החלטה בתיק בש 9256/07

רקע

עניינה של החלטה זו הוא בקשה לביטול צו הריסה מנהלי שהוצא על ידי המשיב 1 כנגד מבנה, בחלקו תת מימי, אשר נבנה על ידי המבקשת באתר התיירות הידוע בשם "ריף הדולפינים" בעיר אילת.

הבניין נשוא הצו מתואר בגוף הצו כמזח בשטח של כ-375 מ"ר בנוי עץ, מתכת ופלסטיק, המחובר לרשת ששטחה כ-3,750 מ"ר, עשויה פלסטיק. הרשת והמזח מעוגנים לקרקעית הים בעזרת סינקרים (נקודות עיגון), וקשתות מתכת.

הצו הוצא ביום 15.8.07, בהסתמך על תצהירה של מתכננת המחוז גב' אליסיה סיבר, מיום 9.8.07.

בתצהירה של גב' סיבר נרשם, בין היתר, כי הבניין נבנה ללא היתר, כי ביום 29.7.07 בנייתו הסתיימה וכי באותו היום לא היה הבניין מאוכלס.

על פי התצהיר, ידיעתה של מתכננת המחוז נובעת מביקורים במקום של מרכז הפיקוח מר ניר ביתן בימים שצוינו, מתחקורו, מדוח שלו ומתיק הפיקוח. כן עיינה המתכננת בתמונות שצילמו מר ניר ביתן ומר אילן שיא, ממונה הפיקוח.

טענות המבקשת

בבקשתה מתארת המבקשת את ריף הדולפנים וחשיבותו לתיירות ולמחייתם של הדולפינים. המבקשת מגוללת את ההיסטוריה של האתר החל משנות ה-90, עת הוחלט על ידי שרות הטבע והגנים הלאומיים (להלן: "רשטג"ל") לתחום את שטח הריף ברשתות, לטובתם של הדולפינים.

על פי הבקשה, ועל כך אין מחלוקת, המתקנים שבים לא קבלו מעולם היתר בנייה, והם נבנו על סמך הרשאות שנתנה רשות הנמלים והרכבות, אשר בתחום סמכותה מצוי שטח הריף.

המבנים הקיימים כוללים מזחים צפים ורשתות התוחמות את הריף. על הרשתות הצטברו במשך השנים עשרות טונות של אלמוגים, נטען בבקשה, תופעה ברוכה כשלעצמה, אך מחייבת תחזוקה וטיפול שוטפים של הרשתות התת מימיות. משקל האלמוגים מגיע לעשרות טונות, דבר אשר גורם, בין היתר, לקריסת הרשתות ולצורך בתחזוקתן.

נטען בבקשה כי הרשתות הישנות עמדו בפני קריסה ונוצר הצורך לשדרג את הגידור ולהבטיח את יכול הציפה של עשרות טונות האלמוגים שהתפתחו על הרשתות. הרעיון היה לשדרג את הרשתות הישנות בטכניקת ציפה חדשה. הרשת הישנה הייתה אמורה להיצמד לחדשה, אשר תצוף באמצעות שלושה צינורות שביניהם חומר ציפה. הצינורות וחומר הציפה מחוזקים באמצעות לוחות עץ הנראים למתבונן כמזח. הכוונה היא לחבר את הרשת החדשה לישנה, להצמידה לקרקע באמצעות סינקרים (משקולות) במקום לקורות הפלדה הישנות, ולאפשר למערכת "לנשום" באמצעות קשתות ברזל המונחות על קרקעית הים ומאפשרות זרימת מים טובה.

נטען כי בראשית 2007 הונחו שלושת חלקי הרשת החדשה במים. בחודש יוני 2007 עמדה הרשת הצפונית על מקומה. יתר חלקי הרשת הוצבו בהמשך.

טוענת המבקשת כי בניגוד לאמור בתצהירה של גב' סיבר, מתכננת המחוז, ביום 39.7.07 עמדה הרשת המשודרגת לחלוטין במקומה ומאותו השלב נותר רק לחבר את הרשת החדשה לישנה.

מוסיפה המבקשת כי משמעות השארת הצו על כנו וביצועו הוא נזק מיידי וקריסת הרשת הישנה, נזק לאלמוגים ויציאת הדולפינים לים הפתוח.

המבקשת מלינה כי נפלו פגמים בהוצאת הצו המנהלי, פגמים המביאים לבטלותו של הצו, או לחילופין, למסקנה שיש להורות על ביטולו. להלן תמצית הטענות:

1.       אין זה נכון כי בניית הבניין טרם הסתיימה ביום 29.7.07. כבר במרץ 2007 עמדו שלושת חלקי הרשת במים כשהם צמודים זה לזה.

2.       המפקחים ניר ביתן ואילן שגיא לא יכלו לראות את הרשת, באשר הם אינם צוללנים. הם הסתמכו על עדותו של אחר. מכאן כי התצהיר פגום והוא אינו עומד בדרישות סעיף 238א לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"). התוצאה היא שצו ההריסה המנהלי התבסס על ידע לא נכון.

3.       מכאן כי מועד השלמת הבנייה לא היה בפני המשיב 1, בבואו להוציא את הצו.

4.       בניית הגדר החדשה הסתיימה בתחילת יוני 2007, אך אין בידי המבקשת נתונים מדויקים ברמה של ימים לגבי המועד האמור.

5.       המסקנה היא שחלק מרכזי של הבניין, חלק הניתן להפרדה, בנייתו הושלמה מעבר ל-60 הימים לפני מועד תצהיר מתכננת המחוז.