החלטה בתיק בש 918/08

הקדמה :

לפני ערר על החלטתו של בית משפט השלום בטבריה (כב' השופט דורון פורת),לעצור את העורר עד תום ההליכים המתנהלים נגדו במ"ת 05-05-5828, זאת לאחר שנקבע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה להרשעת העורר בכתב האישום וכי לא ניתן לאיין את מסוכנותו בחלופת מעצר.

כתב האישום :

על פי כתב האישום, בתאריך 15/5/08 בשעה 00:30 או בסמוך לכך, במועדון ה"טיבר" בטבריה, הנאשם התנהג במקום ציבורי באופן פרוע בכך שניפץ כוסות אל הרצפה וכן אמר "אני רוצה לפוצץ פה מישהו ולהרביץ לו" ובכך שתקף באגרופים בחור צעיר בשם "דודו" שפרטיו המלאים אינם ידועים, על רקע חשדו של העורר כי אותו "דודו" הסתכל על המתלוננת מס' 2, מור טרבלסי (להלן: "המתלוננת"), שהינה בת זוגו לחיים של העורר.

מעובדות כתב האישום עולה כי עוד באותו מועד, בשעה 3:20 או בסמוך לכך, העורר הגיע אל מקום מגוריו של המתלונן מס' 1, אביה של המתלוננת (להלן: "המתלונן"), ואיים בפגיעה שלא כדין בגופם של אחרים בכך שצעק "אני אזרוק עליכם רימון, אני אכנס בשביל מור 10 שנים לכלא" וכן צעק למתלונן "תצא מניאק נראה אותך אני אחסל אותך ואת הבת שלך", ובהמשך המשיך באיומיו בכך שאמר למתלונן, מספר דקות לאחר מכן, "איפה הבת שלך מור שתענה לי, תגיד לה שלא יהיה לה טוב".

כן עולה מכתב האישום כי בתאריך זה, בשעה 3:00 או בסמוך לכך איים העורר בפגיעה שלא כדין בגופה של המתלוננת בכוונה להפחידה בכך שהתקשר אליה לפלאפון ואמר לה כי ירצח אותה וכן "יתפוס אותה ויזיין אותה וגם אם ייעצר ידאג להרוג אותה".

בכתב האישום נטען עוד כי במהלך 7 השנים האחרונות, בהן התגוררו העורר והמתלוננת יחדיו בביתו של העורר, תקף העורר את המתלוננת בכך שהיכה אותה בגופה באגרופים ובסטירות ובכך שלעיתים נהג לנעול אותה בדירתו. בהקשר זה נטען כי במהלך חודש 5/07 תקף העורר בביתו את המתלוננת והיכה אותה באגרופים. כן נטען כי לפני 6 שנים לערך איים העורר בפגיעה שלא כדין בגופה של המתלוננת בכוונה להפחידה בכך שלקח לידיו סכין מטבח עטוף בסמרטוט ואמר למתלוננת כי ירצח אותה, ובהמשך, כאשר המתלוננת ביקשה להיפרד ממנו, אמר לה כי "יקבור אותה ואת כל המשפחה שלה". במסגרת אירוע תקיפה נוסף המתואר בכתב האישום נטען כי במועד מסוים, בעת שהיו יחדיו באזור הטיילת בטבריה, התרגז העורר על המתלוננת, שפך על פניה כוסית וודקה ולאחר שהמתלוננת ברחה מהמקום רדף אחריה, תפס אותה בשערות ראשה, היכה אותה בפניה וגרם לה לחבלות של ממש.

בשל מעשיו אלו, מיוחסות לעורר העבירות הבאות: תקיפת בת זוג - עבירה לפי סעיף 379 + 382(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); תקיפת בת זוג - עבירה לפי סעיף 380 + 382(ג) לחוק העונשין ; איומים - עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין; התנהגות פרועה במקום ציבורי - עבירה לפי סעיף 216(א)(1)(4) לחוק העונשין; תקיפה סתם - עבירה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.

טענות העורר :

סנגורו של העורר חילק בטיעוניו את המעשים המיוחסים למרשו בכתב האישום לשני חלקים: החלק הראשון - הוא זה המתייחס לאירועי ה-15/5/08; והחלק השני - מתייחס לתלונות המתלוננת במהלך השנים האחרונות, כפי שפורטו לעיל.

העורר בטיעוניו אינו חולק על כך שביחס לחלק הראשון של המעשים, דהיינו, המעשים שאירעו על פי הנטען בחודש מאי האחרון, קיימת תשתית ראייתית לכאורה שיש בה פוטנציאל להרשיעו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום (ראה עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 17-19). מאידך גיסא, באשר לחלקם השני של האירועים, טוען העורר כי אף אם קיימות ראיות לכאורה, הרי שעוצמתן חלשה ואין בהן כדי להצדיק מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו, כפי שהורה בית המשפט קמא, הואיל ואין אישוש לטענותיה של המתלוננת, פרט לעדויות שמיעה, ובנוסף לכך, קיימות ראיות חיצוניות אובייקטיביות המחזקות את גרסתו כי המתלוננת מעלילה עליו עלילת שווא.

בראש ובראשונה טוען העורר כי המשטרה העלימה ראיות חשובות בתיק שעשויות היו לחזק את גרסתו ולהפריך את גרסתה של המתלוננת, ועל בית המשפט קמא היה להתייחס לראיות אלו במסגרת החלטתו. בהקשר זה מפנה העורר לתמונות שלו ושל המתלוננת שצולמו במהלך חופשה משותפת של השניים, המצביעות על כך שאין מדובר במתלוננת המצויה בסכנת חיים, כי אם בבחורה צעירה הנהנית מבילוי משותף במהלך חופשה. בנוסף, מפנה העורר למכתב שהופנה למשטרה על ידי בא כוחו הקודם, אשר במסגרתו נתבקשו החוקרים למצות את החקירה בעניינו, דבר שלשיטתו של העורר לא בוצע.

לטענת העורר, הודעת מורן כרייף באשר לאירוע בטיילת הינה עדות מפי השמועה ובנוסף, מהווה עדות כבושה הסותרת את טענת המתלוננת. העורר מוסיף וטוען כי הודעותיהם של  הורי המתלוננת והודעת חברתה אלין, כמו גם מזכרה של רס"ר רווית לב ארי, מתייחסים רק לאירוע מיום 15/5/08, אשר כאמור לגביו הוסכם כי קיימות ראיות לכאורה. מאידך גיסא, הודעתו של שמעון כהן, הודעתו של אבי ליברטי והתמונות, מחזקות את גרסת העורר לפיה מדובר בעלילה.

כן טוען העורר כי שגה בית המשפט קמא משהורה על בירור העובדות הקשורות לשאלת היותם של העורר והמתלוננת בגדר "בני זוג" אך במסגרת התיק העיקרי ומשלא דן בעניין במסגרת הבקשה הנדונה, שכן בהתאם לחומר הראיות המצוי בתיק בית המשפט לא מדובר על "בני זוג" העונים על ההגדרה כפי שנקבעה בפסיקה, דבר המשליך על מרכיבי העבירות המיוחסות לעורר.

בנוסף, לטענת העורר, שגה בית המשפט קמא בקובעו כי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר על ידי חלופת המעצר שהוצעה במקום סגור ובהתרשמותו של בית המשפט קמא כי בקשתו של העורר להליך גמילה מאלכוהול לא באה אלא בעקבות ההליך הפלילי ולצרכי הבקשה הנדונה, וזאת לאור קביעתו כי העורר לא החל בהליך הגמילה טרם מעצרו - קביעה שבטעות יסודה. לגרסתו של העורר, החל בטיפול גמילה מאלכוהול לפני הגשת כתב האישום ומעצרו ואף השתתף בארבעה מפגשים טיפוליים, ברם תיקו נסגר ימים ספורים לפני האירוע מיום 15/5/08, שלא מיוזמתו. לטענתו, מתן הזדמנות להתחיל בהליך גמילה במקום סגור, למשך פרק זמן ממושך, תיתן מענה לצרכיו האישיים ולאינטרס השיקומי שלו וכן תעלה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי.

טענות המשיבה :

המשיבה טוענת לקיומן של ראיות לכאורה שיש בכוחן כדי להוביל להרשעת העורר בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

המשיבה מוסיפה ומפנה לפסיקה ממנה עולה כי העובדה שמדובר בגרסה של המתלוננת אל מול גרסה של העורר, אין בהן כדי לקעקע את הבסיס לקביעה לפיה קיימות ראיות לכאורה.

המשיבה מצביעה על כך שבמסגרת הראיות כנגד העורר מצויות עדויותיהם של עדים נוספים, מעבר למתלוננת, המחזקים את תלונותיה של המתלוננת, דבר המעיד על כך שאין מדובר בעלילה, כי אם בתלונה מוצדקת.