החלטה בתיק בש 91403/08

בפניי ערר על החלטת בימ"ש לתעבורה תל-אביב (כב' השופט ויטלסון) בתיק ת"ד 17354/99 מתאריך 22.6.08, לפיה בקשת המבקש לחשב את תקופת הפסילה בת 5 שנים ממועד מתן גזר הדין בתיק הנ"ל (15.7.03) - נדחתה.

לטענת ב"כ המבקש, על מרשו הוטלה פסילה בפועל למשך 5 שנים בתיק ת"ד 17354/99, אך עקב אי הפקדת רשיון הנהיגה בביהמ"ש, התברר למבקש שתקופת הפסילה שריצה - איננה נחשבת כלל, ועליו לרצות תקופה נוספת בת 5 שנים.

המבקש חזר וציין כי לא נהג במשך 5 שנים, ואם ביהמ"ש לערעורים יקבל את בקשתו, גם אז לא ינתן לו רשיון נהיגה באופן מיידי, אלא יהיה עליו לעמוד למבחני הרישוי: מבחן עיוני ומבחן מעשי, וכן יהיה עליו לעבור מבחני המכון הרפואי לבטיחות בדרכים, אשר המליץ לפסול את רשיון הנהיגה של המבקש בשנת 2002, ומאז המבקש לא עמד בקשר עם המכון הנ"ל.

ב"כ המבקש הדגיש כי מרשו היה נהג אמבולנס משנת 1981 ועד שנת 1995, ולפני כן עבד כאזרח עובד צה"ל. הוא נכה צה"ל בשיעור 50% מאז מלחמת יום הכיפורים, והוא סובל מ"הלם קרב".

מאחר והמבקש טען בתצהיר כי הוא לא נהג במשך 5 שנים, והסתבר כי הוא הורשע בנהיגה בשנת 2006, טען ב"כ המשיבה כי המבקש מסר תצהיר שקר, וכמי ש"בא בידיים בלתי נקיות" לביהמ"ש - אין להעתר לבקשתו.

נוכח ההרשעה התעבורתית בשנת 2006, הגיש המבקש לביהמ"ש תצהיר נוסף, ולפיו הוא חזר וטען כי הוא לא נהג ברכב בזמן ביצוע העבירה - 2.4.06, וברכב נהגה בעת ביצוע העבירה מי שהיתה בת זוגו באותה תקופה - גב' יפה ויצמן.

המבקש הוסיף וציין כי הוא ישב ליד גב' ויצמן עת נהגה בריכבו, וכשעצר השוטר את הרכב, ברחה הנהגת מבעד לדלת הנוסע ולא מבעד לדלת הנהג, וזאת למרות שישבה במושב הנהג, ועל כן שלא בצדק, נרשם הדו"ח על שמו.

ב"כ המבקש הוסיף וטען כי הנהגת מרצה כיום עונש מאסר בכלא נווה תרצה.

ב"כ המבקש עתר לביהמ"ש, לפנים משורת הדין, להתחשב במצבו הבריאותי של המבקש, אשר רוצה לשוב לחיים רגילים, ונזקק לרשיון נהיגה לצורך כך.

ב"כ המשיבה מתנגד לבקשה, ולדבריו, מי שהגיש תצהירים שקריים - אינו יכול ליהנות מסיועו של ביהמ"ש, ונסיבותיו האישיות הקשות של המבקש אינן רלוונטיות במקרה דנן.

להלן השתלשלות הענינים בתיק דנן:

א.         נגד המבקש הוגש כתב אישום בתאריך 12.12.99, המייחס לו גרימת מוות להולכת רגל אשר חצתה מעבר חציה ונפגעה בעת חצייתו. המבקש הואשם בנהיגת הרכב ברשלנות.

לאחר שמיעת ראיות זוכה המבקש.

המשיבה ערערה על זיכויו של המבקש, וביהמ"ש לערעורים הרשיע אותו בעבירה נשוא כתב האישום הנ"ל, והחזירה הדיון לבימ"ש קמא לשמיעת טיעונים לעונש ולגזירת הדין.

בימ"ש קמא הטיל על המבקש עונש של פסילה בפועל לתקופה בת 5 שנים, וכן פסילה על תנאי.

ב.         בתאריך 2.4.06 חזר וביצע המבקש עבירה דומה לזו שבה הורשע, ונראה כשהוא נוהג ברכב, ובהתקרבו למעבר חציה לא איפשר להולכי הרגל שחצו במעבר להשלים המעבר בבטחה - עבירה בניגוד לתקנה 67(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: " תקנות התעבורה").

לטענת השוטר ישעיהו בנזיל, הוא הורה לרכב לעצור תוך שימוש בכריזה, וכשניגש לרכב " אז ראיתי שהנהג עובר מקום למושב של הנוסע, והנוסעת יצאה מהדלת שלה החוצה".

מהאמור לעיל עולה, כך לטענת ב"כ המשיבה, כי המבקש שיקר בתצהירו כאשר טען שהוא לא נהג במשך כל 5 השנים של תקופת הפסילה.

בחינת הדין הרלוונטי מגלה כדלקמן: