החלטה בתיק בש 92198/05

אב"ד השופט שלי טימן:

פתח דבר

1. המבקשים הנם נאשמים בכתב האישום בתיק העיקרי הנדון בפנינו (תפ"ח 1055/05), כך שהמבקש 1 הנו הנאשם 6 והמבקש 2 הנו הנאשם 10 בתיק העיקרי. לנאשמים מיוחסות עבירות שונות, בכללן: קשירת קשר לביצוע פשע (לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "החוק"), סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות (לפי סעיף 203א(א) לחוק), סרסרות למעשי זנות (לפי סעיף 199(א)(1) ו- (2) לחוק), כליאת שווא (לפי סעיף 377 לחוק), הבאת אדם לידי עיסוק בזנות (לפי סעיף 202 בנסיבות סעיף 203(א) לחוק) ועוד. לנאשם 10 מיוחס אישום של בעילה אסורה בהסכמה (לפי סעיף  346(ב) לחוק) ובאישום נוסף (האישום השני) מיוחסת לו עבירת אינוס (לפי סעיף 345(א)(1) לחוק). לנאשם 6 מיוחס האישום השלישי בכתב האישום ובו עבירת אינוס (לפי סעיף 345(א)(1) לחוק) ומעשה סדום (לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק), רק בנוסף על עבירות של סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות (לעיל), סרסרות למעשי זנות (לעיל), קשירת קשר לביצוע פשע (לעיל) וכליאת שווא (לעיל).

2. הבקשה הוגשה לפי סעיף 108 וסעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב- 1982 (להלן: "חסד"פ"), והיא כוללת מספר נושאים, כפי שנביא מיד באופן פרטני. טענות הצדדים הוגשו בכתב, ובהסכמתם (מיום 22/9/2005) קבענו כי ההחלטה תינתן על סמך טענות אלה, ותישלח בדואר רשום. 

בקשה להורות למשטרה (ימ"ר ת"א), משרד הפנים ומשרד העבודה והרווחה לחשוף חומר אודות המתלוננת

3. הסניגור ביקש לחשוף את כל החומר הנוגע לטובות ההנאה שקיבלה המתלוננת, גלינה רומנצ'וק, בעקבות תלונתה. בכלל זה ביקש: פרטים בדבר סטטוס השהייה בישראל, הויזה, עבודה, מגורים, תנאי שחרור, תנאי חתימה במשטרה, אישורים משטרתיים שקיבלה, בקשות שהגישה לכל גוף שהוא ברצונה להישאר בארץ או להתחתן עם חברה לחיים, וכיוצא באלה.

4. עמדת המשיבה הייתה, שכיוון שהמסמכים הללו אינם ברשותה, על ביהמ"ש להוציא צווים לגופים הרלוונטים, ולאחר קבלת החומר - לזמן את המתלוננת ולשמוע את עמדתה לעניין חשיפת המסמכים הנוגעים אליה.

5. בעניין זה נפריד בין מתן צו למשטרה, למשרד הפנים ולמשרד העבודה והרווחה.

א. בכל הקשור למתן הוראות למשטרה (ימ"ר) -

איננו רואים הבדל משמעותי בין הסעד שביקשו המבקשים בסעיף 1 לבקשה, לבין הסעד המבוקש בסעיף 2 לבקשתם (אשר מופנה ישירות לימ"ר). משום כך, לא נדון בבקשה כאן, אלא נקדיש לה פרק נפרד, מיד (כאשר נבחן את הבקשה שבסעיף 2).

ב. באשר לבקשה הנוגעת למשרד העבודה והרווחה -

איננו יכולים להיעתר לבקשה. מדובר בבקשה כללית, אשר איננה מבהירה את שרוצים המבקשים בדיוק הנדרש לה, וכיצד משרד העבודה והרווחה עשוי להועיל בעניינה.

אם יהיו המבקשים ספציפיים יותר, ויצביעו על דרישות ברורות יותר, נוכל אולי לשנות עמדתנו. אולם, ככל שהדברים מנוסחים בבקשה שמונחת לפנינו, דומה שמדובר ב"מסע דייג" לשמו.

"בבחינת הרלוונטיות של החומר לאישום, אין בית המשפט צריך להביא בחשבון אפשרויות הגנה ערטילאיות שאינן נראות לעין, ואל לו לתת ידו ל"מסע דיג" שאין רואים את תכליתו המעשית. הביטוי שהשתרש בפסיקתנו מקדמת דנא כי "אין חקר לתבונת סניגור" ... הוא שובה לב אך גם תבונת הסניגור נשענת בדרך כלל על נקודת אחיזה ממשית, ואינה בגדר מעשה קסמים." (בג"צ 620/02 התובע הצבאי הראשי ואח' נ' בית הדין הצבאי, פ"ד נז(4)625. ההדגשות שלי. ש.ט.).

ג. באשר לבקשה הנוגעת למשרד הפנים -  

דומה כי פרטים בדבר סטטוס שהייה, ויזה ואשרת עבודה של המתלוננת - עשויים לעמוד לעזרת הנאשמים בהגנתם (במידה והם קיימים).

בלשון בית המשפט העליון בבש"פ 9322/99 מסארווה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(1)376: "בהפעילו את שיקול דעתו לחשיפת חומר כאמור, יביא בית המשפט בגדר שיקוליו את הצורך לאזן בין האינטרס לאפשר לנאשם הגנה מפני האישום המיוחס לו לבין זכויות העד שאת הפרטים אודותיו מבקשים לחשוף; בין היתר, יישקלו זכויות העד לפרטיות, לכבוד ולבטחונו האישי אל מול חיוניות הפגיעה בהם, להגנת הנאשם."

במקרה שלנו, נראה החומר המבוקש רלוונטי (לכאורה) להגנת המבקשים; ועם זאת, מדובר בפרטים שחשיפתם תהיה בבחינת פגיעה בזכות לפרטיות של המתלוננת. משום כך, ובטרם נחליט בבקשת ההגנה בעניין זה - עלינו לצעוד בדרך שהתוותה פסיקת בית המשפט העליון, ולשמוע את עמדת המתלוננת בעניין זה.

"חשיפת מידע כזה היא פגיעה חמורה ביותר בזכותו של אדם לכבוד ולפרטיות ואין להתיר את החשיפה בטרם שמע בית המשפט את האדם העלול להיפגע, אפילו אין הוראה מפורשת בדין המורה על כך" (בש"פ 8467/99 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2)454).

המשיבה הציעה בתגובתה כי נוציא צווים לגופים הרלוונטים, ולאחר קבלת החומר, נזמן את המתלוננת ונשמע את עמדתה לעניין חשיפת המסמכים הנוגעים אליה.

איננו מקבלים את ההצעה, וברצוננו לשמוע ראשית את עמדת המתלוננת, ורק לאחר מכן להחליט באם להוציא צו אופרטיבי המופנה למשרד הפנים.

בקשותיהם הנוספות של המבקשים, כגון חשיפת תנאי שחרור, תנאי חתימה במשטרה, אישורים משטרתיים וכיוצ"ב - נדחות משום כלליותן והרלוונטיות המרוחקת שלהן מהעניין. ובאשר לבקשה שהגישה (או לא הגישה; ולא נדע למי) המתלוננת בנוגע לרצונה להתחתן- הרי שזהו רצון לגיטימי, ואם הסניגור מעוניין להוכיחנו אחרת - יתכבד ויעשה זאת במהלך הדיון והסיכומים.

בקשה להורות למשטרה (ימ"ר ת"א) לחשוף חומר אודות המתלוננת