החלטה בתיק בש 91800/07

1.         בתאריך 17.5.2007 הוגש נגד המשיב, דני אלחיאני, כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל אביב (ת.פ. 40139/07), בו מיוחסים לו 10 אישומים הכוללים עבירות רבות של לקיחת שוחד, מרמה והפרת אמונים, שידול להספקת דלק לתחנת תדלוק לא חוקית, סחיטה באיומים, קשירת קשר לפשע ועבירות לפי פקודת מס הכנסה וחוק מע"מ.

            המשיב הינו שוטר מג"ב לשעבר, כאשר בחלק הכללי של כתב האישום נטען כי הוא שירת, מסוף שנת 2003 ועד למחצית שנת 2006, ביחידת מג"ב שהיתה אחראית על אכיפת החוק נגד תחנות דלק פיראטיות במחוז המרכז, ואף שימש כרכז מטעם יחידה זו. בתוקף תפקידו היה המשיב אחראי, בין היתר, על ביצוע ביקורות בתחנות דלק פיראטיות ובפרוק תחנות בלתי חוקיות.

בכתב האישום נטען כי במקום לפעול נגד תחנות תדלוק פיראטיות שהוקמו במקומות שונים באזור המרכז, קיבל המשיב שוחד מבעלי התחנות בסכומי כסף ניכרים על מנת לסייע לבעלי התחנות לקבל רשיון לתחנת התדלוק, ולהמנע מביצוע צווי הריסה. באישום השביעי אף נטען כי המשיב ביצע עבירה של סחיטה באיומים בכך שדרש ממפעיל תחנת תדלוק לשלם לו סכומי כסף ניכרים מידי חודש בחודשו, שאלמלא כן - יבולע לו.

עוד נטען כי המשיב סחר בחשבוניות פיקטיביות וביצע עבירות מס שונות.

במקביל להגשת כתב האישום מבקשת המאשימה להאריך את תוקפן של הערובות שניתנו על ידי המשיב כתנאי לשחרורו ממעצר, וכן לחייבו בהפקדת מזומן או ערבות בנקאית בסך 200,000 ש"ח.

הערבויות שניתנו ע"י המשיב עד כה מסתכמות בערבות עצמית בסכום של 10,000 ש"ח, ערבות צד ג' של אחות המשיב בסך 2,000 ש"ח. כמו כן, הוצא צו עיכוב יציאה מהארץ בעניינו של המשיב והוא חוייב להפקיד את דרכונו במזכירות בית המשפט.

הבקשה היא, כאמור, להאריך את תוקף הערבויות וכן לחייבו בהפקדת מזומן או מתן ערבות בנקאית, על מנת להבטיח את התייצבותו להליכים המשפטים בעניינו.

בגוף הבקשה נטען כי מדובר בכתב אישום יוצא דופן בחומרתו, הנשען על יסודות ראייתיים מוצקים, לרבות הודעותיו של המשיב עצמו ושל נותני השוחד, וכן על האזנות סתר המבססות את האישומים.

במצב עניינים זה קיים חשש כי המשיב ינסה להימלט מהדין על מנת להימנע מעונש חמור אשר צפוי להגזר עליו, אם יורשע בדינו.

מאז הוטלו הערבויות הקודמות, חל שינוי מהותי בנסיבות, לאחר שהוגש כתב אישום נגד המשיב, והדברים המיוחסים לו הוגדרו בצורה ברורה וחד-משמעית.

ב"כ המבקשת עו"ד יוסי אלון, טען כי המשיב שלשל לכיסו מאות-אלפי שקלים, ואין הוא יכול להשמע בטענה כי אין ברשותו אמצעים כספיים לשם הפקדה בקופת בית המשפט. עוד נטען, כי פסיקתו של בית המשפט העליון אינה מחייבת הוכחה ברורה וחד-משמעית לפיה המשיב מתכוון למלט עצמו מאימת הדין וניתן להסתפק בחשש הנלמד ממכלול הנסיבות, לרבות מטיב מהותה של העבירה המיוחסת למשיב. עו"ד אלון הוסיף וטען כי המשיב הפר בעבר את התחייבויותיו בכך שנמנע מלהגיע לחקירה במשטרה למרות זימונים שונים שהגיעו אליו, בעשותו שימוש בתירוצים שונים ומשונים.

לאור האמור, ביקש עו"ד אלון להאריך את תוקף הערבויות הקיימות ולחייב את המשיב בהפקדת הסכום המבוקש על ידם.

ב"כ המשיב, עו"ד יאיר לחן, טען כי אין כל אינדיקציה בחומר הראיות לכך כי המשיב ניסה או מתכוון למלט עצמו מאימת הדין. המשיב התייצב בתחנת המשטרה כל אימת שנתבקש לעשות כן. לאחרונה נשא לו המשיב אשה ומרכז חייו הוא בישראל. בעניינו של המשיב ניתנו החלטות שונות אשר במסגרתן נקבעו הערבויות שהוטלו עליו. בעיקר הפנה הסנגור להחלטתו של כב' השופט דוד מינץ מיום 22.3.2007 במסגרתו נדחתה בקשת המדינה להרחיב את מסגרת הערבויות. כב' השופט מינץ ציין בהחלטתו כי החשש להמלטות מהדין אינו מבוסס על ראיות אלא על הערכה כללית, ולפיכך דחה את הבקשה להחמרת תנאי השחרור בערובה.

לגישתו של הסנגור, מבקשת התביעה, למעשה, לעיין מחדש בהחלטתו של השופט מינץ מבלי שחל כל שינוי בנסיבות הקיימות.

ב"כ המשיב הוסיף וטען כי המשיב משתכר שכר זעום מידי חודש בחודשו שאינו עולה על כ-5,000 ש"ח ואין באפשרותו להפקיד מזומן או ליתן ערבות בנקאית. עם זאת, הסכים ב"כ המשיב להגדיל את סכומי הערבויות ואף לצרף ערבים נוספים.

לאור האמור, נתבקשתי לדחות את עתירתה העיקרית של המבקשת לחייב המשיב להפקיד סכום של 200,000 ש"ח במזומן או בדרך של ערבות בנקאית.

2.         כתב האישום אשר הוגש נגד המשיב הינו חמור ביותר, ובעיקר אמורים הדברים שעה שמדובר באיש מג"ב שתפקידו לאכוף את החוק, ולפחות, לכאורה, בחר לחבור לעבריינים ולקבל מהם סכומי כסף נכבדים כתשלום שוחד. למשיב מיוחסות גם עבירות פליליות חמורות אחרות לרבות עבירות על פקודת מס הכנסה וחוק מע"מ.

            הטענה המרכזית שבפי המבקשת הינה כי יש לחייב את המשיב בהפקדת מזומנים על מנת להפיג כל חשש להימלטות מאימת הדין, שכן הוא צפוי לעונשי מאסר ממושכים, אם יורשע, בהתאם לרמת הענישה המקובלת בעבירות מסוג זה.

            לעניין זה הופניתי לפסיקתו של בית המשפט העליון ממנה עולה כי גובה הערבויות הנדרשות עומד ביחס ישיר לחומרת העבירות המיוחסות לנאשם (ראו, למשל, בש"פ 7560/95 מרדכי הרוש נ' מ"י, תק-על 95(4), 13;  ב"ש 3120/06 מ"י נ' סמיון, תק-על 2006(2), 805; בש"פ 1772/05 אורי רש נ' מ"י, תק-על 2005(1) 2962).