החלטה בתיק בש 91522/05

בפני בקשה שהגיש המבקש לעיון מחדש בהחלטת בית המשפט העליון, בש"פ 1946/05 כבוד השופטת פרוקצ'ה מיום 25.2.2005, ולהורות על שחרור המבקש בערובה.

לטענת ב"כ המבקש, בידיו להצביע על שינוי נסיבות, הכוללות חוות דעת שניתנה בעניינו של המבקש על ידי פרופ' ע. לוי, פסיכיאטר אשר בדק מסוכנותו של המבקש, וקבע, כי המבקש אינו מסוכן. המלצותיו של פרופ' לוי בעקבות חוות דעתו, ניתנות לביצוע אך ורק מחוץ לכלא.

בנוסף, טוען ב"כ המבקש כי מאז מעצרו נולדה בתו הראשונה; סוגיית טיפולה סבוך ביותר, נחיצות נוכחותו לצד בת זוגו הינה בבסיס הבקשה לשחרורו.

נימוק נוסף ואחרון נעוץ במועדים הרחוקים שנקבעו לשמיעת ראיות - 8.1.2006, 11.1.2006, 15.1.2006, 18.1.2006 - הניסיון להקדים מועדים אלו, לא צלח.

בעל פה הוסיף ב"כ המבקש, בקשתו להזמין תסקיר מעצר שיבחן באופן מקצועי שאלת מסוכנותו של המבקש, כאשר פרופ' לוי יציע הצעות לשירות המבחן, ושירות המבחן יפקח על המבקש.

ב"כ המשיבה מתנגדת לשחרורו של המבקש.

לגופו של ענין דין הבקשה להידחות.

כנגד המבקש הוגש כתב אישום, המיחס לו עבירות של מעשה מגונה, מעשה מגונה בכוח ואונס שבוצעו במתלוננת ילידת 85' (המבקש יליד 62'). בהיותה עובדת במועדון בשם "אקסייט", המצוי בבעלותו של המבקש, רחוב לילינבלום 25, תל אביב.

העבירות בוצעו בינואר 2005.

כבוד השופטת פרוקצ'ה ב-בש"פ 1946/05 במסגרת ערר על החלטת כבוד השופט כבוב, במסגרת בקשה למעצר עד לתום ההליכים שהוצאה כנגד המבקש, קבעה לאחר בחינה מדוקדקת של חומר הראיות, כי תשתית ראייתית לכאורית להרשעת המבקש מתקיימת, בבסיס הראיות בהודעתה המפורטת של המתלוננת שניתנה 48 שעות לאחר האירוע האחרון המתואר בכתב האישום, עדותה נתמכת בהודעתו של חברה של המתלוננת, שאסף אותה ממקום עבודתה מיד לאחר האירוע, מעיד על מצבה הנפשי הקשה וכיצד חשפה בפניו פרטי פרשת האונס. הודעות חברים של המתלוננת, הודעת אביה, הודעת עדה בשם אלנה רחמנוב, הודעות שני עובדים במקום, מצטרפות לעדות המתלוננת.  על יסוד כל אלה נקבע על ידי כבוד השופטת פרוקצ'ה כי קיימת תשתית ראיות לכאורה למעורבותו של המשיב בראיות המיוחסות לו.

בהמשך ההחלטה קבעה כבוד השופטת פרוקצ'ה, כי חומרת העבירות וביצוען במועדים שונים מצביעים על מסוכנות המבקש לסביבתו, מצביעים על התנהגות סוטה החוזרת על עצמה, ההולכת ומסלימה עם הזמן כשמסוכנותו טומנת סיכון פוטנציאלי לא רק למתלוננת, אלא לנשים הנקרות על דרכו.

במסגרת ה-בש"פ קיימת התיחסות לעברו (הורשע בעבירות הסגת גבול, פגיעה בפרטיות, התנגדות למעצר חוקי), כאשר בבסיס העבירות, הסגת הגבול באה לידי ביטוי בהצצת המבקש לדירתן של מתלוננות, דרך חלון חדר האמבטיה.

חוות דעתו של פרופ' לוי אינה יכולה לבוא במקום קביעות בית המשפט העליון, כאמור לעיל, עולה מחוות הדעת כי המבקש אינו מסוכן מבחינה פסיכיאטרית כאשר בסיפא לחוות הדעת מציין כי יש לבדוק את המבקש באמצעות גורמים מקצועיים, יוערך מצבו הנפשי ההתנהגותי ומידת המסוכנות העצמית. מומלץ לאפשר לו שיחות עם אנשי מקצוע, לשקול מתן טיפול תרופתי אם נחוץ.

לא מצאתי המלצה טיפולית בחוות דעתו של פרופ' לוי. המבקש כופר בעבירות המיוחסות לו, כופר באחריותו משכך הם פני הדברים, אין מקום להכיר בו עבריין מין ואין מקום לתחילת טיפול. ובודאי שאין מקום להפנייתו לתסקיר, שכן קצין המבחן לא יוכל לאמוד ולהעריך מסוכנות מינית של המבקש, כשהעבירה מוכחשת על ידו.

לענין מועדי ההוכחות הרחוקים, טענה זו יש להעלות בפני הערכאה בשעה שתהיה מונחת בקשה להארכת התקופה לאחר 9 חודשים. מצוקת בית המשפט בתל אביב-יפו ידועה ובית המשפט עושה ככל יכולתו, לאו דווקא בתיק זה אלא בכל התיקים בהם נאשמים עצורים עד לתום ההליכים, להקדים דיונים.

לסיכום, לא מצאתי לשנות מאומה מהחלטת כבוד השופטת פרוקצ'ה, לא מצאתי מקום ללמוד מהחלטת כבוד השופטת ארבל, אליה הופניתי על ידי ב"כ המבקש בעניינו של עמיר כהן ב-בש"פ 2591/05. משאין כל קשר ודמיון בין המבקש כאן לנאשם שם.

מתוך החלטת כבוד השופטת ארבל אנו למדים, כי הפניית הנאשם שם לקבלת תסקיר, נעשתה בהסכמת ב"כ הצדדים. במקרה שלפני לא ניתנה הסכמת ב"כ המשיבה לקבלת תסקיר בעניינו של המבקש.

נוכח כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית הבקשה.

על יסוד הסכמת ב"כ הצדדים, תוכן ההחלטה יודע טלפונית על ידי המתמחה, על פי הפלאפונים שנמסרו מב"כ הצדדים.