החלטה בתיק בש 92260/06

1.         בפני בקשה למעצר עד תום ההליכים של המשיב.

עפ"י כתב האישום מיוחסת למשיב עבירה של סחיטה באיומים, עבירה לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין באישום הראשון ועבירה של הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287 לחוק העונשין, באישום השני (ישנה טעות בכתב האישום ורשום סעיף 286).

המשיב מואשם בכך שסחט באיומים את המתלונן מוטי מנשה (להלן: "המתלונן") כשלצורך ביצוע הסחיטה התחזה המשיב לאדם בשם "ציקו" כשהוא מעוות את קולו ומציג את עצמו כ"ציקו ראש המאפיה הישראלית בניו-יורק",  האחראי למעשי רצח רבים מאירועים פליליים. עפ"י כתב האישום, במהלך 4105 או בסמוך לכך, שלח המשיב למתלונן זר פרחים ובתוכו רימון-יד ללא מנגנון פנימי.

המשיב המשיך לאיים על המתלונן בתור "ציקו", כשהוא טוען שהמתלונן חייב כספים לאחר תוך איומים לפגיעה במתלונן וכתוצאה מאיומים אלו וחששו העביר המתלונן למשיב סכום של כ- 100,000 דולר במזומן.

כן מואשם המשיב בכך שבהיותו משוחרר למעצר בית מלא ברחוב הרב ניסים 26 בעכו, בעקבות כתב אישום שהוגש נגדו ביום 16.10.05 במסגרת ת.פ. 2797/05 בבימ"ש שלום כ"ס ביחד עם המתלונן (דהיינו, כתב האישום הוגש נגד המשיב והמתלונן יחדיו) באשמה של סחיטה באיומים של מר נועם לניר בצוותא חדא וזאת מאז 10.6.05 ועד 2.8.05, הפר 19 פעמים את מעצר הבית בכך שיצא שלוש פעמים מביתו בניגוד להחלטת השחרור (פעם אחת ללא מלווה לבימ"ש) וכן שוחח 16 פעמים עם המתלונן, בין היתר אודות ההליך המשפטי המתנהל נגדם, וזאת למרות שנאסר עליו ע"י ביהמ"ש לקיים כל קשר עם מי מהמעורבים בפרשה.

2.         לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בבקשה על נספחיה ובתיק החקירה החלטתי לשחרר את המשיב בתנאים מוגבלים וזאת מחמת תמיהות וסימני שאלה המכרסמים הן בראיות והן בעילת המעצר ובמסוכנותו של המשיב כלפי המתלונן עמו יש לו יש לו קשרים מיוחדים ואף "שותפות" יוצאת דופן.

3.         הקשרים בין המתלונן למשיב

בתיק זה עולים סימני שאלה ותמיהות הן מבחינה ראייתית והן מבחינת הקשרים בין המתלונן למשיב.

            ראשית, בניגוד לנסיונו של המתלונן להציג את עצמו בהודעתו מיום 25.6.06 כמי שלא רצה שהמשיב יפעל כנגד נועם לניר וחשש שזה יזיק לו כשהוא מרחיק עצמו מענין הסחיטה של נועם לניר, התברר שהדברים שונים לכאורה מכפי שהוצגו.

            כך, כנגד המתלונן הוגש כת"א לבימ"ש השלום כ"ס בת.פ. 2797/05 בו מואשם המתלונן שביחד עם המשיב סחט באיומים את נועם לניר כשהסחיטה נעשתה עפ"י הוראת המשיב לבקשתו של המתלונן ושהמתלונן והמשיב סיכמו ביניהם כי המשיב ידאג להפעיל לחץ על נועם לניר כדי שיאות להיפגש עם המתלונן ולהעביר לידיו כספים ושהם קשרו ביניהם קשר להפעיל לחץ ואיומים על נועם לניר כדי שיעביר כספים למתלונן תוך איומים על נועם לניר כדי לפגוע בו להפחידו, להטרידו, ליצור חרדה ולהרגיזו שלא כדין. (וזאת בין 10.6.05 ל- 2.8.05).

            דהיינו, בניגוד לאמור בהודעת המתלונן, המנסה להרחיק עצמו מענין הסחיטה של לניר ול"הפיל" זאת על המשיב, שהוא זה שיזם ופעל בענין בניגוד לרצונו ולהסכמתו, הוגש כנגד המתלונן כתב אישום המייחס לו שותפות מלאה עם המשיב לסחיטה באיומים של נועם לניר.

דהיינו, הנסחט בתיק שבפנינו שהמבקשת נותנת אמון בגירסתו ומתבססת עליה בתיק הנוכחי, הוא עפ"י שיטת המבקשת עצמה, סוחט בתיק אחר בשותפות עם הסוחט בתיק הנוכחי, כשהמבקשת לא מקבלת את גירסתו בתיק האחר שהוא לא רצה בסחיטה ולא שותף לסחיטה, זאת כשהמבקשת עצמה בבית המשפט ציינה שהמבקשת אינה בקיאה בשאלת מהימנות המתלונן והדברים עוד מתבררים בתיק בבימ"ש בכ"ס.

כל זאת, כששתי הפרשיות של הסחיטה באיומים מתערבבות זו בזו הן מבחינת הזמנים, באופן שבדיקות הפוליגרף נעשו כבר ב- 9.04 וענין החוב הנטען נולד ב- 7.04 ותוך כדי התשלומים והסחיטה הנ"ל, מתבצעת לכאורה הסחיטה המשותפת עם המתלונן והמשיב כנגד לניר, כשהנושא של לניר מופיע גם בהודעות ובתמלילים שבתיק שבפני.

4.         בעיות ראייתיות

בנוסף, מעבר לעדות של המתלונן לגבי הרימון (ללא המנגנון הפנימי) שנשלח בתוך זר פרחים והכספים שלטענתו מסר למשיב עבור ציקו (כ- 100,000 דולר), אין ראיות של ממש התומכות בכך. המשיב מדבר על סכומי כסף קטנים בהרבה מהנטען שהועברו לו (העברה של 3-4 פעמים של 3,000 דולר - 2,000 דולר, הודעת ברכה מיום 20.6.06).

זאת ועוד, עפ"י עדות המתלונן בהודעתו מיום 8.5.06 הוא קיבל מ"ציקו" 20,000 דולר, ביום 8.5.06 ותמוה שהנסחט מקבל סכום נכבד של כסף דווקא מהסוחט.

עדות המתלונן לגבי הרימון (ללא המנגנון הפנימי) מיום 27.06.06 תמוהה שכן הוא לא סיפר על ענין הרימון בהודעותיו הקודמות וסיפר זאת רק לאחר שנשאל על "הברזל" שנשלח לו המופיע בתמליל שיחה מס 36 ואז סיפר שמדובר ברימון ללא מנגנון פנימי שנשלח לו בפסח 2005 בתוך זר פרחים ע"י "ציקו" ותמוהה גירסת המתלונן שהוא לא סיפר זאת בעדויותיו הקודמות כי שכח את המקרה עם הרימון.

תמוה גם כיצד הוא מספר שאחד השוטרים שחיפש בביתו (ממ"ש שרלי מתשאול) מצא את הרימון ושאל אותו מה זה (בלא שקיימת עדות של ממ"ש שרלי לגבי מציאת הרימון). תמוה  גם כיצד שוטר ימצא רימון בבית בחיפוש, לא יעשה דבר בענין זה ולא יקח את הרימון לבדיקה. תמוה גם כיצד המתלונן טוען מחד שהוא זרק את הרימון ומאידך הוא לא זוכר ואולי הרימון בבית.

דהיינו, הראיות לגבי הרימון הנ"ל והראיות לגבי הכספים שנסחטו הינן ראיות בעייתיות שאין להן גיבוי של ממש בחומר הראיות מלבד עדותו הבעייתית של המתלונן. אמנם יש בתיק כרטיס ברכה לחג הפסח מ"השופט" שנאמר כי: "אני מקווה שלעולם לא תאכזב אותי", אך הדבר לא מעיד על שליחת הרימון ביחד עם ברכה זו.