החלטה בתיק בש 916/08

1.         בפני בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו כמצוות ס' 21 (א) לחסד"פ (סמכויות אכיפה - מעצרים) ה'תשנ"ו - 1996.

            על פי המיוחס למשיב - נאשם בכתב האישום, הרי ביום 30/5/08, בסמוך לשעה 19:00, נהג ברכב כשהוא שיכור, כאשר עם המשיב ברכבו אשתו ושני ילדיו הקטינים.

            המסכת הראשונה לכתב האישום מתארת מסכת מזעזעת של בריונות כביש פראית וקשה של המשיב כפי המיוחס לו שעה ששעט ברחובות העיר טבריה, פגע בשוטר אשר סימן לו לעצור, נמלט מהמקום בנסיעה פרועה, חצה רמזור שסימן אדום תוך סיכון אחרים לרבות אשתו וילדיו הקטינים, נמנע מלתת זכות קדימה ותוך כדי המשך נסיעה פרועה וסיכון חיי אחרים, סטה לנתיב נסיעה נגדי, נסע נגד כיוון התנועה, נסע בפראות מרחוב הבנים לרחוב אלחדיף בטבריה, גם כאן, חלף על רמזורים שסימנו אדום, נסע במהירות מופרזת, סיכן עוברי דרך, גרם לרכבים אחרים לסטות, עלה על אי תנועה, שוב נסע בנתיב הנגדי, אילץ רכבים אחרים לבלום ולסטות כאשר הבחין במחסום משטרתי אשר אוייש ע"י שוטרים לבושי מדים אשר סימנו לו לעצור, עקף את המחסום, נסע בכיוון הפוך לכיוון הנסיעה, לא שעה לבקשות ניידת שדלקה אחריו עם אורות מהבהבים וכריזה לעצור, המשיך בנהיגה פרועה לכיוון צומת גולני, גם כאן התקרב לניידת שכרזה לו לעצור, האט כדי לעצור וכאשר הניידת עקפה את רכבו של המשיב כדי לעוצרו, המשיך המשיב, פגע בניידת וגרם לה לנזק עד כי נעצר.

            בעת חיפוש על גופו של המשיב נמצא כי הוא מחזיק סם מסוכן מסוג מתדון בכמות של 5.2 מ"ל שלא לצריכה עצמית וכן סם מסוג חשיש בכמות של 1.9 גרם לצריכה עצמית.

            על כל אלה הוסיף המשיב התנגדות למעצר, פגיעה בשוטר אחר ולאור האמור, מייחסת לו המבקשת עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, הסתייעות ברכב לשם ביצוע פשע, החזקת סם מסוכן לשימוש עצמי, החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי, נהיגה בשכרות, סטיה מנתיב נסיעה, עקיפה בדרך שאינה פנויה, נהיגה משמאל לשטח הפרדה, אי ציות לרמזור המסמן אדום, הפרת הוראות תמרור ואות ע"י שוטר במדים וחבלה במזיד ברכב.

            עד כאן בתמצית המסכת הראשונה לכתב האישום.

            על פי המסכת השניה לכתב האישום, בהיות המשיב באולם שמחות, סירב לעזוב ומשוזמנו שוטרים החל לצעוק ולהשתולל ואיים כי ישרוף את המקום, תקף שוטר ודחף אותו לאחור.

            בהמשך, ניסה לקפוץ מחלון האולם, בעט בשוטר, ניסה להכותו, איים עליו, התנגד למעצר, תקף שוטרים, הכשילם ועל כל אלה מייחסת לו המאשימה במסכת השניה לכתב האישום תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו ואיומים.

            ב"כ המשיב מודה בקיום ראיות לכאורה בהסתייגות לאמור, עיקרי האירוע בכתב האישום אך לטענתה "לא כצעקתה".

            לטענת ב"כ המשיב אי אפשר להאשים אותו בחבלה חמורה, אין תעודה רפואית, הפגיעה ברכב הייתה קלה ביותר, השוטרים עצמם התייחסו לאירוע כתאונת דרכים, לא הומצא שרטוט בוחן, אכן הסמים נתפסו, לענין השימוש העצמי שנתפס על גופו קיימת הודאה בניגוד לסם שאינו לשימוש עצמי לאור מהות חוות דעת המז"פ, לטעמה של הסניגורית לענין זה אין ראיה לכאורה.

            לטעמה של ב"כ המשיב, מדובר בנסיון לחמוק מהמשטרה ולא יותר מכך, מדובר בבעל עסק שיש לו חברות, מעסיק עובדים, אדם נורמטיבי המפרנס את משפחתו, אמנם נהג שלא כהלכה אך אין לעוצרו עד תום ההליכים, קיימות חלופות מעצר, 4 ערבים שמוכנים חליפות להשגיח עליו, הומצאו תצהירים, מקום המעצר המוצע הנו בביתו בעילוט תוך השגחת הערבים.

            עוד הוסיפה ב"כ המשיב כי המשיב מתחרט חרטה של ממש, מדובר באירוע נשוא המסכת הראשונה והאירוע באולם השמחות כל כולו הנו החלקה שבעקבותיה כעס המשיב והשוטרים רצו למנוע ממנו קפיצה מהקומה השלישית, אין להתייחס לעובדה שאשתו של המשיב עדת תביעה כמפתח לשיבוש הליכים, מבקשת שלא לקבל את הבקשה.

            ב"כ המבקשת חוזר על הבקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו, מפנה לחומרת האירועים, למסכת האירועים בכתב האישום (כפי שתוארה לעיל בתמצית), עומד על כך כי קיימות ראיות לכאורה, עילות מעצר, מסוכנות ולטעמו אין מקום בחלופת מעצר שיהא בה להשיג את תכלית המעצר.

            עוד טוען ב"כ המבקשת כי לאור התנהגותו העבריינית של המשיב ועברו, אין מקום לחלופת מעצר, קיים חשש לבטחון הציבור, מדובר בחזקה סופית ומוחלטת בנסיבות תיק זה, מדובר במשיב שקרא תגר על שלטון החוק, פגע בשוטרים, סיכן חיי אדם ועל כל אלה הוסיף החזקת סמים.

            אין ליתן אמון במשיב, אין מקום לשחררו לחלופת מעצר.

2.         ראש וראשון, עיון בחומר החקירה מלמד, מעבר להסכמות הסניגורית על השגותיה כי מדובר בראיות לכאורה של ממש.

            הלכה היא כי בשלב זה בוחנים את הראיות על פניהן, די כי בפנינו יהיה פוטנציאל להרשעה ולא אחרת (ראה ההלכה הידועה בבש"פ 8087/95 פד"י נ' (2), עמ' 113, שם בעמ' 147).

            חומר הראיות הלכאורי מלמד כי בפנינו ראיות לכאורה אשר בחובם פוטנציאל ממשי ברף גבוה להרשעת המשיב לשלב זה ובשלב זה, כראיות לכאורה.

            די אם נציין לענין זה את עדותו של השוטר איאד, דוחות הפעולה של השוטרים ופרטיהם, עדות אשתו של המשיב ככזו, עדות השוטר אלון, הדו"ח בדבר הפגיעה בניידת, דו"ח הבוחן באשר לעצם הפגיעה, דוחות המעבדה באשר לסמים (כמבואר, בשלב זה בוחנים את הראיות על פניהן וזאת כמענה גם לענין המתדון, לשלב זה כמובן).