החלטה בתיק בש 92457/05

בפני בקשה לעיון בחומר החקירה לפי סמכות בית משפט סעיף 74(ב) לחסד"פ נוסח משולב תשמ"ב-1982.

כעולה מהבקשה מתבקש בית המשפט להורות למשיבה בעקבות גילויים נוספים שעלו לטענת ב"כ המבקש, להעביר לעיונו מסמכים רבים שלא נמסרו לו בטענה כי אינם רלבנטיים או שאינם ברשות התביעה.

כך מבוקש תיק משרד הרווחה בטענה כי הינו מהווה חומר חקירה, על אף שאינו בידי המשטרה גם לא בידי הפרקליטות.

תיק פ.א. 11527/02 שנסגר מחוסר עניין לציבור.

תיק עירית ת"א מח' הרווחה.

לטענת ב"כ המבקש מתוך חומר החקירה המבוקש בבקשה, ניתן יהיה לתמוך בהגנתו של המבקש ובטענתו כי מדובר במסכת הסתה מאם המתלוננת (הביולוגית) כנגד אביה, הוא המבקש שלפני, ועל כן, כל מה שקשור להוכחת אותה הסתה המשתרעת לגירסת המבקש, על פני מספר שנים,  רלבנטי.

במועד הדיון בבקשה מסרה באת כוח המשיבה לב"כ המבקש תיק פ.א. 11527/02 לעיונו במלואו, על אף שנסגר מחוסר ראיות.

בית משפט עיין באותו תיק ומצא כי לא עולה ממנו כל אשמה כנגד המבקש. (באותו תיק קיימת התייחסות לעניין תיק הרווחה ובכך דומני, ניתן מענה למבוקשו של ב"כ המבקש במסגרת בקשה זו).

לעניין החומר המצוי בידי מחלקת הרווחה והעיריה, נטען על ידי באת כח המשיבה, כי החומר לא נאסף על ידי המשטרה, לא נמצא בידי הפרקליטות, ואינו מהווה חומר חקירה.

התלונה נבדקה, נמצאה מהימנה. על פיה הוגש כתב האישום ולא על פי החומר המצוי במשרדי הרווחה.

סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, שעניינו עיון בחומר חקירה, קובע כדלקמן:

"(א) הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום, שבידי התובע ולהעתיקו.

(ב) נאשם רשאי לבקש, מביהמ"ש שאליו הוגש כתב האישום, להורות לתובע להתיר לו לעיין בחומר שהוא לטענתו חומר חקירה ולא הועמד לעיונו".

כפי שנפסק בבש"פ 9322/99, עבד מסארווה נ' מ"י,(להלן - "פס"ד מסארווה")

" השאלה מהו "חומר חקירה" כמשמעותו בסעיף 74 לחוק אינה פשוטה, וכבר נאמר ע"י בימ"ש זה כי מושג זה של "חומר חקירה" אין הוא ניתן להגדרה, אלא באורח כללי בלבד. לא בכדי "חומר חקירה" לא הוגדר בהגדרה ממצה לא ע"י המחוקק ולא ע"י הפסיקה, אלא נקבעו בפסיקה מבחנים כלליים שיסייעו לזהותו". (ראה גם בג"צ 233/85 עלי אל הוזייל נ' משטרת ישראל, פ"ד לט(4)14).

עוד נפסק בפס"ד מסארווה:

" כבר אמרנו לא אחת, כי לא כל ספקולציה מרחיקת לכת של הסניגור עשויה לשמש תשתית מספקת להגדרת חומר חקירה, ואין די בתקווה בלבד כי בתיק מסוים ימצא חומר שעשוי להועיל לסניגוריה, כדי להכניס את החומר בגדר חומר חקירה".

בבג"צ אל הוזיילשהוזכר לעיל נפסק עוד, "....אולם במסגרת השימוש בשיקול הדעת כאמור אין גם להפליג למרחקים ולכלול במונח של "חומר החקירה" ראיות שהרלוונטיות שלהן לתביעה הפלילית הנדונה היא רחוקה ושולית..."

במקרה שלפני, חומר החקירה המבוקש, הינו חומר אשר, הלכה למעשה, אינו נמצא בידי המשיבה. בנוגע לכך, נפסק בפס"ד מסארווה, והדברים יפים גם בעניינינו, " העובדה שחומר כלל אינו בידי גורמי החקירה והתביעה, מצביעה בדר"כ  על כך, שאין מדובר בחומר חקירה. בדרך העניינים הרגילה, כאשר נעשות פעולות חקירה באופן ענייני ובתו"ל, החומר אינו בידי גורמי החקירה רק משום שלא נמצא על ידם כרלוונטי לחקירה....בנסיבות אלה, אף אין לראות בו באופן אובייקטיבי "חומר חקירה", כמשמעותו בסעיף 74 לחוק".

ועוד נפסק בנוגע לכך: