החלטה בתיק בש 91364/05

בשנת 1997, הואשם המשיב 1 יחד עם אחרים ברצח של מוביל כספים תוך כדי ביצוע שוד כאשר טענתו הייתה כי לא השתתף בביצוע העבירה אלא אחיו של אחד המעורבים, רוני שניידר, הוא זה שהיה שותף לעבירות.

שניידר העיד במשפט והכחיש את טענת המשיב.

המשיב הורשע  ונדון למאסר עולם, ערעורו לבית המשפט העליון נדחתה וכן נדחה בקשתו לקיים דיון נוסף.

הוא הגיש בקשה לעריכת משפט חוזר אך גם זו נדחתה ובמשך השנים הגיש גם בקשות חנינה לנשיא המדינה , בסופו של דבר הועמד עונשו על 13.5 שנות מאסר ולאחר ריצוי שני שליש מתוכן שוחרר ביום 9.4.87.

בשנת 1998 הורשע המשיב 2, בבית המשפט המחוזי בתל אביב בעבירות שונות שעניינן מניעת עדי תביעה מלהעיד במשפטו הפלילי של אחיו ואדם אחר. לאחר שהמשיב הקליט הקלטת סתר את החוקר שניהל חקירה בתיק , חוקר זה הודה בהקלטה כי כתב דוחות חקירה בדויים ובית המשפט העליון הורה לערוך למשיב משפט חוזר שבסיומו זוכה והמדינה חוייבה לפצותו בגין המאסר שריצה.

לטענת כתב האישום נודע למשיב 1 העניין הקשור במשיב 2 והוא הכיר את המשיב מישיבה משותפת בכלא כאשר משיב 2 מצידו הכיר את שניידר.

טענת התביעה היא המשיב 1 החליט להונות את המדינה ולהוציא במרמה סכומי כסף גדולים על ידי הגשת בקשה לעריכת משפט חוזר תוך שימוש בראיות חדשות כוזבות. הטענה היא כי המשיב 1 קשר קשר עם המשיב 2 והמשיב 2 יעץ למשיב 1 להקליט את החוקר דני מרוז וכן את שניידר.

המשיב 1 פנה לשניידר והניע אותו ליצור קלטת כוזבת ממנה השתמע כאילו נערכה שיחה תמימה שבמהלכה הודה שניידר כי הרשעתו של משיב 1 הייתה מוטעית והוא חף מפשע.

שני המשיבים נפגשו עם שניידר והלה הסכים לעזור למשיב 1 וביום 23.10.03 הגיע משיב זה למקום עבודתו של שניידר כשהוא מצוייד במכשיר הקלטה וכן בידו דף עליו רשום הדיאלוג של השיחה שאמורה להתקיים בינו לבין שניידר. בשיחה זו, שניידר היה אמור לספר כי דני מרוז גרם להרשעתו של המשיב והשיחה הוקלטה לאחר עריכת חזרות על פי התמליל שהוכן מראש.

בתאריך 8.8.04 חתם המשיב 1 על תצהיר שבו טען כי שניידר הודה בשיחה שהמשיב לא השתתף בשוד והטענה היא כי שני המשיבים ניסו לקבל במרמה זיכוי של המשיב 1 בבית המשפט העליון ובכך לגרום לשיבוש הליכי משפט ולקבל במירמה סכומי כסף מהמדינה תוך הדחת שניידר למסור עדות שקר.

שני המשיבים מואשמים בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, הדחה בעדות, עדות שקר, שיבוש מהלכי משפט וניסיון לקבל דבר במירמה בנסיבות מחמירות.

במסגרת הבקשה שהגיש המשיב 1 לבית המשפט העליון לערוך משפט חוזר הורה בית המשפט ביום 13.2.05 לחקור את שניידר בקשר להקלטה , בעקבות טענת המשיב כי שניידר הודה שהמשיב אינו קשור בשוד וברצח. שניידר מסר כי המשיב 1 פנה אליו ואמר לו שבשל מצבו הכלכלי הקשה הוא רוצה לפברק עמו הקלטה שבה יתוודה כביכול שניידר כי הפליל את המשיב ברצח שלא כדין זאת לאחר שהמשיב הרגיע אותו כי שניידר עצמו אינו צפוי לעמוד לדין שכן העבירה התיישנה כבר. שניידר מצידו הקליט את המפגש בינו לבין המשיב 1 ובהקלטה זו הוא מתאר את פנייתו של המשיב אליו , את העובדה שמדובר באמירה מפוברקת ועוד עולה כי המשיב 1 הגיע לשניידר כשברשותו דף והשניים ערכו חזרות על פי הטקסט שבדף ולאחר מכן בוצעה הקלטה שבסיומה הודה המשיב לשניידר במילים נרגשות.

המשיב 1 מכחיש את טענות התביעה אולם מאשר את דבר קיום הדף עם הדיאלוג שאמור לשמש אותו ואת שניידר בשיחה המוקלטת אולם, בניגוד לרישום שכתב החוקר כאילו המשיב 1 הודה שפברק את הקלטת, אין בהקלטה הודאה כזו אף כי ניתן להבין שהמשיב 1 מאשר שמשיב 2 מודע לתוכניתו בקשר להקלטה הכוזבת.

כנגד המשיב 1 יש ראיות לכאורה לביצוע העבירה הנטענת בכתב האישום בעיקר על פי עדותו של שניידר הנתמכת בקלטת שהקליט את המפגש בינו לבין המשיב 1 וכן ניתן להסיק מדבריו של המשיב 1 בחקירה כי אכן אין מדובר בהקלטת שיחה תמימה אלא שיחה מתוכננת שבה הוא ושניידר משמשים כשחקנים על פי טקסט שנכתב מראש.

המשיב 2, מאשר שיעץ למשיב 1 להקליט את שניידר על מנת להוציא ממנו הודאה כי הפלילו שלא כדין אולם לטענתו אין הוא מעורב בכל יוזמה של הקלטה כוזבת.

על פי הדברים שמסר המשיב 1 בחקירה ניתן להסיק שמשיב 2 מעורב בקשר להשיג ראיות חדשות לא בצורה תמימה דווקא ואין הסבר אחר לכתיבת השיחה על דף שמסר למשיב 1 שנועד להדריך את שניידר ואת המשיב 1 כיצד לשוחח לצורך ההקלטה.

שניידר עצמו מעיד כי משיב 2 ידע שהוא ומשיב 1 הולכים לפברק את הקלטת, לטענתו, הוא סיפר למשיב 2 על בקשתו של משיב 1 לפברק את הקלטת אולם בעימות שנערך מאוחר יותר שינה את גרסתו ומסר כי משיב 2 לא ידע על פברוק הקלטת.

הראיות כנגד המשיב 2 חלשות יותר מאשר אלה הקיימות כנגד המשיב 1 אולם יחד עם זאת, הנסיבות מצביעות על כך שמשיב 2 איננו יועץ תמים בלבד אלא מעורב בקשר עם משיב 1 ליזום הקלטה של דברים כוזבים מאת שניידר. כך עולה מהעדות שמסר שניידר בעקבות הקלטת שהקליט ונכון שבעימות שינה את גרסתו אולם עדיין עומדת העדות הראשונית ובשלב זה של ראיות לכאורה אין להתעלם ממנה. וכן, קיימים דברים של המשיב 1 עצמו שאישר כי המשיב 2 הוא זה שחיבר את הטקסט בינו לבין שניידר.

נכון הדבר שבבש"פ 2557/04 נאמר על ידי בית המשפט העליון שלא ניתן להשתמש בהודעתו של נאשם אחד במשטרה כנגד נאשם אחר כראייה לצורך ביסוס האשמה אולם כנגד זאת נקבע מאוחר יותר בבש"פ 1572/05 כי הגשת הראיות בהליך מעצר נועדה לבחון אם קיים סיכוי סביר להרשעת נאשם בדין והאם יש לעוצרו בשל חשש לשיבוש הליכי משפט או להמלטתו.