החלטה בתיק בש 91699/05

בפני בקשה להורות על מעצר עד תום ההליכים על פי סעיף 21(א) לחסד"פ (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו-1996 של המשיבים 1 ו- 2.

העבירות המתייחסות למשיב 1 הן חטיפה לשם סחיטה, התעללות בקטין, תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, כליאת שווא, הדחה בחקירה, סחיטה באיומים ואיומים.

למשיב 2 העבירות המיוחסות הן חטיפה לשם סחיטה, התעללות בקטין, תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, כליאת שווא, סחיטה באיומים והדחה בחקירה.

הרקע לפרשה מסכת התעללות במתלונן, קטין כבן 17, בשל קשר רומנטי שהיה למתלונן עם הגב' איילה עמר, בתו הצעירה של כב' הרב הראשי הספרדי לישראל. קשר "אסור" זה הוליד אצל המשיב 1 רצון להפסקת הקשר בכל דרך ולשם כך ביום 26/4/05 נחטפה איילה עמר, הוסעה לבני-ברק, פתתה את המתלונן להגיע אל הרכב, המתלונן נכנס אל הרכב, המשיב 1 הסיע את המתלונן יחד עם איילה לביתם של המשיבים 2 ו- 3 בקלנסואה. במהלך הנסיעה הסכימו המשיבים 2 ו-3 לחבור אל המשיב 1, משהגיעו לקלנסואה הכו המשיבים במתלונן מכות נמרצות, גזרו הכיפה, שערות ראשו ופאותיו, הכול כדי שינתק קשריו עם איילה.

בהמשך הסיעו המשיבים את המתלונן ואת איילה לבית הרב הראשי בירושלים. במהלך הנסיעה המשיכו המשיבים 1 ו- 2 להכות במתלונן, המתלונן שוחרר בבוקר יום המחרת, דהיינו 27/4/05, לאחר שהמשיב 1 הציב לו תנאי שחרור בהם נדרש לעמוד.

ב"כ המשיבים 1, 2 ו- 3 הסכימו לקיומן של ראיות לכאורה, עילת מעצר וביקשו לשחרר המשיבים לחלופת מעצר כזו אשר תאיין מסוכנותם.

בעניינו של משיב 3 הסכימה המבקשת לשחררו לחלופת מעצר ובית המשפט הורה כך בהחלטתו מיום 30/6/05. ההחלטה נדרשת בעניינם של משיבים 1 ו- 2.

ב"כ המבקשת מתנגד לשחרורם של המשיבים 1 ו- 2, לטענתו לא מדובר במסוכנות נקודתית. מתוך חומר הראיות, משמעיד משיב 1 על עצמו כי הוא נוטה להתפרצויות זעם בלתי נשלטות, הרי שהמסוכנות הנשקפת ממנו איננה אך ורק כלפי המתלונן והגב' איילה עמר, אלא כנגד כל אחד העשוי להרגיז את משיב 1.

מעבר לכך, מוסיף וטוען ב"כ המבקשת, כי משיב 1 הוא הרוח הדומיננטית בפרשייה זו, הוגה הרעיון, מבצע את החטיפה של איילה והמתלונן. מדובר באדם חסר מעצורים ומעשיו מעידים על מסוכנות כללית.

בעניינו של משיב 2 טוענת ב"כ המבקשת כי לא מדובר במסוכנות נקודתית, אלא כללית. למשיב 2 אין קשר ומעורבות אישית למתלוננים, בניגוד למשיב 1, שהוא אחיה של איילה עמר. במקרה זה משיב 2 מתנדב לעזור, משחרר כלבים על המתלונן, מכה בו ועל כן לא ניתן לאיין המסוכנות הנשקפת ממנו לכלל.

לגופו של עניין: מטיב העבירות, חומרתן, האלימות הקשה והחמורה שהופעלה כנגד המתלונן, מעידה על מסוכנותם של המשיבים 1 ו- 2 כלפי המתלונן, אך אינני רואה עין בעין פרשייה זו כפי שרואה התביעה. מדובר במסוכנות נקודתית על רקע מאוד מאוד ייחודי והוא הקשר הרומנטי בין המתלונן לבין הגב' איילה עמר ורצונו העז של המשיב 1 להביא לסיום קשר רומנטי זה.

הוגשו תסקירים בעניינם של המשיבים 1 ו- 2.

בעניינו של משיב 1 עולה מהתסקיר כי זהו מעצרו הראשון. בעברו 5 הרשעות שעניינן רכוש, קבלת דבר בתחבולה, היזק לרכוש במזיד, עבירת סמים והתחזות לאחר.

המשיב בן 31, גרוש ללא ילדים, כיום אינו צורך סמים (הנושא לא נבדק ע"י שרות המבחן).

קצינת המבחן מעריכה הפחתה בסיכון כל עוד יהא נתון במסגרת פיקוח שתציב לו גבולות, תמיכה והכוונה.

חלופת המעצר שהוצעה בבית יהודה עמר היא מקום מגוריו במושב אדירים בצפון הארץ (אין קשר משפחתי בין המפקח למשיב), נמצאה ראויה ומתאימה. מדובר באדם נשוי, אב לילדים, סב לנכדים, ביכולתו להציב גבולות ברורים למשיב 1.

בעניינו של משיב 2 הוגש תסקיר. לחובתו 2 הרשעות משנת 1997 ו- 2000 בעבירות רכוש, הפרעה לשוטר ונהיגה בזמן פסילה. מדובר במשיב רווק, בן 28, מתגורר בבית המשפחה בקלנסואה, אין לו סכסוך אישי עם המתלונן, מכיר היטב את המשיב 1, איתו יש לו קשר משמעותי.

קצין המבחן מגיע למסקנה כי רמת הסיכון הנשקפת ממשיב זה למתלונן, נמוכה. הערכת קצין המבחן כי ניתן לשחררו לחלופה בבית אמו, תחת פיקוחה ופיקוח אחיו. ממליץ על יציאה לעבודה אצל המעביד ירון מנור.

ב"כ המבקשת, בתמיכה לבקשתו להורות על מעצר המשיבים, הציג פסיקה.