החלטה בתיק בש 92522/06

המשיבה, אולגה טרסקונוב, מואשמת על ידי המדינה בעבירות של הריגה, התעללות בקטין, הפרת חובת הורה כלפי ילדו, השארת ילד ללא השגחה ועשיית מעשים מגונים בפני בנותיה הקטינות.

בתחילת הדיון הונחה בפני הסכמת באי כוח הצדדים המלומדים - מטעם המדינה עו"ד ד"ר ורדה בן-שחר, ומטעם המשיבה עו"ד מסטרמן - למרבית העובדות המפורטות בכתב האישום, לבד אלו המתוארות בסעיף 7.

משהמחלוקת בין הצדדים מתמקדת בעניין העובדות המפורטות בסעיף 7 לכתב האישום, ראוי ראשית לכל להכריע בשאלה זו, לשם קביעת התשתית הראייתית לדיון שבפני.

התובעת המלומדת, עו"ד ד"ר בן-שחר, סבורה כי חומר החקירה מצביע שהמשיבה היא שהכתה בראשה של בתה כמתואר בחוות דעת הרופאים. לגישת התובעת המלומדת, רצתה המשיבה במותה של התינוקת החל מימי ההיריון ועד למועד מותה בטרם עת. לגישת התובעת המלומדת, המשיבה חפצה מלכתחילה לבצע הפלה, אולם בעלה מנע זאת ממנה. התובעת מוסיפה כי ניתן ללמוד על אי-רצונה של המשיבה בתינוקת גם מכך שעצם ההיריון הוסתר עד הלידה עצמה, וכן מן העובדה כי בעת מותה של התינוקת, בגיל שלושה חודשים, היתה כחושה ביותר ונתונה בפיגור התפתחותי חמור. יצויין כי על פי הדו"ח הפתולוגי לא נתגלה ממצא, כגון מחלה למשל, שיוכל להסביר פיגור התפתחותי מעין זה.

מנגד סבור הסניגור המלומד, כי במאזן הסבירות בין הטלת האשמה על הבעל או על המשיבה, האפשרות המתקבלת יותר על הדעת כי האשם נעוץ בבעל. הסניגור מסביר דבריו בכך שהמשיבה הינה אישה בעלת בגרות נפשית נמוכה, התלויה בבעלה מאלף ועד תו, הן במובן הפיזי והן בנפשי. למעלה מכך, בדיקות אשר נערכו על ידי רשויות הרווחה לאחר ששתי בנותיה האחרות הועברו למשפחות אומנות הוכיחו כי הקשר של המשיבה עימן היה טוב.

בבואי להכריע במחלוקת, אפנה תחילה לחוות דעת הרופאים.

בעמ' 7 לחוו"ד 3/789/2006 קובע פרופ' היס:

"על סמך תוצאות הנתיחה בגופתה של התינוקת אילנה טרחקונוב בת 3 החודשים הנני מחווה דעתי כי מותה נגרם מדימום תוך גולגולתי משמאל ולתוך המוחון משמאל ולתוך אונה קודקודית של המוח משמאל בעקבות שתי חבלות קהות בצד העליון ושמאלי של הראש, בכוח באופן יחסי רב, קרוב לוודאי ישירות (מכות) אם כי לא ניתן לשלול בלתי-ישירות (נפילות), שנגרמו פחות מכ-24 שעות לפני המוות".

עוד מוסיף פרופ' היס, בס' 2ג' בתוספת לחוו"ד מתאריך 06.07.06, כי:

"אינני יכול לשלול שהדימום התוך גולגולתי (במוח) נגרם כתוצאה מהשלכת המנוחה בחוזקה לעבר כורסא".

ד"ר מיכוביץ, מומחה לנוירורכירוגיה, קובע בחוו"ד מה-14.07.06, כי:

"מותה של התינוקת נגרם מחבלות קשות בראשה שגרמו לדימומים ופגיעה מוחית... לאחר חבלה כזאת ייתכן מצב מיידי של איבוד הכרה או מצב התחלתי של הכרה חלקית והידרדרות מהירה עם ירידה בתנועתיות, חוסר תגובות, הרחבת אישונים והפסקת נשימה".

נתון נוסף הנדרש לשם הכרעה בענייננו הוא המועד בהן ניתנו החבלות שהובילו לתוצאת המוות. פרופ' היס מתייחס לכך בחוו"ד וקובע כי "החבלות... נגרמו פחות מכ-24 שעות לפני המוות".

קביעה אחרונה זו אינה שנויה במחלוקת בין התביעה לסנגוריה.

הנה נא, פרופ' היס קובע, כי לא ניתן לשלול שהפעולה של השלכת התינוקת על הספה - פעולה שבוצעה על ידי בעלה של המשיבה - היא שהביאה לתוצאת המוות. יצויין כי אפשרות זו נוחה, בעיני מומחי התביעה, לא פחות מן האפשרות שנפגעה ממכות שספגה ב-24 השעות האחרונות לחייה ע"י מאן דהוא ששהה במחיצתה במהלך אותה עת.

זאת ועוד, ראיות התביעה מבוססות במידה רבה על הודאותיה של המשיבה בחקירותיה במשטרה, לפיהן שהתה במחיצת התינוקת במרבית היממה עובר למותה.

מתוך פרוטוקול 626ג' של חקירת המשיבה במשטרת שומרון מתאריך ה-10.07.06:

"ש: באותה יממה את טיפלת בה, כן?"

"ת: נו אני עשיתי את הכל, כן". (עמ' 32)