החלטה בתיק בש 92171/07

1.         ביום 18.6.2007 הוגש נגד המשיב, ואדים טקצנקו, כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל אביב, בו יוחסו לו שתי עבירות של אינוס, שתי עבירות של תקיפת קטין ע"י אחראי, ושתי עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות (של בן זוג).

            כתב האישום מתאר מסכת קשה של התעללויות מצד המשיב כלפי רעייתו (להלן: "המתלוננת"), ושני ילדיו הקטינים. המדובר באלימות קשה אשר כללה, בין היתר, מכות בכל חלקי גופה של המתלוננת ובאינוסה בשתי הזדמנויות שונות. כמו כן, מדובר בשימוש באלימות כלפי ילדיו הקטינים כאשר במקרה אחד גרם המשיב לשבר בידו של בנו, ובמקרה אחר גרם לחבלה בפניה של בתו.

            בד-בבד עם הגשת כתב האישום ביקשה התביעה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים במשפטו. בבקשתה פרטה התביעה את חומר הראיות לכאורה, המבסס את האשמות המיוחסות למשיב. כמו כן הצביעה המבקשת בבקשתה למעצר על מידת מסוכנותו של המשיב לציבור בכלל, ולמשפחתו בפרט.

            הבקשה באה בפני כבוד השופט גלעד נויטל בתאריך 1.7.2007, אשר קבע בהחלטתו כי אין מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה ועל קיומה של עילת מעצר. בהסכמת הצדדים, הופנה המשיב אל שירות המבחן לצורך הגשת תסקיר מעצר שבמסגרתו תיבחן האפשרות לאיין את מסוכנותו של המשיב באמצעות חלופת מעצר.

2.         תסקיר המעצר מונח לפניי וממנו עולה, כי מתחילת פרק הנישואין של המשיב נטה הלה "להתנהגות אלימה, שתלטנית ורכושנית כלפי אשתו". המשיב צרך בעבר אלכוהול, ובהמשך עבר לסמים מסוג קנבוס, דבר שגרם להסלמה ולתגובות אלימות כלפי אשתו.

            עם עלייתה של המשפחה ארצה בשנת 1999, חלה הסלמה נוספת במערכת הזוגית של המשיב ורעייתו, אשר אף הביעה רצונה להתגרש ממנו. אשר לילדיו הקטינים, לא עלה בידי המשיב להפעיל את סמכותו ההורית ולפיכך עשה שימוש באלימות כלפיהם, מתוך תחושות של תסכול וחוסר אונים שלו מולם.

            בסיומו של תסקיר המעצר נאמר כי קיים סיכון גבוה לאלימות חוזרת כלפי האשה והילדים, ובהעדר חלופת מעצר הולמת אין המלצה על שינוי תנאי מעצרו של המשיב.

3.         ב"כ המבקשת חזרה וביקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים, בציינה כי עמדתה זו מתחזקת לאור האמור בתסקיר.

            לעומתה, טענה ב"כ המשיב כי יש מקום לקבלת תסקיר נוסף על רקע אי דיוק מהותי שחל בתסקיר המעצר. הסנגורית הפנתה למשפט ממנו עולה כי המשיב מתקשה להשלים עם רצונה של רעייתו לנתק את הקשר הזוגי ביניהם, שעה שאין לנאשם כל התנגדות להליך הגירושין. לגישת ב"כ המשיב, יש חשיבות רבה לעניין זה ואפשר שעמדת שירות המבחן היתה שונה, לו התרשמה קצינת המבחן כי המשיב אינו מתנגד לדרישתה של רעייתו להתגרש ממנו.

            עוד נטען כי עוצמת הראיות, ככל שהדבר נוגע לעבירות האינוס, אינה גבוהה מאחר שמדובר בעדות כבושה הנסתרת בראיות אחרות המצויות בתיק. גם אם נקט המשיב באלימות כלפי רעייתו וילדיו הקטינים, הרי שמדובר באלימות פחותה בהרבה מזו המתוארת בכתב האישום.

            לפיכך, התבקשתי שלא להורות על מעצרו של המשיב, מבלי לעיין בתסקיר מעצר מעודכן ומדוייק יותר.

4.         עיינתי בכתב האישום, בבקשת המבקשת ובתסקיר המעצר שהוגש בעניינו של המשיב, ולאחר זאת הנני סבור כי יש להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו.

            אין מחלוקת של ממש לגבי קיומן של ראיות לכאורה, וגם ב"כ המשיב הודתה כי מרשה עשה שימוש באלימות כלפי רעייתו וילדיו הקטינים.

            אשר לעבירות האינוס, אין חולק כי אלה נסמכות, בראש ובראשונה, על עדויותיה של המתלוננת. אין בשיהוי שחל במועד הגשת התלונה כדי לפגום, בהכרח, במשקלה של הראייה, כאשר מן המפורסמות הוא כי תלונות על עבירות מין מוגשות, במקרים לא מעטים, לאחר תקופה ממושכת ולא מיד בעקבות ביצוע העבירה.

            העובדות המתוארות בכתב האישום מלמדות על מידת מסוכנותו של המשיב, בעיקר כלפי רעייתו וילדיו הקטינים.

            עיון בתסקיר שירות המבחן מבהיר עד כמה רבה מסוכנותו של המשיב, מאחר שמדובר בנטייה להתנהגות אלימה שהינה רבת שנים. ואם בתסקיר עסקינן, אינני רואה כל מקום לבקש תסקיר נוסף, שכן הדברים המופיעים בתסקיר המעצר ברורים וחד-משמעיים ואינני סבור כי יש ממש בטענה לפיה נפלו אי-דיוקים מהותיים בתסקיר.

            שירות המבחן אינו ממליץ להמיר את המעצר בחלופה שיש בה כדי להפיג את מסוכנותו של המשיב, והדברים מדברים בעד עצמם.

            סוף דבר, הנני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים במשפטו.

ניתנה היום א' באב, תשס"ז (16 ביולי 2007) במעמד הצדדים.