החלטה בתיק בש 92632/06

1.         נגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של קשירת קשר לביצוע הצתה - עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "החוק"), הצתה - עבירה לפי סעיף 448 לחוק, ואיומים - עבירה לפי סעיף 192 לחוק. למשיב 1 מיוחסת עבירה נוספת של איומים.

על פי הנטען בכתב האישום, המשיב 1 הוא הבעלים של חברה המספקת שירותי תובלה כבדה, הפעלת מנופים ובמות הרמה (להלן: "החברה"). המשיב 2 עובד בחברה זה 13 שנים. בבעלות החברה מנופים רבים, ביניהם מנוף המסוגל להניף כ-300 טון, ומנוף יחיד מסוגו בישראל, המסוגל להניף כ-500 טון. במהלך השנים קמה לחברה חברה מתחרה. עסקי החברה המתחרה צלחו וגם היא רכשה מנוף המסוגל להרים כ- 500 טון. לאחרונה פירסמה חברת אינטל מכרז בהיקף של כ-2 מיליארד דולר, והחברה הגישה הצעה לצורך השתתפות במכרז. בעקבות רכישת המנוף על ידי החברה המתחרה, מנוף הנדרש לשם עמידה בתנאי הסף במכרז, הגישה גם החברה המתחרה הצעה. על פי הנטען, המשיבים קשרו קשר להצית את מנוף 500 הטון שבבעלות החברה המתחרה, לשם מניעת זכיית החברה המתחרה במכרז. במסגרת קשר זה איים גורם שלישי בהוראת המשיב 1 על מנהל החברה המתחרה. ביום 1.7.06, הצית אותו גורם שלישי עמו קשר המשיב 2 קשר, את שני המנופים הכבדים שבבעלותה של החברה המתחרה.

2.         עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה להורות על מעצרם של שני המשיבים עד תום ההליכים כנגדם.  יצוין כי המשיב 1 נמצא במעצר מיום 19/7/06, ואילו המשיב 2 שוחרר למעצר בית מלא מיום 25/6/06. המבקשת עותרת היום לעצור את שני המשיבים עד תום ההליכים.

ב"כ המשיבים טרם הספיקו לעיין בחומר הראיות הרב והסבוך. הם מבקשים לדחות את הדיון כדי לאפשר להם ללמד את חומר הראיות, כאשר הם מסכימים לקיומן של ראיות לכאורה ראשוניות להוכחת עובדות כתב האישום, וזאת בשלב זה עד לדיון בבקשה. יחד עם זאת, הם מבקשים כי עד למועד הדיון בבקשה לגופה ישחרר ביהמ"ש את משיב 1 למעצר בית, ואילו לגבי משיב 2 יותיר את החלטת השחרור על כנה.

3.         לגבי משיב 1 - לדברי ב"כ המשיב 1, המדובר באדם נורמטיבי, בן 61, ללא כל עבר פלילי, שהוא הבעלים של העסק הגדול ביותר למנופים בארץ, ולטענתה אין ביחס אליו חשש למסוכנות. לכן היא עותרת לשחררו ממעצר לתנאי מעצר בית מלאים עד למועד הדיון, שם יפקחו עליו אשתו ובתו, שהיא עו"ד במקצועה.

לגבי משיב 2 - ב"כ המשיב 2 מבקש כי תנאי מעצר הבית בהם הוא מצוי, יישארו על כנם. לטענתו מדובר באדם נורמטיבי לחלוטין ללא כל עבר פלילי, שעובד בחברה של משיב 1 מזה 13 שנים, בכתב האישום מיוחס לו אישום אחד בלבד, וחלקו בפרשה מינורי. עוד לטענתו, נסיבותיו האישיות אינן מאפשרות החזרתו לתנאי מעצר, זאת בין השאר בשל העובדה שהוא דרוש בביתו, כדי לעזור ולסייע לאשתו שסובלת מסרטן ומתקשה לתפקד לבדה.

4.         ב"כ המבקשת מתנגדת לבקשות השחרור של המשיבים. לטענתה, על אף שלמשיבים אין עבר פלילי, מדובר בעבירות חמורות שהמסוכנות שלהן  "זועקת לשמיים". המשיבים, בתכנון מוקדם תוך קשירת קשר לביצוע פשע חמור, החליטו לחבל קשה ברכושו של המתחרה שלהם בעסקים, מבלי שבחלו בנקיטת פעולות בריוניות של הצתת רכושו בכוונה להרוס את עסקיו. מדובר בנזק רב ביותר, ישיר ועקיף שגרמו המשיבים לרכושו של המתלונן, וכן נזק עקיף רב לאותה חברה מתחרה שפגעו ברכושה. לטענתה, מכאן נלמדת המסוכנות שלהם, אין מקום לאבחן בין השניים, יש להורות על מעצרם עד תום ההליכים, ובודאי שאין מקום להורות על שחרורם בשלב כה מוקדם, עוד לפני דיון בקיומן של ראיות.

5.         לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובחנתי את עובדות המקרה, אני מוצאת כי יש מקום לאבחן בין שני הנאשמים בחומרת המעשים שביצעו; משיב 1 היה היזם והרוח החיה בביצוע העבירות החמורות. הוא זה שהגה את הרעיון הנורא לשרוף ולהצית רכושה של החברה המתחרה שלו בעסקים. משיב 2 לעומת זאת, שעובד אצלו מזה 13, שנה נאלץ כנראה לכבד את רצון המעביד שלו, והסכים לחבור אליו לצורך ביצוע העבירות החמורות הללו, ובכך הוא כשל. יחד עם זאת ניתן לראות שהוא לא הגה את הרעיון, ולא היה שותף לעצם ההצתה. לכן חלקו מכביד פחות.  בהתחשב בנסיבותיו האישיות, ובכך שכל הקשר לא היה לתועלתו כלל אלא רק לתועלת מעבידו, משיב 1, יש מקום להותיר את החלטת השחרור לגביו על כנה.

6.         מצבו של משיב 1 שונה וחמור פי כמה. הוא זה אשר הגה את הרעיון, הוא עשה את אשר עשה בברוטליות ובאלימות, ממניע של תאוות בצע כסף, כדי לשמור על המונופול של החברה שלו. מדובר בעבירות חמורות ביותר. אומנם גם למשיב 1 אין כל עבירות בעברו, והוא בעלים של חברה גדולה ומכובדת אך עדיין ביהמ"ש צריך לשקול האם היום שחרורו עלול לסכן את הציבור, והאם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך שתפגע פחות בחירותו של המשיב.

7.         שקלתי את הדברים, ולא בלא היסוס אני סבורה שאף כי מדובר בעבירות מאד חמורות, ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של מעצר בית, שכן לא נטען כי יש חשש לשיבוש הליכי חקירה אלא רק למסוכנות. אינני סבורה שאם ישוחרר המשיב בתנאים, הוא עלול לשוב ולבצע מעשים דומים. מטרת המעצר עד תום ההליכים כאשר אדם הוא בחזקת חף מפשע וטרם הורשע בדין, איננה מקדמה על חשבון העונש, ומטרתה לאיין מסוכנותו של הנאשם או למנוע אפשרות של שיבוש הליכי משפט מצדו.

יחד עם זאת במקרה זה אני סבורה שהתנאים לשחרורו של משיב 1, ולהבטחת התייצבותו לדין, בהתחשב בחומרת המעשים ובנזק הרב שנגרם למתלונן - צריכים לעמוד ביחס ישר למהות העבירות ולנזק שנגרם.

8.         לפיכך הנני קובעת שהמשיב ישוחרר לתנאי מעצר בית מלאים בהתקיים התנאים הבאים:

א. יוצא צו איסור יציאה מן הארץ נגד המשיב והוא יפקיד את דרכונו במשטרה.

ב. תופקד ערבות כספית במזומן בסך 500,000 ש"ח.

ג. המשיב לא יהיה רשאי ליצור כל קשר, בין במישרין ובין בעקיפין, עם מי מהמעורבים בפרשה, או עם עדי התביעה.

ד. המשיב  ישוחרר ממעצר וישהה בתנאי מעצר בית מלאים בביתו ברחוב פבריגט 27, חולון, כאשר יהיה בפיקוח צמוד של אשתו, הגברת יהודית יוחנן ת.ז. 04261517 טל' 7322030 - 050 ו/או בתו, הגברת שגית יוחנן סויסה, ת.ז. 29489515, טל' 6647463  - 054 ולא יהיה רשאי לצאת מביתו בכל שעות היממה.

ניתן היום ב' באב, תשס"ו (27 ביולי 2006) במעמד הצדדיםובאי כוחם.

עו"ד פרי: אנחנו מבקשים עיכוב ביצוע ל- 24 שעות שעות.

עו"ד תורן: אני מבקשת עיכוב ביצוע של הפקדת הסכום הכספי.