החלטה בתיק בש 92189/06

ערר על החלטת בית משפט השלום ברחובות- ב"ש 2245/06 מיום 15.6.06- לפיה הורה בית משפט השלום על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים.

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות שגרמה חבלה של ממש, תקיפה בנסיבות מחמירות, איומים והפרת הוראה חוקית. בד בבד, עתרה המדינה למעצרו עד תום ההליכים של העורר. בית משפט השלום ברחובות - כב' השופט ירון לוי- נעתר לבקשת הסניגור המלומד, עו"ד זוהר ברזילי, לדחות הדיון על מנת ללמוד חומר הראיות כנגד העורר.

ביום 8.5.06 נתחדש הדיון בבקשת המדינה גופה. במהלך דיון זה, חלק הסניגור המלומד על קיומן של ראיות לכאורה כנגד העורר, וסבר כי נוכח עוצמת הראיות הנמוכה, יש מקום לשחרר העורר לחלופת מעצר.

בית משפט השלום, סקר בהחלטתו, בפרוטרוט, חומר החקירה כנגד העורר, וקבע, כי קיימות כנגד העורר ראיות לכאורה, כמו גם קיומה של עילת מעצר. בית משפט השלום, הדגיש יחסו האובססיבי של העורר כלפי המתלוננת- יחס אשר בא לידי ביטוי במעשים אלימות ואיומים. בית משפט השלום, ציין עובדת היות העורר אסיר ברישיון- הן במועדים הרלוונטיים לכתב האישום, והן היום- אשר הפר, לכאורה, במעשים במיוחסים לו תנאי שחרורו. נוכח אלה, סבר בית משפט השלום כי מחד, קיים קושי ליתן אמון בעורר, ומאידך, חלופת המעצר שהוצעה, בדמות אמו של העורר, אינה ראויה, הן בשל מיקומה הגיאוגרפי, והן בשל עמדתה המגוננת של האם, ולפיכך הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו. עם זאת, בית משפט השלום ציין בשלהי החלטתו כי: "לעניין בקשת הסניגור לדחיית הדיון על מנת לאפשר אבחון המשיב ע"י הפסיכיאטר, ובין היתר, הערכת מסוכנותו, איני רואה כל מניעה לכך, ומוכן אני בשלב זה לשנות את ההחלטה ולהורות על מעצר המשיב עד החלטה אחרת, וכך אני מורה". בית משפט השלום לא מצא לנכון, בנסיבות העניין, להורות על קבלת תסקיר.

ביום 28.5.06 הוגשה מטעם העורר חוות דעת פסיכודיאגנוסטית אודותיו ע"י הגב' ד"ר נעמי כהן. חוות הדעת מגוללת נסיבות חייו הקשות של העורר, כמו גם את עובדת היותו חולה אפילפסיה, וגירסתו לעניין האירועים נשוא כתב האישום. ולדברי הפסיכולוגית:

"בשל אישיותו הבלתי מגובשת, גילו הצעיר ומחלת האפילפסיה ממנה סובל ונזקק לטיפול רפואי עלול מצבו להתדרדר באם ישלח לכלא, ונראה כי עלול להיות מנוצל על ידי אסירים עבריינים בוגרים ממנו.

הייתי ממליצה על שחרורו לחלופת מעצר מלווה בטיפול פסיכולוגי אינטנסיבי אשר יקנה לו כלים להתמודדות ועצמאות רגשית. יש בו כאמור גרעין אישיותי חיובי. משפחתו כולה מתגייסת על מנת לאפשר לו להשתקם ולצאת אל דרך חדשה.

אמו של לבן מוכנה לפקח עליו בתנאי מעצר בית מלא כפי שעשתה בתיק הקודם. כזכור לא הייתה כל הפרה מצדו בעבר. גם מעבידו של לבן מוכן להמשיך ולהעסיקו".

ביום 4.6.06 נתחדש עניינו של העורר בבית משפט השלום, משחוות הדעת האמורה הובאה בפניו. בית משפט השלום בחן חוות דעת הפסיכולוגית, וקבע, כי אמנם קרוב לודאי כי טיפול פסיכולוגי אינטנסיבי יכול לסייע לעורר, עם זאת, סבר כי יש ממש בטענת התביעה לעניין העדר התייחסות להשלכות חלופת המעצר המוצעת על שלום והמתלוננת ולמסוכנות העורר בכלל. בסופו של דבר, לצורך מיצוי בירור חלופות המעצר האפשריות, ועל מנת שלא לסגור את הדלת לחלוטין בפני העורר, הפנה בית משפט השלום את העורר לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר מעצר בעניינו.

ביום 15.6.06 הוצג תסקיר המבחן, שהתבסס, בין היתר, על היכרות קודמת של שירות המבחן עם העורר ועל חוות הדעת הפסיכולוגית. קצין המבחן (בכיר מעצרים), מר אופיר מילר, תיאר אף הוא נסיבות חייו של העורר, והתרשם כי המדובר בבחור צעיר אשר לאורך השנים מגלה בעייתיות בדרך התנהגותו ומתקשה להתייחס לכך. קצין המבחן העריך, כי במצבו של העורר קיים סיכון גבוה להישנות התנהגות בעייתית, ולפיכך, ולאור העדר חלופה ראויה אשר יהא בכוחה להפחית הסיכון הנשקף מהעורר, לא בא קצין המבחן בהמלצה לשחרור העורר.

באלה הדברים, ומשלא נמצאה חלופה ראויה, הורה בית משפט השלום על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

בנסיבות אלה, סבור סניגורו המלומד של העורר, עו"ד זוהר ברזילי, כי נפלה טעות מלפני בית משפט קמא עת החליט, מחד, לעצור את העורר עד תום ההליכים, ומאידך, אפשר אבחונו ע"י גורם טיפולי מוסמך. בנוסף סבור הסניגור המלומד, כי בית משפט השלום לא נתן המשקל הראוי לחוות דעתה של ד"ר כהן, כמו גם לנסיבות חייו הקשות של העורר, לגילו הצעיר ולמחלת האפילפסיה ממנה הוא סובל. הסניגור המלומד סבור עוד, כי תסקיר המעצר בעניין העורר לקה בחסר, שכן לא נערכה שיחה עם המתלוננת, עקב סירובה של אמה לכך, ובנוסף, לא נערכה שיחה עם הגב' חיה היכל, אשר הכינה בעבר תוכנית שיקום לעורר, על בסיסה הוא שוחרר מוקדם מריצוי מאסרו. על בסיס כל אלה, עתר הסניגור המלומד, לשחרור העורר לחלופת מעצר אצל אמו, ולחלופין בפרדס כץ, שיהא בכוחה להפיג מסוכנות העורר.

באלה הדברים, שקלתי ובחנתי טיעוני הסניגור המלומד, ואין בידי לקבלם.

התמונה המצטיירת מכתב האישום הינה קשה וקודרת.

העורר איים ותקף את המתלוננת שכיחות, כשהוא מגלה בהתנהגותו רגשות קנאה ואובססיביות לא מעטה. העורר השפיל המתלוננת בכך שתוך תקיפתה ירק עליה וקיללה. העורר השמיע כלפי המתלוננת איומים קשים כי ירצחה, ויפגע קשות בחלקי גופה.

דברים אלה משקפים מסוכנות בולטת ורמה.

דברים אלה מקבלים משנה תוקף נוכח עברו הפלילי, ועיקר חומרה- העורר ביצע המיוחס לו עלי כתב האישום בעת היותו במעמד "אסיר ברישיון", תוך שהוא מפר תנאי שחרורו.

נתונים אלה סללו את דרכו של העורר בבטחה, אל מאחורי החומות.

בית משפט השלום, כמצוות החוק, והלכת בית משפט עליון, בחן בזהירות שחרור העורר לחלופת מעצר.