החלטה בתיק בש 9258/07

1.         כתב האישום שהוגש נגד המבקש מייחס לו זיוף בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות, ועבירות בנשק, על פי סע' 418 סיפא בצירוף  414, וכן סע' 420 ו-144(ב3) רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

כמפורט בכתב האישום, שימש הנאשם בתקופה הרלוונטית כבעלים של חברת "שירן בטחון בע"מ", המספקת שירותי חקירות, אבטחה ומיגון. כ"כ נהג הנאשם לספק חובשים מלווים למוסדות חינוך שונים.

במסגרת עבודתו זו, כך נטען, הנפיק הנאשם, לכמה מעובדיו, תעודות הרשאה לנשיאת כלי יריה, וכן מסר להם נשק, זאת מבלי שקיבל הרשאה כדין לעשות כן ממשרד הפנים, על פי חוק כלי היריה, התש"ט-1949.

עוד נטען בכתב האישום, כי הנאשם הנפיק למי מעובדיו אשר ליוו טיולים במוסדות חינוך תעודות "מגיש עזרה ראשונה" הנחזות להיות אישור מאת מגן-דוד-אדום, לכך שנושא התעודה עבר קורס עזרה ראשונה והוסמך להגישה, על אף שעובדים אלו לא הוכשרו להגיש עזרה ראשונה.

2.         ביום 16.1.07 נמסרה לנאשם תעודת חיסיון על פי סע' 45 לפקודת הראיות, התשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות"), בה הוחסה, בין היתר, "כל פרט או מידע שיש בו כדי לגלות את תוכנם המלא של חומרי החקירה המסומנים "מ-1" - "מ-5", לרבות זהות האנשים הנזכרים בהם ופעולות החקירה המתועדות בהם.

3.         במסגרת הבקשה דנן, שכותרתה "בקשה לגילוי חומר חקירה" לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ"), עתר ב"כ הנאשם כי ביה"מ יורה על גילוי "אפיים של מסמכים מ-1 עד מ-5". לשיטתו, הפירוט האמור נכלל במסגרת המונח "חומר חקירה", ועל כן הבקשה לגילויו צריכה להיעשות במסגרת בקשה כאמור ולא עתירה לגילוי ראיות חסויות על פי סעיף 45 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"ט-1971 (להלן: "פקודת הראיות").

עוד צויין בבקשה, כי ב"כ המאשימה סירבה לפרט את אופי המסמכים, "בשל אופי החיסיון".

4.         מנגד טענה המאשימה, כי "בהתאם לחיסיון, נחסה תוכן המסמכים, זהות האנשים הנזכרים בהם ופעולות החקירה המתועדות בהם. נוכח חיסיון רחב זה, אין המשיבה יכולה למסור מידע באשר לאופי החיסיון, כפי שנתבקש".

באשר למסגרת הדיונית נטען על-ידה, כי הבקשה הייתה צריכה להיות מוגשת בדרך של עתירה לגילוי ראיה, בהתאם לסעיף 45 לפקודת הראיות, ולא במסגרת הדיונית בה בחר המבקש. קרי, בקשה לגילוי חומר חקירה.

5.         בדיון שהתקיים ביום 21.3.07 הוגשו לעיוני הראיות החסויות, הוצגו שאלות, במעמד המאשימה בלבד, לקציני המודיעין הרלוונטיים, בדבר אופיין של הראיות החסויות ומידת הפגיעה האפשרית בביטחון הציבור במידה ופרט זה יימסר להגנה.

בהמשך הדיון, שהתקיים במעמד שני הצדדים, ציין ב"כ הנאשם כי בקשתו דנן שימשה אך "כפרוזדור לטרקלין", ומשכך, ומאחר שהחומר החסוי הועבר כבר לעיוני, עתר כי בקשתו תורחב לעתירה לגילוי הראיות החסויות גופא. 

            ד י ו ן

6.         סעיף 74 לחסד"פ, מקים לנאשם זכות העיון "בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום, שבידי התובע ולהעתיקו".

על תוכנה של רשימה זו, כפי שפורש בפסיקה, לכלול לא רק את החומר הנמסר לעיונה של ההגנה במסגרת חומר החקירה, אלא גם את החומר שלא נמסר להגנה, בין מסיבות של העדר רלוונטיות לאישום ובין מפני שהוא נמצא תחת כנפי חיסיון על פי תעודת חיסיון שהוצאה בתיק או מכל סיבה חוקית אחרת (בש"פ 3119/04 מדינת ישראל נ' סאלם אבו עסא, תק-על 2004(2) 91, 93; ע"פ 1152/91 סעיד בן אסמעיל סיקסיק נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(5) 8, 21-22).

דא עקא, "חובת התביעה במסירת אותו "תיאור ולו באורח כולל"... כפופה לתעודת החיסיון" (בש"פ 8935/04 יהודה אוחיון ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(3) 49, 54).

וכן -

"זכאי הוא סניגור לדעת תוכנן של ראיות חסויות "לפחות בקווים כלליים", ואולם שטר זה שוברו בצדו, והשובר הוא: "ותוך שמירת מיסגרתה של תעודת החיסיון"." (בש"פ 6392/97 עבדול בלביסי ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(5) 176, 183. ההדגשות אינן במקור - ח'ב').

7.         משכך, יש לבחון את הבקשה דנן כעתירה להסרת חיסיון על פי סעיף 45 לפקודת הראיות, הקובע כדלקמן:

"חיסיון לטובת הציבור אין אדם חייב למסור, ובית המשפט לא יקבל, ראיה אם שר הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע באינטרס ציבורי חשוב, אלא אם מצא בית המשפט הדן בדבר, על-פי עתירה המבקש לגילוי ראיה, כי הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש לא לגלותה".