החלטה בתיק בש 92657/05

כנגד המשיבים הוגש כתב-אישום בו הואשמו בעבירות לפי חוק הכניסה לישראל, ועבירות לפי סעיף 298; 333; 499 לחוק העונשין.

המדינה עתרה לעצור המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים בעניינם.

בתאריך 12.7.05 בסמוך לקניון השרון בנתניה, פוצץ עצמו מתאבד, אחמד גאווי, מהכפר עתיל שליד טול-כרם ורצח חמישה אזרחים תמימים וגרם לפציעתם של כתשעים אנשים. בחקירת כוחות הבטחון הובהר, כי המשיבים היו מעורבים, יחד עם אחרים, בהעברת המחבל למקום הפיגוע.

פעילותם של כל אחד משני המשיבים, כעולה מכתב האישום, הינה התשתית העובדתית לעמדת המדינה.

בתחילת הדיון בפני, הסכימו הסניגורים המלומדים, כי העובדות המפורטות בכתב האישום, אינן במחלוקת. הסניגורים הדגישו, שאין בהסכמתם כדי להביע נכונות להודות בעבירות המיוחסות לנאשמים. אדרבא, הנאשמים כופרים בכל העבירות המיוחסות להם. לגישת הסניגורים המלומדים, התביעה הסיקה מסקנות שלא ממן העניין. אין בעובדות המצויינות בכתב האישום, שהינן מוסכמות, כדי לגבש ולהוכיח, ולו לכאורה, המיוחס למשיבים.

הסניגורים המלומדים טענו טענותיהם באריכות וביסודיות.

הסניגורים האדירו בטיעוניהם את העובדה שאין למי משני המשיבים קשר או נגיעה לארגוני חבלה ו/או ארגונים דומים. מדובר בשני אזרחים, שלא ביקשו לפגוע באיש, ורק פרנסתם הייתה לנגד עיניהם. הסניגורים המלומדים הטעימו, כי המשיבים לא חפצו במותו של איש. המה שמעו על האסון, לאחר שהתרחש, ונחרדו מתוצאותיו.

פרקליטו המלומד של משיב 1, עו"ד בר עוז, הוסיף וציין את חלקם של האחרים המעורבים בפרשה. למשל, עסאף קיבל תעודת זהות כחולה מזוייפת.

משיב 1 לא הכיר ולא מכיר את עסאף. משיב 1 טען וטוען כי לא חשד במתאבד כי הינו מתאבד. משיב 1 בדק את תכולת תיקו של המתאבד, על-מנת לראות שזה אינו נושא עימו מכשיר או חפץ מסוכן. הסניגור המלומד, עו"ד בר-עוז תמה הכיצד ניתן לסבור, שמשיב 1 עצם עיניו, או נטל סיכון על עצמו, כאשר אין מחלוקת, כי הוביל את המתאבד ומלווהו למסעדה של אחיו בטייבה - האם ביקש לפגוע בבן משפחתו ?!

הסניגור המלומד, ציטט מדבריו של משיב 2 בחקירתו. משהאחרון פנה אליו לאחר האירוע ושאל אותו על אלה שהסיעם, השיב לו משיב 1, שהם בוודאי "מסתובבים". משיב 1 כך האמין, וכך חשב - גרס הסניגור. לגישתו, משיב 1 לא ידע ולא צריך היה לדעת שהמתאבד ומלווהו, כאלה הם.

הסניגור המלומד, עו"ד בר-עוז תמך דבריו באסמכתאות משפטיות המצדדות בעמדתו.

פרקליטו המלומד של משיב 2, עו"ד זילברמן, הוסיף לטיעוניו של סניגור משיב 1.

הפרקליט המלומד, עו"ד זילברמן, גרס שלא עולה מחומר החקירה, כי המשיבים העבירו 1600 שב"חים, שכן, לא עולה מחומר החקירה שהאנשים שהסיעו המשיבים לתוככי הארץ היו דווקא שב"חים. לדידו, לא ניתן לסתור את ההנחה, שהנוסעים ברכבם היו בעלי רישיונות להיכנס לארץ כחוק.

סניגורו המלומד של משיב 2, ציין בסיכומיו את הביטחון של משיב 2, עובר לאסון, כי משיב 1 בדק כיאות את האישורים שבידי הנוסעים ברכבם, ואת תכולת תיקיהם. הסניגור המלומד ניתח ההלכות המשפטיות. לדבריו, אין לעמדת התביעה על מה לסמוך.

שיוויתי לנגד עיני טענותיהם הנכבדות של הסנגורים. ראיתי כי לא אחד מן המשיבים משתייך לארגון חבלה, ו/או לארגון עויין. לא אחד מן המשיבים חפץ בתוצאה הקטלנית.

באלה הדברים באתי לבדוק ולראות האם יש במעשיהם של המשיבים כדי להוכיח מחשבתם הפלילית. האם כל אחד משני המשיבים היה מודע לתוצאה הקטלנית שנגרמה בעטיו - בגין סיועו למתאבד ומלווהו, הסעתו לתוככי המדינה, ליתר דיוק, החדרתו לתוככי המדינה. המשיבים הכניסו את השניים והסיעו אותם באופן שאפשר להם לבצע את מעשה ההרג ההמוני.