החלטה בתיק בש 92588/07

1.         זהו ערר על החלטתו של בית המשפט דלמטה, אשר דחה את בקשת המשטרה להאריך את תוקף תנאי השחרור בערובה , ולהורות על השמתם של המשיבים במעצר בית, למשך 15 ימים נוספים.

            המשיבים נעצרו במסגרת חקירת פרשה שהוגדרה כ "התארגנות משותפת בין עבריינים, נהגים ובקרים בתאגיד המחזור הכוללת ביצוע עבירות בצוותא שתכליתן קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ככל הנוגע להטיית נתוני הבקבוקים המועברים ע"י העבריינים לתאגיד המחזור". המשיבים שימשו כבקרים ולטענת התביעה היו שותפים למעשי המרמה לאחר שמסרו מספרים מופרזים אודות כמות הבקבוקים שהגיעו אל התאגיד לצורך מחזור.

            במהלך החקירה שהו המשיבים במעצר בית תקופה של 7 ימים, ולאחר זאת ביקשה התביעה להוסיף ולהחזיקם במעצר בית למשך 15 ימים נוספים. הטעם אשר ניתן ע"י נציגי המשטרה נעוץ בחשש לשיבוש מהלכי משפט, כל עוד מתנהלת חקירת הפרשה המסועפת והמורכבת.

            בית המשפט דלמטה קבע, בהחלטה קצרה אשר ניתנה על ידו, כי לא הובאה כל ראיה לפיה ניסו המשיבים לשבש את החקירה, כאשר היה ביכולתם לעשות כן לאחר ששוחררו למעצר בית. עוד צויין בהחלטה, כי על יסוד היכרות עם חומר הראיות שבתיק, יכולת השיבוש של המשיבים הינה מינימלית. לפיכך, כך סבר בית המשפט דלמטה, אין מקום להמשך החזקתם של המשיבים במעצר בית וניתן להסתפק ביתר תנאי השחרור בערובה.

2.         גם בפניי נטען כי קיים חשש לשיבוש מהלכי משפט, ולעניין זה הוגש חומר סודי אשר אמור לבסס חשש זה.

            ב"כ העוררת, עו"ד סלבית מיכלס, ציינה כי למשיב 3 אין כל זיקה לחיים בארץ וקיימת אפשרות להמלטות מאימת הדין. המדובר בעבירה חמורה ביותר ובפרשה שבה מעורבים עבריינים רבים, שחלקם נתונים במעצר, ולפיכך יש לאפשר לגורמי החקירה לנהל את חקירתם שעה שהמשיבים נתונים במעצר בית, ויכולתם לשבש את החקירה מוגבלת ביותר.

3.         באי כוח המשיבים העלו טענה מקדמית אשר לא נדונה על ידי בית המשפט דלמטה, לפיה לא היתה סמכות לבקש את הארכת תנאי השחרור בערובה, בהתאם לסעיף 58(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים"), אלא אם לוותה הבקשה באישור תובע. במקרה דנן הוגשה הבקשה לפי סעיף זה, מבלי שהוצג כל אישור מטעמו של תובע. לפיכך, כך סבורים באי כוח המשיבים, לא היתה סמכות לדון בבקשה, כלל ועיקר.

בית המשפט דלמטה נמנע בהחלטתו מלדון בטענה המקדמית, לאור התוצאה אליה הגיע, לגופו של עניין.

מאחר שהוגש ערר על החלטתו של בית המשפט דלמטה, הרי שיש מקום, כך לגישת ב"כ המשיבים,  לדון תחילה בטענה המקדמית, טרם הדיון בערר לגופו. באי כוח המשיבים מוסיפים וטוענים כי אם תתקבל טענתם, לפיה הוגשה הבקשה להארכת תוקף התנאים המגבילים בחוסר סמכות, הרי שלא יהיה צורך לדון ולהחליט בערר עצמו.

לגופו של עניין נטען, כי אין כל שמץ של ראיה לפיה היו המשיבים מעורבים בשיבוש מהלכי חקירה או כי יש בכוונתם לשבש את מהלכי החקירה בעתיד. המשיבים הינם צעירים לימים, אשר נוצלו ע"י עבריינים בכירים שהפעילו עליהם לחץ כבד המלווה באיומים, להמשיך ולמסור נתונים כוזבים אודות כמות הבקבוקים שהגיעו אל מפעל המחזור. המשיבים השתכרו שכר זעום ולא היה להם יד ורגל בתכנון המעשים הפליליים והוצאתם מן הכוח אל הפועל.

עו"ד שמואלביץ, אשר טען למשיבה 2, ציין כי כמחצית השנה טרם חשיפת הפרשה, התלוננה מרשתו על תופעה של ניפוח מספרי הבקבוקים, אך המשטרה לא התייחסה ברצינות לתלונה זו, ולא פעלה להפסקת הפעילות הפלילית.

עו"ד רונן לוי, דחה את טענת העוררת לגבי משיב 3 לפיה יש בכוונתו לעזוב את תחומי המדינה, שכן אין לו קרובי משפחה בארץ ומדינת ישראל אינה מהווה את מרכז חייו.

4.         טרם שאדון בערר לגופו, הנני סבור כי יש טעם בדברי באי כוח המשיבים, באשר להסתמכות המשטרה על סעיף 58(א) לחוק המעצרים לצורך הארכת תנאי השחרור בערובה בעניינם של המשיבים. הבקשה לפי סעיף 58(א) מותנית באישורו של תובע, בשים לב למשך הזמן שחלף מאז הופעלו תנאי השחרור בערובה והצורך בהארכת התקופה לתקופה נוספת שלא תעלה על 180 ימים. יצויין, כי הארכה נוספת, מעבר לכך, טעונה אישורו של היועץ המשפטי לממשלה בהתאם לסעיף 58(ב) לחוק המעצרים. לא נטען כי הבקשה היתה מגובה באישור תובע ולפיכך ספק בעיניי אם היה מקום לדון בה.

            ואולם, לא אמנע מלהדרש לבקשה גם לגופו של עניין.

            עיינתי בחומר הגלוי והחסוי אשר הוצג בפני על ידי ב"כ העוררת, ולאחר זאת הגעתי למסקנה כי אין בסיס איתן לטענה בדבר חשש לשיבוש מהלכי משפט מצידם של המשיבים.

            אין תימוכין לטענה כי נעשה ניסיון שיבוש על ידי מי מבין המשיבים, דבר שיש בו כדי להשליך גם על התנהלותם הצפוייה בעתיד.

זוהי העילה העיקרית אשר בגינה התבקש בית המשפט דלמטה להאריך את תוקפם של תנאי השחרור בערובה, ומשהבסיס לעילה זו נמצא רעוע ביותר, אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא.

לאור האמור, הנני דוחה את הערר בעניינם של המשיבים.

ניתנה היום ב' באב, תשס"ז (17 ביולי 2007) במעמד הצדדים.