החלטה בתיק בש 92659/06

נגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם שתי עבירות של שוד בנסיבות מחמירות (שוד בחבורה). בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים.

המחלוקת לפני קצתה בענין "עוצמת" הראיות לכאורה ועיקרה באפשרות להסתפק בחלופת מעצר.

קיצור המעשה הנטען הוא שב- 21.7.06 ב- 02.30 יצאו המשיבים וארבעה נוספים לשוטט ברחובות אחרי בילוי שבו שתו לשוכרה. בגן ציבורי בראשל"צ הבחינו בשני קטינים שישבו ושוחחו. שבעת בני החבורה קרבו אל השניים, אחד מהם הוא המשיב השני ביקש מאחד הקטינים את מכשיר הפלאפון שלו, קיבל אותו וסר הצידה כדי לבצע מספר שיחות פלאפון ואילו שאר בני החבורה דרשו מהקטינים את כספם וחפצים אחרים שהיו ברשותם (שעונים, שרשראות וכיוצ"ב). מי שסירב חפציו נלקחו בכוח ובאיומים (אחד מבני החבורה של הנאשמים החזיק בידו סכין), ומי שלא סירב חפציו נלקחו ממנו.

ממקום ההתרחשות הראשון ניפנו המשיבים והלכו אל מקום ההתרחשות אחר, גן ציבורי שבו ישבו שבעה קטינים, החבורה סבבה את הקטינים הללו ובחנה את דברי הערך שברשותם. משיב מס' 1 אחז בידו של אחד הקטינים, ביקש לקחת את שעונו מידו והשמיע דברי איום לפגיעה בגופו של אותו קטין. המשיב מס' 3 הורה לקטינים לשבת וכאשר צייתו לדבר, באו בני החבורה ונטלו חפצים שונים מרשות אותם קטינים. בפרק ההתייחסות הזה מיוחס למשיב מס' 3 גם מעשה אלימות קונקרטי כלפי אחד הקטינים וגם נקיטת לשון איום מפורש.

לאחר שהחבורה נטלה את החפצים של הקטינים הסתלקה מהמקום.

לאחר שהסתיים הארוע הראשון, נמלטו הקטינים שנשדדו מהגן הציבורי ומי מהם הזעיק את המשטרה, הוא נסע עם ניידת משטרתית באיזור ומאחר שהחבורה התעכבה כדי לבצע את השוד הנוסף, צלח בידי השוטרים לאתר אותה.במרדף אחר בני החבורה הנמלטים נלכדו שלושת המשיבים ואילו ארבעת האחרים (בהם ככל הנראה מישהו שהיה "מנהיג" החבורה וכונה "ציף") נמלטו.  המשיבים סרבו לנקוב בשמם של בני החבורה הנמלטים.

לענין הראיות לכאורה: המשיב הראשון זוהה בבטחון במסדר זיהוי תמונות בידי אחד המתלוננים מן הארוע הראשון, ואחד המתלוננים מן הארוע השני. מתלונן נוסף זיהה אותו ב"70%" כלשונו. המשיב עצמו מודה בנוכחות בזירה.

המשיב השני בלכידתו נמצאו שני מכשירי פלאפון, שאחד מהם התברר להיות שייך למתלונן מהארוע השני. המתלוננים שאמנם לא הצליחו לזהות אותו במסדר זיהוי אמרו שמישהו מן החבורה לבש חולצה אדומה וג'ינס והמשיב התברר להיות לובש חולצה אדומה ומכנסי ג'ינס, גם המשיב  הזה מודה בנוכחות בזירה ואפילו אישר שביקש לשוחח במכשיר הפלאפון של אחד המתלוננים.

המשיב השלישי מזוהה ע"י שניים מהארוע השני בבטחון וכן אחד המתלוננים מהארוע הראשון התלבט בינו לבין תמונה אחרת ובסופו של דבר הצביע עליו. נוסף לכך נתפסה ברשותו שרשרת ששייכת לאחד המתלוננים מהארוע הראשון. גם הוא הודה בנוכחות בזירה.

נראה לי שהראיות המוזכרות לעיל מבססות תשתית ראייתית לכאורה המספקת כדי צורכו של השלב הדיוני הנוכחי. שהרי המתלוננים העידו על מעשה השוד שנעשה בהם ושהמעשה נעשה בידי שבעה. המתלוננים אינם מתייחסים אל מי מבין אותה חבורה כאילו הוא נקלע למקום באקראי ואינו "שייך" לחבורה. אפילו המשיב מס' 2 שככל הנראה לפי העדויות דרש לפתח הארוע הראשון את מכשיר הפלאפון של אחד המתלוננים וסר עימו הצידה כדי לקיים שיחות, נתפס בעיני המתלוננים כאחד מן הקבוצה. ברי מדברי המתלונן שממנו נלקח המכשיר שהוא נתן אותו מחוסר ברירה. חבורת בריונים הקיפה את המתלוננים ואחד ממנה דרש את מכשיר הפלאפון כדי לשוחח (המכשיר הוחזר למתלונן), האם עולה על הדעת שהיתה לו לאותו מתלונן אופציה של סירוב?

כיוון שיש תשתית לכאורה, עולה שאלת עילת המעצר ושאלת חלופת מעצר. עילת המעצר היא המסוכנות לציבור. זו עילה הנובעת מן הדין כיוון שמדובר באיום באלימות חמורה, בשימוש בידי אחד מחברי הקבוצה בנשק קר (אף על פי שכנראה הסכין רק הוחזק בידי אותו אדם ולא נעשה בו שימוש פיזי). האימה שהמתלוננים נתקפו בה ברורה ומובנית מאליה.

המשיבים הם צעירים. אחד מהם קטין כבן 17 שנה, אחד כבן 19 שנה ואחד כבן 20 שנה. בענין הקטין קיבלתי תסקיר של שרות המבחן וקצין שרות המבחן המליץ לשקול חלופת מעצר במסגרת חסות הנוער, נקבע לו מועד להיכרות במסגרת הקרויה "נופית" בחדרה ל- 24.8.06.

שני המשיבים האחרים מציעים שתבחנה חלופות מעצר ראויות שיבטיחו פיקוח נאות על המשיבים. ב"כ המשיבים מבקשים ששרות המבחן יבחון את ענין המשיבים ויבדוק מצד אחד חלופות מעצר טובות, ומצד שני אולי גם אפשרויות טיפול שונות שכן ככל הנראה נוהגים המשיבים הללו להשתמש באלכוהול ואולי צריך טיפול גמילה. הסניגורים מציינים שאף על פי שמדובר במשיבים בוגרים, הפער בינם לבין הקטין, קטן בשנים, אחד המשיבים הוא המשיב 2 עומד לפני גיוס לצבא.

התופעה של אלימות שמתבצעת בחבורות של בריונים צעירים קיבלה מימדים הולכים וגדלים. הסיכון לבריות הנובע ממנה ברור ומוחשי. לא קשה לשער את האימה והפחד של שתי קבוצות המתלוננים נתקפו בה בשעה שקבוצת הבריונים הצעירים הללו אפפה אותה. המשיב 1 נותן בימים אלה את הדין על ארוע נוסף של שוד בחבורה. גם נגד המשיב 2 תלויים ועומדים 3 כתבי אישום בסוג עבירות דומה ובין היתר העבירה דנן בוצעה בשעה שלכאורה היה נתון במעצר בית מכח אחד מאותם התיקים והוא הפר את צו ביהמ"ש (על זה נכלל פרט אישום נפרד בתיק דנן). גם נגד המשיב 3 תלוי ועומד כתב אישום וגם הוא ביצע את העבירה הנוכחית תוך הפרת תנאי שחרור בערובה.

העבר של המשיבים - הגם שאין מדובר עדיין בהרשעות - הוא גורם מכביד מאוד בנסיבות הענין מפני שהוא מראה שהמשיבים לא הפנימו את מהות החומרה של התנהגותם. הפרת תנאי השחרור בערובה בידי שניים מהם מעוררת כשלעצמה שאלה האם אפשר לתת בהם אמון הנחוץ לשם שחרור בערובה.

כללו של דבר, מכח המסוכנות המתוארת לעיל, הגעתי למסקנה שראוי לנקוט עם המשיבים 1 ו- 2 בדרך של מעצר כל עוד המשפט מתנהל, ואילו עם המשיב השלישי בהנחה שתהיה אפשרות לקלוט אותו במסגרת של חסות הנוער ב"נופית" ניתן יהיה להסתפק בחלופת מעצר כזו.

המשיב השלישי ישהה אף הוא במעצר עד שתתברר האפשרות לקליטתו ב"נופית". ניתן בזה היתר ליציאתו מן המעצר אל מוסד "נופית" לראיון קבלה במועד שהוא מוזמן אליו, ובלבד שהנסיעה לנופית תהייה מלווה ע"י מי מהוריו, המלווה יחתום על ערבות צד ג' בסך 10,000 ש"ח.

ניתנה היום י"ד באב, תשס"ו (8 באוגוסט 2006) בהעדר הצדדים.