החלטה בתיק בש 91712/08

1.         זוהי בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים בגין עבירות של גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ועבירה של איומים.

            העבירות בוצעו, כך נטען, ביום 1.8.08 בשעה 24:00 או בסמוך לכך, ברח' מגדים ברמת גן.

            על פי כתב האישום, בין המשיב לבין המתלונן קיימת היכרות בת מספר שנים. ביום 28.7.08 פגש המשיב ואחרים במתלונן ברמת גן, הטיח בפניו כי המתלונן גידף אותו ואת בת דודתו, משהכחיש זאת המתלונן, ניסה המשיב בתגובה להכותו.

            בהמשך, ביום 1.8.08, בסמוך לחצות, ברמת גן, פגש המשיב את המתלונן, ולאחר חילופי דברים ביניהם, הורה למתלונן להמתין במקום, תוך שהוא מתקשר לאחרים ומדווח להם על הימצאותו של המתלונן במקום.

            המתלונן, שחשש מפני המשיב, התקשר למשטרת ישראל ואז איים עליו המשיב בכוונה להפחידו באומרו: "אם תקרא למשפחה זה הסוף שלך של אחותך ושל המשפחה שלך" ונמלט מן המקום.

            מספר דקות לאחר מכן שב המשיב, יחד עם אחרים, למקום, כשהם רכובים על אופנועים והחל, בצוותא עם אחרים, לתקוף את המתלונן תוך שהוא מכה אותו, בועט בו ואחרים אף הם, תוך שימוש בקסדות. כתוצאה מהתקיפה, נגרמו למתלונן חבלות שונות, כמפורט באישור הרפואי.

            השימוש בקסדות הוא שימוש בנשק קר.

2.         בידי המבקשת ראיות לכאורה המפורטות בבקשה והכוללות את הודעות המתלונן, דיסק המתעד את שיחת הטלפון שערך המתלונן למוקד המשטרה בליל האירוע, בה דיווח על אדם המאיים עליו ורוצה להכותו, תיעוד שיחות טלפון של אזרחים שעברו במקום וטילפנו למשטרה; הודעות של 3 עדות ראיה שהבחינו בבחורים המכים נמרצות אדם שלישי; הודעת עד ראיה שהבחין בליל האירוע בבחורים תוקפים אדם באמצעות קסדות; זיהוי הקטנוע על ידי המתלונן, שעה שהקטנוע נמצא בתחנת המשטרה וכשעל גופו של המשיב נתפסו מפתחות הקטנוע; לוח צילומים המתעד את החבלות על גוף המתלונן; עימות בין המתלונן למשיב וכן גירסת המשיב שטען לאליבי וכן טען כי כלל אינו מכיר את המתלונן - גירסה שנסתרה בראיות אחרות בתיק.

3.         ב"כ המשיב השתית את עיקר טיעוניו בדיון על טענת אליבי.

            לדבריו, חוץ מהמתלונן אשר זיהה את המשיב אף עד נוסף לא יכול היה לאשר זיהוי זה.

            לדברי המשיב, בזמן המיוחס לאירוע הוא שהה בתחנת דלק ברמת גן שבה עבד חברו, שאליה הגיע בשעה 23:30 ושהה בה עד 04:00 לפנות בוקר.

            מובן, שאם לפני בית המשפט, אפילו בשלב זה של הדיון, מוכחת לכאורה טענת אליבי, הרי שיש מקום לשקול בחיוב את שאלת השחרור ממעצר.

            לפיכך, עליי לבדוק טענה זו.

4.         אין צורך לומר, כי בשלב זה של בדיקת הראיות הלכאוריות, אין בית המשפט יכול להיכנס להערכת מהימנות העדים ולכן מצופה כי טענת האליבי תהא כזו שעל פניה תעמיד בספק את עדות המתלונן.

5.         לאחר שבדקתי את שלל הראיות שהוגשו והתייחסו באופן מפורש לסוגיית האליבי, שוכנעתי, שגם אם האליבי לא הופרך בוודאות, יש בגירסת המשיב סתירות ופגמים כה רבים, שלא ניתן לומר שאכן קם ספק אם המשיב היה במקום האירוע בזמן המיוחס לו.

            באופן כללי ייאמר, כי לא רק שהעדויות של חבריו של המשיב וחבריו של המתדלק יצחק מחלב סותרות זו את זו, אלא גם ניכר, כי נעשה מאמץ מצד חלק מן העדים להסתתר מאחורי אי-זכירה והתרשמתי כי חלק מאותם עדים חששו לומר את האמת, בחלקם, כנראה, מתוך חשש שמא יופללו.

6.         עוד יש להדגיש, בטרם תיבדק טענת האליבי, כי מדובר בתלונה שהוגשה על ידי אדם המכיר היטב את המשיב ואין כל טענה מצד המשיב כי אותו מתלונן התנכל לו או העליל עליו, שהרי המשיב מכחיש כל היכרות עם המתלונן.

            הכחשה זו היא שקר מהותי, שכן מעדויות העדים השונים עולה בוודאות כי היתה קיימת היכרות בין המשיב למתלונן ואף מאמן קבוצת הכדורגל בה התאמנו יחדיו בעודם נערים, אישר זאת.

            לשקר זה, שבו המשיב מנסה להרחיק עצמו מכל קשר למתלונן, יש לייחס משקל רב.