החלטה בתיק בש 91757/07

ערר לפי סעיף 38א לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש] תשכ"ט - 1969, שהוגש על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופט ד' בארי), בב"ש 4904/06, מיום 12.04.07, בה נקבע כי שני מסמכים, אשר נתפסו על פי צו חיפוש כדין בבית המשיבה, הינם חסויים בהיותם מסמכים שהוכנו לקראת הליך משפטי.

הרקע העובדתי:

בחיפוש שנערך בביתה של המשיבה, בתאריך 09.10.06, נתפסו, בין היתר, שני המסמכים נשוא הדיון שבפני.

על פי הנטען על ידי המשיבה, מסמכים אלה כוללים דברים שהוחלפו בינה לעורך דינה במסגרת התייעצות מקצועית, ועל כן הם מוגנים בחיסיון לקוח עורך דין. עוד נטען כי המסמכים הוכנו לקראת הליך משפטי, ועל כן הם "נהנים" מחיסיון יציר הפסיקה המגן על מסמכים שהוכנו לקראת הליך משפטי.

עם הגשת הבקשה לבית המשפט קמא הופקדו המסמכים בכספת בית המשפט. העוררת טענה כי החיסיון שבסעיף 48 לפקודת הראיות אינו חל על מסמכים אשר נתפסו בחזקת הלקוח, בניגוד למסמכים שהוחזקו במשרדו של עורך הדין.

עוד נטען על ידי המדינה, שגם בהנחה שהמסמכים הוכנו לקראת הליך משפטי, החיסיון החל עליהם הוא חיסיון יחסי, ועל כן במקרה זה, לאור מהות וחשיבות הענין, יש להעדיף את האינטרס הציבורי ולהסיר את החיסיון.

הסנגוריה הציבורית ולשכת עורכי הדין הצטרפו להליך כ"ידידי בית המשפט" ותמכו בעמדת המשיבה.

כב' השופט בארי בחן את טענות הצדדים, ולאחר שעיין במסמכים נשוא המחלוקת, קבע כי המסמכים הוכנו לקראת הליך משפטי וכי הם כוללים באופן בלעדי תוצרי יעוץ מקצועי והכנה לקראת משפט, ומטעם זה חל עליהם החיסיון שבין לקוח לעורך דין.

כב' השופט דחה את גישת המדינה לפיה החיסיון שבסעיף 48 לפקודת הראיות חל רק על מסמכים המוחזקים במשרדו של עורך הדין, מאחר שסבר כי לנוכח טיבם של מסמכים אלה, הם נהנים מהחיסיון. אולם, גם בהנחה שהחיסיון שבסעיף 48 חל רק על מסמכים המוחזקים על ידי עורך הדין, הבהיר כב' השופט קמא כי המסמכים נהנים גם מהחיסיון של "מסמכים משפטיים" שהינו חיסיון יחסי.

לאחר שבחן את מכלול הנסיבות, הגיע כב' השופט למסקנה כי לנוכח טיבם של המסמכים, גובר האינטרס המגן על הליך פלילי הוגן, שבמסגרתו יש לאפשר לחשוד להתכונן כראוי להליך הצפוי.

המדינה לא השלימה עם תוצאה זו, ומכאן הערר שבפני.

בטיעוניה, בערר, חוזרת המדינה על עמדתה לפיה החיסיון על פי סעיף 48 לפקודת הראיות מוגבל למסמכים המוחזקים על ידי עורך הדין, ומשעה שיצאו מחזקתו, אין כל מניעה לתפסם ולעיין בהם.

העוררת תומכת יתדותיה בפסק הדין בעניינו של גלעד שרון, רע"פ 8600/03 מדינת ישראל נ' גלעד שרון, פ"ד נח (1) 748 וכן בהחלטת כב' השופטת י' אמסטרדם בב"ש 93341/06 מדינת ישראל נ' היינץ ישראל בע"מ ואח'. מנגד, טוענים המשיבה וידידי בית המשפט כי יש לדחות הערר מנימוקיו של בית המשפט קמא.

דיון:

לצורך ההכרעה בערר עיינתי, אף אני, במסמכים נשוא המחלוקת ותמימת דעים אני עם כב' השופט בארי, שאכן מדובר במסמכים שהוכנו לקראת הליך משפטי והם כוללים, באופן בלעדי, תוצר של יעוץ משפטי ומהווים הכנה לקראת משפט.

הזכות לחיסיון של "מסמכים משפטיים" הינה תוצר הפסיקה ומקורו של החיסיון הוא במשפט המקובל, באשר למקורו של החיסיון המוענק למסמכים אלה נחלקו הדעות. יש הגורסים כי מדובר בהרחבת המושג "מסמכים" שבסעיף 48 לפקודת הראיות, באופן שמסמכים כאלה יחשבו כמסמכים "שהוחלפו" בין לקוח לעורך דין במסגרת ההתקשרות המקצועית, הגם שבפועל יצאו מחזקתו של עורך הדין.

גישה זו נסמכת, בין היתר, על ע"א 632/77 מוסקונה נ' מאור, פ"ד לב (2) 321, 325-326 וכן על רע"א 4999/95 ALBERICI INTERNATIONAL שותפות זרה הרשומה בישראל ואח' נ' מדינת ישראל ואח', פ"ד נ (1) 39.

מנגד, יש הטוענים כי החיסיון של מסמכים שהוכנו לצורך הליך משפטי הינו מכוחה של זכות עצמאית ונפרדת, מזו הקבועה בפקודת הראיות.

סבורה אני כי בין אם נאמץ את הגישה הראשונה או השניה, אין חולק כי מסמך שהוכן לצורך הליך משפטי נהנה מחיסיון והמסמכים נשוא ערר זה נהנים מחיסיון זה.