החלטה בתיק בש 92636/07

בפני בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין הנוגע למבקש, ואשר ניתן בעניינו ביום 9.7.07 על ידי בית המשפט קמא (כב' השופטת ל' ברודי, סג"נ מבית משפט השלום בראשל"צ), ואשר על פיו נידון המבקש לעונש של מאסר בפועל כולל בן 18 חודשים.

מתברר, כי המבקש, יליד 1967, הורשע על פי הודאתו בעבירות אחדות הנוגעות לרכוש וסמים, לאחר שהיה מצוי בהליך של גמילה, במוסד גמילה בלתי מוכר. ערב מתן גזר הדין הוברר, כי המבקש לא יכול היה להמשיך את הטיפול במוסד, מחמת חסרון כיס ועל כן הוצע לו לבחון הליך טיפול במרכז יום לנפגעי סמים, הצמוד, כך יש להניח, למרכז עירוני בתחום מגוריו. למרות הסכמתו לכך, בשעת הגשת התסקיר על ידי שירות המבחן בבית המשפט, וגם בעת שנגזר דינו, טרם השתלב באותו מרכז.

להשלמת הרקע אזכיר כי לחובת המבקש גליון הרשעות עשיר למדי משנת 1983 הכולל עבירות סמים, רכוש ואלימות, למיניהן, בגינן ריצה כבר עונשי מאסר בפועל, מהם עונשי מאסר מהותיים.

בית המשפט קמא דחה בקשת עיכוב לביצוע גזר הדין, אלא לצורך התארגנות בלבד למשך יומיים בלבד ולפיכך נתון המבקש במאסר החל מיום 10.7.07.

במוקד הבקשה לעיכוב עומד עניין גמילתו ושיקומו של המבקש וכך הדבר גם בערעור שהוגש בבית משפט זה על גזר דינו של בית המשפט קמא. מאחר והמבקש היה נתון באמצעיתו של הליך שיקום מסמים, כך על פי הבקשה לעיכוב, מן הראוי לעכב את ביצוע עונש המאסר ולאפשר לו, חלף ריצוי המאסר, להמשיך את תהליך הגמילה הזה במרכז גמילה מסודר.

אודה על האמת המדובר בעניין מוקשה בנסיבותיו. נכון אמנם כי לחובת המבקש עבר פלילי עשיר וארוך שנים, כולל בעבירות סם, אך יש להניח כי דווקא אדם מסוגו יבקש, בעת הנכונה, לעבור תהליך גמילה מסודר שבסופו אפשר וישוב לחברה כאזרח מועיל ונוהג על פי הנורמות המקובלות.

אך זהו רק הרקע לענייננו. לזה אוסיף גם את המלצת שירות המבחן עצמו, אשר בתסקיר האחרון שהוגש ביום 4.7.07 המליץ לדחות את הדיון בעניינו לאחר הפגרה כדי לאפשר לו השתלבות במרכז העירוני ברחובות, כפי שהוצע לו קודם לכן. שירות המבחן עצמו בצד המלצה זו ציין כי נסיונות קודמים של המבקש להגמל לא עלו יפה והוא עצמו התקשה ומתקשה לזהות את הפגיעה שהסב לסביבה, בהתנהגותו המכשילה והתמכרותו רבת השנים.

בית המשפט קמא היה ער לכל אלה ואף על פי כן החליט לגזור את דינו למאסר בפועל, באופן שיאפשר לו את שיקומו וגמילתו, בין כתלי בית הסוהר, מתוך שדחה גם בקשה להאריך את המאסר המותנה שהיה תלוי ועומד כנגדו והכל כדי לאפשר הליך שיקומי משמעותי. בית המשפט קמא סבר כי המבקש לא עבר ביום מתן גזר הדין הליך גמילה כזה ואף לא שולב במרכז גמילה, באופן המצדיק לאפשר לו את המשך הגמילה. הוא עמד על נסיונות בעבר שלא צלחו וכן על הערות שירות המבחן אודות הקושי שלו לראות את התנהגותו בעיניים נכוחות.

היססתי לא מעט בהקשר עניין זה. אך בסופו של דבר החלטתי שלא להעתר לבקשה. המבקש שהה  ערב מתן גזר הדין הליך טיפולי במוסד שאיננו מוכר ולא יכול היה להשלים אותו. בשעת מתן גזר הדין הוא טרם השתלב במרכז אחר. הוא מצוי עתה כבר בעיצומו של ריצוי מאסרו, כפי שהשית עליו בית המשפט קמא.

על פי הכללים המקובלים עלינו בפסיקה אכן צריך שיתקיימו נסיבות מיוחדות על מנת להורות על הוצאתו של אסיר ממאסר בו החל, ולעכב את המשך ריצוי עונשו. לצערי הגם שיש סימפטיה בליבי כלפי המבקש, אינני יכול לומר כי התקיימו נסיבות מיוחדות כוללות כאלה מבחינה עניינית, כולל העובדה שלמעשה המאסר שהושת עליו לא קטע את הליך גמילתו, אלא נסיבות אחרות הביאו לכך. גם סיכוייו של המבקש לקבל הקלה בעונשו במסגרת הערעור שהוגש, לא כל שכן לצורך הליך גמילה, אינם נראים טובים בעיני, בהתחשב בנסיבות הכוללות ובמיוחד בעברו הפלילי העשיר.

לפיכך לא מצאתי מקום להעתר לבקשה. מציע אני למבקש להשקיע את כל מאמציו, ככל שיכול הוא, כדי לעשות למען עצמו והמשך שיקומו במסגרת המאסר שהושת עליו. מובטחני כי רשויות שב"ס יסייעו בידו בכיוון זה. בכל מקרה ממליץ אני כי רשויות שב"ס ילכו לקראת המבקש ויאפשרו לו שיבוץ מתאים לצורך השיקום הזה.

ניתנה היום כ"ט באב, תשס"ז (13 באוגוסט 2007) במעמד הצדדים.

קלדנית חניתה. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: