החלטה בתיק בש 91830/06

1. בתאריך 23.5.06 הגישו המשיבים 1 ו- 2 בקשה, שצרפו אליה את משיבה 3 כמשיבה, "בקשה בהסכמה למתן החלטה בדבר מתן צו לרשם המקרקעין לרישום רישום הערות אזהרה על זכויות משיב 11".

בבקשה זו בקשו המשיבים 1, 2 בהסכמתה של משיבה 3, שביהמ"ש יורה, "כי למרות צו המניעה שניתן בתיק זה, רשאי רשם המקרקעין בחולון (להלן: "הרשם") לרשום הערות אזהרה על זכויות ה"טוען לזכות" במקרקעין הידועים כחלקה 1896/6 בגוש 6043 (להלן: "המקרקעין") בהתאם להחלטת ראש ההוצל"פ מיום 27.3.06 בתיק הוצל"פ

 2-04-91489-01 (להלן: "תיק ההוצל"פ"), לטובת רוכשת הזכויות במקרקעין לינדה רם, ת.ז. 309922219 (להלן: "הקונה") ולטובת משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, ח.צ. 520017872 (להלן: " בנק משכן"), ולהורות לו לרשום הערות אזהרה אלה.

מטרת הבקשה "... שלא יהא בצו המניעה הזמני שנרשם לטובת המשיבה (היא המשיבה בענייננו) כדי למנוע מהמבקשים (משיבים 1, 2 לענייננו) מימוש המשכון הרובץ לטובת מבקש 1 על זכויות החייב במקרקעין, מימוש המתנהל במסגרת תיק ההוצל"פ...".

כאן המקום להאיר ולהסביר, כי "צו המניעה" אליו מתייחסת הבקשה, הוא צו חילוט זמני, אותו נתנה כב' השופטת ש. ברוש, בב"ש 91703/02, בתיק העיקרי שבכותרת, ביום 29.6.05, צו שניתן לבקשת משיבה 3, בהתאם לסעיפים 21 - 23 לחוק איסור הלבנת הון התש"ס - 2000 (להלן: "חוק אסור הלבנת הון") וסעיפים 36.ג. עד 36.י. לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג - 1973 (להלן: "פקודת הסמים").

מסעיף 44 להחלטה של כב' השופטת ש. ברוש, בסעיפים האופרטיביים של ההחלטה נקבע, כי כל הרכוש המפורט, בתוספת לכתב האישום המתוקן, שבו המבקש 1 הוא נאשם 1, לרבות המקרקעין (ראה פריט 16 בנספח ו' לכתב האישום) יחולטו זמנית, עד להכרעה בתיק הפלילי העיקרי.

המבקש 1, היה משיב בהליך בפני כב' השופטת ש. ברוש והטוען לזכות, טוען לזכות גם שם (מס' 11).

על החלטתה של כב' השופטת ברוש, הוגש ערעור לבית המשפט העליון, וכערעור פלילי שעתיד להשמע, כנראה בחודש ספטמבר 2006 (בש"פ 7440/05).

2. ביום 25.5.06 הגישו המבקשים " בקשה בהולה למתן זכות תגובה למבקשים ולטוען לזכות",  בה הם מבקשים להגיב על הבקשה, שהוגשה ע"י המשיבים.

לטענת המבקשים בבקשתם ובדיון שהתקיים לה, אין להעתר לבקשה המוסכמת שהגישו המשיבים, משום שיש בכך, כדי לפגוע בזכויותיהם של המבקשים והטוען לזכות במקרקעין.

לטענת המבקשים מלכתחילא, החילוט הזמני שניתן לענין המקרקעין, היה מוטעה בהיותו מנוגד לסעיף 21(ג) לחוק איסור הלבנת הון בשל כך, שהמקרקעין והמשכנתא לרכישתם, נרכשו  בשנת 1996 ואילו כתב האישום, מייחס למבקש 1 עבירות בשנת 1999 והלאה.

בנסיבות אלו צפוי ביהמ"ש, בהליך העיקרי, לא להעתר לבקשת משיבה 3, לחילוט המקרקעין.

כן טוענים המבקשים, כי המשיבה 3, התרשלה בקיום חובתה, כמי שהשליטה במקרקעין וברכוש המבקש בידה, וברשלנותה זאת, גרמה לכך שהמבקש והטוען לזכות, לא פרעו חובותיהם למשיב 1 בהחזרי הקרן והריבית. בכך גרמה המשיבה 3 במישרין ובעקיפין, למינוי כונס הנכסים למקרקעין ולצורך למכרם.

על המדינה היה לשמור על הנכסים של המבקש 1 ולמקסם אותם והיא התרשלה בקיום חובתה זאת ולא פעלה כנדרש ממנה. בנוסף לכך, טוענים המבקשים והטוען לזכות, כי לא היו שותפים להליכי ההוצל"פ ולא זומנו אליהם כדין, ולכן אין בהחלטת יו"ר ההוצל"פ, כדי לפגוע בזכויות הקניין שלהם.

3. במהלך הדיון שהתקיים בפני ביהמ"ש הודיעו המשיבים, כי כבקשה חילופית לבקשתם המקורית, הם מבקשים, שהמקרקעין יוצאו מגדרה של החלטת החילוט של כב' השופטת ברוש, שיוסר צו החילוט הזמני ממקרקעין אלה, תוך שיובטחו זכויותיה של המדינה ביתרה שתוותר מדמי המכר, לאחר שיוחזרו הכספים האחרים למשיב 1.

בטעוניהם, המשיבים הציגו מסמכים וחלופת מכתבים, לפיה הטוען לזכות והמבקש באמצעות ב"כ דאז, עוה"ד משה רביזאדה ומשה ישראל, זומנו לדיונים בהליכי ההוצל"פ.

המשיבים הצביעו על כך, שרוכשת הזכויות במקרקעין הגב' לינדה רם, זכאית שתהיה הגנה על זכויותיה כקונה, שפעל בתום לב ובהסתמך על אישור ראש ההוצל"פ, בהתאם לסעיף 34.א. לחוק המכר, תשכ"ח - 1968, בהתאם לפסיקת ביהמ"ש העליון בע"א 555/71 אסתר אמסטרדמר נ' מוסקוביץ' פ"ד כו(1) 793.

כך גם המשיב 1, אינו צריך להנזק בהיותו נושה מובטח, שאין לו נגיעה למחלוקת שבין המדינה המשיבה 3, לבין המבקשים או הטוען לזכות.

4 . לאחר עיון בחומר שב"כ הצדדים הניחו בפני, הנני נעתר לבקשה המקורית ומורה, כי הרשם ירשום את הערות האזהרה כמבוקש, בבקשת המשיבים 1 ו- 2 לטובת רוכשת הזכויות במקרקעין (הקונה) ולטובת בנק משכן.