלותו, לאופיו ואף להתנהלות גורמי המשטרה כלפיו ומכאן שהם בגדר חומר חקירה. הבקשה האמורה הוגשה ביום 10.6.07. בימ"ש קמא הורה על מחיקת הבקשה ביום 14.6.07 מן הטעם, כי הדיון בתיק העיקרי הסתיים ומכאן שסעיף 74 לחסד"פ אינו חל על הבקשה. מכאן הערר.

8.      הדיון בערר התקיים בפניי ביום 9.10.07. בדיון הגישה ב"כ המשיבה את תגובתה לבקשה המקורית אותה הגיש המבקש בבימ"ש קמא וביקשה, כי יראו בתגובה זו כתגובה לערר. ב"כ העורר הסכים לכך. במהלך הדיון הגיעו הצדדים להסכמות מסוימות בכל הנוגע לחומר החקירה המבוקש וב"כ העורר צמצם את דרישתו אך למבוקש בס' 15ב' לערר -  המדובר בחומר חקירה של תיק פ"א, שנפתח בגין אירוע עליו העיד במהלך המשפט שוטר ששימש עד תביעה במשפט כנגד העורר. 

טענות הצדדים

9.      לטענת העורר החומר המבוקש , אותו חזר ופירט בס' 15 לערר, מיועד לבירור מהימנותו של המתלונן וכי על פי ההיגיון וגם על פי ההלכה הפסוקה הם בגדר "חומר חקירה" וחומר זה נדרש לו לצורך הגנתו במסגרת הערעור. לטענת העורר, שגה בימ"ש קמא עת מחק את הבקשה מן הטעם, כי הדיון בתיק הסתיים מאחר ועפ"י הוראות החסד"פ לא נראה כי יש מניעה להגיש בקשה לפי סעיף 74 לחסד"פ אף לאחר שניתן פסק הדין (ס' 18-19 לערר).

10.  לטענת המשיבה דין הערר להידחות מ-3 טעמים שונים: בימ"ש קמא היה מנוע מלהידרש לבקשה לגילוי חומר החקירה משזו הוגשה לאחר שנגזר הדין ומשהוגש ערעור לבימ"ש (ס' 11 לתגובת המשיבה), הבקשה הוגשה באיחור  (ס' 9 לבקשה) וכן כי החומר המבוקש אינו רלוונטי ולא יכול לסייע לעורר בשלב זה של ההליך (ס' 10 לבקשה).

דיון

11.  לאחר שהקשבתי בקשב רב לטיעוני הצדדים ועיינתי בהודעת הערר ובתגובת המשיבה נחה דעתי, כי דין הערר להתקבל בכל הנוגע לחומר המבוקש בס' 15ב' לערר.

12.  א.        טענת המשיבה, כי בימ"ש קמא היה מנוע מלהידרש לבקשה לגילוי חומר החקירה משזו הוגשה לאחר שנגזר הדין ומשהוגש ערעור לבימ"ש זה אינה נכונה עובדתית ומשפטית.

ב.         עובדתית - עיון בהחלטה נשוא הערר מגלה, כי הבקשה לגילוי חומר החקירה הוגשה ביום 10.6.07 ומכאן שזו הוגשה לפני שהגיש העורר ערעור על הכרעת הדין ולחילופין על גזר הדין לבימ"ש זה (זה הוגש ביום 11.6.07).

משפטית- טיעון זה של המשיבה נסמך הלכה למעשה על עיקרון סופיות הדיון בפלילים. עפ"י עקרון זה מסיים ביהמ"ש הדן בפלילים את מלאכתו לאחר שגזר את דינו של הנאשם, אם הנאשם הורשע בדין, או עם מתן הכרעת הדין המזכה.  בע"פ 1100/91 מדינת ישראל נ' ג'פרי, פ"ד מ"ז(1) 418 באו הדברים לידי ביטוי בפסק דינו של כב' השופט מ. אלון כהאי לישנא:

"כלל הוא בידינו, שעם מתן פסק הדין מסיים בית המשפט את מלאכתו ושוב אין הוא מוסמך לשנותו, למעט תיקון טעות שנפלה בפסק-הדין... עקרון זה מקובל הוא בידינו מימים ימימה..." (שם, בעמ' 430).

ברם, בענייננו אין הרציונאל הקיים בעקרון זה מתקיים. הטעם לכך פשוט - בבקשה נשוא הערר לא עתר העורר לשינוי, תיקון או הבהרה של דבר מהכרעת הדין או מגזר הדין של ביהמ"ש קמא. העורר לא ביקש, כי בימ"ש קמא ידרש בשנית לנושא שכבר נדרש ופסק בו. כל שביקש העורר הוא, כי בימ"ש קמא ייתן בידיו את הכלים הדרושים לו לצורך התמיכה בערעורו על הכרעת הדין וגזר הדין בפני בימ"ש דלמעלה, ערעור אותו הגיש בזמן והינו תלוי ועומד בפני בימ"ש זה.  משכך לא היה בעקרון "סופיות הדיון" כדי למנוע מבימ"ש קמא להידרש לבקשה גופא ועל כן אני דוחה טענה זו של המשיבה.

13.  א.        טענת המשיבה, כי הבקשה לגילוי חומר חקירה הוגשה באיחור, נסמכת על ההלכה שנקבעה בבש"פ 3484/04 מרדכי חזן נ' מ"י , תק-על 2004 (2) 589. בפרשה זו נדרש ביהמ"ש העליון (כב' השופטת מ. נאור) לשאלה מהו המועד הנכון להגשת בקשה לעיון בחומר חקירה לפי סעיף 74 לחסד"פ וכן מהם השיקולים להעתרות לבקשה כזו באם זו הוגשה באיחור. באותה פרשה  החליף העורר את ב"כ שייצגו ביהמ"ש המחוזי, שם התנהל משפטו, במהלך ולקראת סיום ההוכחות במשפטו וב"כ החדש הגיש את הבקשה לעיון בחומר החקירה. ביהמ"ש המחוזי דחה את בקשת העורר מן הטעם כי אינה רלבנטית ואינה מציגה כל נימוק בגינו צריך להתחיל בשמיעת כל הראיות מחדש. על כך הגיש העורר ערעור לביהמ"ש העליון. ביהמ"ש העליון דחה את הערר ונימק זאת כך:

                   "8.  אכן, החוק אינו קובע מועד להגשת בקשה לעיון בחומר החקירה כאמור בסעיף 74, אך באת כוח העורר לא חלקה על כך שבהעדר נסיבות מיוחדות יש להגישה בסמוך להגשת כתב האישום ועם מתן האפשרות לעיין בחומר הראיות. כך יש ללמוד גם מהגיונם של דברים וגם ממקומו של סעיף 74 בחוק סדר הדין הפלילי. זהו הכלל, אך אין לך כלל שאין לו חריג. יכולות להיות נסיבות יוצאות דופן בהן יש הצדקה לסטות מהכלל, כגון, כשמתברר במהלך המשפט שלא כל חומר החקירה הועבר לסניגור. אין בכוונתי למצות את רשימת החריגים. בתי המשפט כוחם עמם לעשות צדק. ואולם, חלופי סנגורים, כשלעצמם, אינם סיבה לסטות מהכלל הרגיל .

                9.  הגשת בקשה לעיין בחומר חקירה במהלך שמיעת הראיות (קל וחומר לקראת סיומן) משבשת סדרי משפט תקינים. לא השתכנעתי כי במקרה שלפנינו הייתה הצדקה לסטות מהכלל הרגיל, ובכך די כדי לדחות את הבקשה. אציין כי בהליך נאשמים נוספים, ואין הם צריכים להמתין להכרעת הדין בשל כך שהעורר שבפני הגיש את הבקשה בשלב בו הוגשה."  (שם, ס' 8-9 לפסה"ד).