החלטה בתיק בש 91780/06

1.      בקשה לעיון חוזר על פי סעיף 52 לחסד"פ (סמכויות אכיפה-מעצרים) תשנ"ו-1996 (להלן: "חסד"פ מעצרים") שהגיש המבקש, על החלטות קודמות שניתנו בעניין מעצרו ושחרורו בתנאים, במסגרת פח 1070/04 ביהמ"ש המחוזי בת"א יפו.

המבקש, נאשם 4 בכתב אישום שהוגש ביום 8.4.04, מואשם עם אחרים בחמישה אישומים בהם מיוחסים לו בין היתר, עבירות חמורות מאוד של נסיונות לרצח, יצור, נשיאה והחזקה של נשק שלא כדין, הנחת חומרי נפץ, זיוף ושימוש במסמכים מזוייפים.

באישום שישי מואשם הוא בלבד, בעבירות איומים כלפי חוקרי משטרה.

מאז הגשת כתב האישום ועוד קודם לכן, שהה המבקש במעצר ובמעצר עד תום ההליכים המשפטיים, לאחר שנקבע קיומן של "ראיות לכאורה" להוכחת האשמה (סעיף 21(ב) לחסד"פ מעצרים).

ביום 3.5.05 ניתנה החלטתו של ביהמ"ש העליון, כב' השופט א' רובינשטיין, בבקשה מאוחדת, לפי סעיף 62 לחסד"פ מעצרים (של המדינה), וערר לפי סעיף 53 לח.ס.ד.פ מעצרים, על החלטת כב' השופט כבוב, לדחות בקשה לעיון חוזר (של המבקש), להורות על שחרור המבקש לחלופת מעצר במידה וזאת תמצא.

בהחלטה מיום 25.8.05, בב"ש 90180/05, החליט ביהמ"ש המחוזי בת"א-יפו, לשחרר את המבקש לחלופת מעצר בתנאי " מעצר בית מלא בבית משפחת אולטוסקי..." ותנאים נוספים.

2.      ביהמ"ש העליון בהחלטתו מיום 3.5.05, בהתייחסו לעניינו של המבקש, בחן טענות המבקש לכרסום בראיות לכאורה בענייננו וכן את שאלת "עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה" וקבע בעמ' 7 פיסקה ט(1) להחלטתו: "... הטענות המועלות עתה הועלו ברובן גם בהליכים הקודמים, ולא חלו שינויים "דרמטיים" במסכת הראייתית, מאידך גיסא, שינויים מסויימים ארעו, וכן מביא חלוף הזמן לשיקול מחודש של נקודת האיזון."

3.      הבקשה שהונחה לפתחי, עיקרה מבוססת על כרסום נוסף, "בראיות לכאורה" להוכחות האשמה נגד המבקש, לו טוענת ב"כ ואותו כרסום מקורו בשניים.

א.                ביום 4.9.05, כלומר לאחר מתן ההחלטות הקודמות לעניין מעצרו

ושחרורו של המבקש, הוסר לוט החיסיון, מחיסיון שהטיל השר לבטחון פנים, על פרטי הראיות שנאספו  מפיו של מריוס דאינאוקאס (להלן: "מריוס"), בחיקורי דין שנעשו בגרוזיה  ואותן ראיות מושכות השטיח מתחת לרגלי הראיות שאספה המדינה נגד המבקש.

ב.                 עדותה של עדת התביעה פטריסיה מיקו, בת זוגו לזמן הרלבנטי של נאשם 1 בכתב האישום, צרלי שטרית, נשמעה בבית המשפט ועדותה הצביעה על כך שמריוס לא פגש את המבקש בנתב"ג, עת הגיע ארצה, לא לן אצל המבקש בשהותו כאן וכלל לא היה עימו בקשר.

4.      ההלכה הנוהגת בכגון דא "יש להצביע על שינוי דרמטי במערכת ראיות התביעה ועל כרסום מהותו ומשמעותי בה... שיש בו כדי להפוך את הקערה על פיה, עד כדי הטיית הכף ולזכות הנאשם, באופן שהסיכויים לזיכויו עולים על הסיכויים להרשעתו."

בש"פ 8332/00 מדינת ישראל נ' שרפוב , פ"ד נד(5) 241, (ראה גם דעתו "הממתנת" של כב' השופט י. טירקל בש"פ 8204/04 מ.י. נ' מחמוד מחאג'נה ואח').

עם זאת נפסק גם שעוצמת הראיות הלכאוריות תשפיע ביחס ישיר על העדפת חלופה ואוסיף אני, גם על תנאיה. בש"פ 5837/00 חטואל יצחק נ' מ.י. תק-על 2000(3), 745.

5.      לעניין עדותה של פטריסיה מיקו, הצביעה ב"כ המשיבה ובצדק, על כך שזאת בעדותה בבית המשפט, היתה נאמנה לאימרותיה בחקירה ולכן גירסתה בבית המשפט, אין בה כדי לשנות ממשקלן של ה"ראיות לכאורה" ואין בה לתרום לכרסום בראיות.

לא כך לעניין גילויין של הראיות הקשורות במריוס. הללו "הונחו על שולחן" התביעה, ההגנה וביהמ"ש, רק לאחר שנקבעו קיומן ומידתן של "הראיות לכאורה" ולכן יש בהן, במידה והן פועלות לטובת המבקש, כדי לשנות את מאזן הראיות לכאורה.

בתמליל הקלטת השיחה עם מריוס, בחיקור הדין הראשון מיום 20.01.05, אומר הוא, יותר מפעם אחת, ראה עמודים: 8,19,20,33,34,45 לתמליל, שלא בא ארצה אל המבקש ולהלה לא היה קשר למיוחס לו בכתב האישום, כך גם הרחיק את פגישתו עם המבקש בליטא מהקשר הפלילי (עמ' 9 לרשום הקשור לחיקור הדין מיום 17.6.05), באומרו "ומה פגישה בליטא קשורה לכל זה."

בולטת העובדה שאין מריוס אומר פוזיטיבית דברים, שיש בהם להפליל את המבקש. יש לזכור שכתב האישום רואה בפגישה בליטא, נדבך חשוב בקשירת הקשר לביצוע העבירות שבו (ראה אישום ראשון סעיף 4 לעובדות).

לא יפלא איפוא שהמדינה אינה מבקשת להעיד את מריוס והלה יוזמן, כך מצהירה ב"כ המבקש, כעד להגנתו.