החלטה בתיק בש 91972/05

1.         בפניי, בקשה לעיון חוזר בהחלטתו של כבוד השופט כבוב, מיום 5.5.2004 (ב"ש
91017/04), בה נקבע כי המבקש, בקלו אנדאו, ישוחרר לחלופת מעצר בדמות מעצר בית מלא ומוחלט, בבית אחיו בקרית מלאכי. כמו כן, הוטלו על המבקש ערבויות שונות והוא חוייב בהפקדת סך של 4,000 ש"ח במזומן.

            נגד המבקש הוגש כתב אישום לביהמ"ש המחוזי בת"א (פ"ח 1056/04), בו מיוחסת לו עבירה של אינוס, לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

בכתב האישום טוענת התביעה, כי המבקש הסיע ברכבו את המתלוננת א.י., ביום 16.3.2004, בסמוך לשעה 16:00, ובמהלך הנסיעה סטה המבקש אל כביש כורכר בסמוך ליער בן שמן. כאשר ביקשה המתלוננת לפתוח את דלת הרכב על מנת למלט את נפשה, אמר לה המבקש כי אין לה כל דרך מילוט וכי עדיף שלא להתנגד לדרישותיו. המתלוננת הציעה למבקש סכום כסף על מנת שירפה ממנה, אך הלה השיב כי תחנוניה לא יעזרו וכי הוא מעוניין לקיים עימה יחסי מין.

בהמשך, כך נטען בכתב האישום, אחז המבקש את המתלוננת בחוזקה והחל לנשק את צווארה, ולאחר מכן השכיבה על הספסל האחורי של הרכב ובעל אותה בניגוד לרצונה.

            במשפט גופו, העידה המתלוננת, מטעם התביעה, ובתום עדותה ביקשה התביעה להחזירה אל דוכן העדים. הרקע לבקשתה זו של התביעה נעוץ בשיחה שקיימה התובעת, עו"ד אנה אבידוב, עם המתלוננת, לאחר שזו השלימה את מתן עדותה. באותה שיחה ביקשה התובעת לקבל פרטים הנוגעים לאמה של המתלוננת, על מנת לאפשר להגנה לזמנה כעדה. המתלוננת פרצה בבכי ומסרה לתובעת כי לאם נודע על דבר האונס כחודש לאחר האירוע. עוד נודע לאם, כי המתלוננת עברה הפלה, מבלי שנמסר לה כי  הריונה נובע מיחסים שקיימה עם בן זוגה לשעבר.

            בשל העובדה כי האם הינה אשה שמרנית ומסורתית, המשתייכת לעדה האתיופית, סיפרה המתלוננת לאם כי נכנסה להריון בעקבות אירוע האונס, בהסתירה את העובדה כי מדובר, למעשה, בבן זוגה לשעבר.

            המתלוננת הסבירה את הדברים שמסרה לאם, בכך שזו לא היתה מקבלת בהבנה את העובדה כי "משנכנסה להריון מבן זוגה, לא שמרה את הולד, בניגוד לאמונת האם".

            שיחה זו תועדה בדו"ח שהועבר לסנגורו של המבקש, עו"ד משה זאב בן-דורי, דו"ח שהוגש על ידו לביהמ"ש וסומן נ/7.

            המתלוננת העידה פעם נוספת, ולא חזרה בה מגירסתה באשר לאירוע האונס.

            לדבריה, אין היא מעוניינת כי אמה תעיד בביהמ"ש, בשל רצונה להימנע מפגיעה ברגשותיה של האם. עוד ציינה העדה, כי אביה אינו יודע על אירוע האונס, והוסיפה כי אם הדבר יובא לידיעתו "זה אפילו יכול לפרק את המשפחה, שאמא שלי הסתירה דבר כזה עד עכשיו". התייצבותה של האם למתן עדות בביהמ"ש, עלולה לחשוף בפני האב את דבר האונס ונסיבותיו.

2.         על יסוד עדותה זו של המתלוננת, והדברים שנאמרו לתובעת במוצג נ/7, טוען ב"כ המבקש כי חל שינוי בנסיבות, באופן המבסס את בקשתו לעיון מחדש בתנאי השחרור ממעצר.

            לטענת ב"כ המבקש, עדותה של המתלוננת מלמדת על קיומו של מניע ברור לטפול את אשמת האונס על המבקש. מניע זה נעוץ בהריונה של המתלוננת, ובחששה לגלות את העובדה כי קיימה יחסים עם בן זוגה, ולאחר זאת הפילה את ולדו. חשש זה נוגע הן לאם, אך בעיקר אמורים הדברים באביה של המתלוננת, אשר תגובתו עשויה להיות קשה וחמורה. רק כך ניתן להסביר את תלונתה של המתלוננת נגד המבקש, בעוד שמדובר בקיום יחסים בהסכמתה המלאה.

            לטענת ב"כ המבקש, בפנינו כרסום משמעותי בראיותיה של התביעה, המתבססת, ממילא, אך ורק על גרסתה של המתלוננת, אל מול הכחשתו הברורה והחד-משמעית של המבקש.

            בנסיבות אלה, סבור עו"ד משה בן-דורי, כי אין קיימת כל עילה למעצרו של המבקש ויש לבטל את תנאי השחרור, ובכלל זה את הדרישה להימצאותו במעצר בית מלא ומוחלט.

            ב"כ המשיבה, עו"ד בני שגיא, ציין בפתח דבריו כי מדובר בתיק אונס חמור ביותר, כאשר המבקש כופה עצמו באכזריות רבה על סטודנטית, אותה אסף לרכבו. עפ"י הפסיקה הקיימת, לא היה מקום לשחרורו של המבקש לחלופת מעצר, והיה ראוי להורות על מעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו. הטעם היחידי להקלה עם המבקש נעוץ בנכותו, עקב בעיה נגיפית בכבד, המעמידה את חייו בסכנה מוחשית. סכנה זו נוגעת גם לסובבים את המבקש, שכן מדובר במחלה מדבקת.

            ב"כ המשיבה הדגיש בטיעונו, כי המתלוננת היתה עקבית בגירסתה, כאשר לא חזרה, ולו במעט, מטענתה כי המבקש ביצע בה מעשה אינוס, תוך שימוש בכוח.

עמדתה של המתלוננת כי אין לזמן את אמה למתן עדות, והסבריה בהקשר זה, אין להם כל נגיעה לסיפור האונס, ואין בכך כדי לשנות את מארג הראיות שבידי התביעה.

            עוד ציין עו"ד שגיא, כי המבקש עצמו השלים את עדותו במסגרת פרשת ההגנה, והמשפט עצמו עומד על סף סיום.