החלטה בתיק בש 91355/05

1.         ערעור על החלטת בהמ"ש השלום- ת"א-יפו (כב' השופטת מרים דיסקין) בב"ש 5147/04, בו הורה ביום 22.2.05, כי המערערים ימסרו קלטת לידי המשיבה, וזאת במסגרת בקשה לפי סעיף 43 לפ.ס.ד.פ (מעצר וחיפוש) (נח), התשכ"ט- 1969.

הקלטת נשוא הערעור מכילה הקלטת ארבעה אנשים ובהם חיים פנירי ואיתמר בן גביר ושני אחרים (לגביהם כבר בהליכים בבהמ"ש קמא הייתה הסכמה שזהותם לא תמסר למשטרה), שהוקלטה ע"י העיתונאי רן הר נבו, בעת ראיון שערך עם הארבעה.

אותה הקלטה שמשה בסיס לכתבה שפורסמה בעיתון ת"א ביום 5.6.03 ובעקבות הפרסום, הוגשה תלונה למשטרת ישראל.

התלונה הביאה לפתיחת תיק חקירה פ"א 17095/03 יחידת יפת"ח, בעבירות הסתה לגזענות בניגוד לסעיף 144.ב. לחוק העונשין תשל"ז-1977. ובניגוד לסעיף 4(ב) לפקודה למניעת טרור, תמיכה בארגון טרור.

החשודים בביצוע העבירות בתיק זה הם חיים פנירי ואיתמר בן גביר.

2.         ביהמ"ש קמא לאחר שבאה בפניו התנגדות המערערים, בחן ואיזן האינטרסים המעומתים, אינטרס שלום הצבור ובטחונו, עשיית משפט צדק וגילוי האמת, אל מול העניין הציבורי בזרימת מידע חופשית אל העיתונות כנדבך בבניין חירות הביטוי.

בהמ"ש קמא עשה זאת לאור ב"ש 298/86 בן ציון ציטרין, נ. בה"ד המשמעתי של לשכת עוה"ד  פ"ד מ"א (2) 332 והאיזונים והבלמים שנקבעו שם, משמע נתן משקל נכבד וממשי לערך "חרות הביטוי" והמשתמע ממנו, אך בחר להעדיף כלשונו (ע"מ 6 להחלטתו) את "הצורך בשמירת בטחון הציבור ובעשיית משפט צדק בהיקפו המלא".

3.         בהודעת הערעור המפורטת ובטעונים שהוספו בדיונים בביהמ"ש, טוענים המערערים טענות רבות שניתן לאגדן "בקליפת אגוז" כדלקמן:

א.בפני בהמ"ש קמא לא הונחה תשתית ראייתית המצדיקה מתן הצו, צורך בצו כראיה בלעדיה אין וההצדקה לו מבחינה חקיקתית.

ב.חל חיסיון מכוח הפסיקה על מקורות מידע עיתונאים וגם על המידע  עצמו.

ג.אינטרס הציבור הוא שלא יוסר החיסיון מתוכן השיחה שהוקלטה במקרה הנוכחי, ואינטרס זה גובר על האינטרסים שלהם בהמ"ש קמא נתן את הבכורה.

תוצאתה של החלטת בהמ"ש קמא הינה פגיעה אנושה בחופש הביטוי, בעבודת העיתונאי ובמידע שהעיתונאי יוכל להביא לידי קוראיו וזאת משום, שנשמת אפה של עיתונות חופשית, שמירה על אנונימיות של מקורות ותכנים שהועברו בינם לבין העיתונאים.

ד.בהמ"ש קמא טעה בכך שלא קבע שמקרה זה אינו "עובר" את התבחינים שקבע בהמ"ש העליון בהלכת ציטרין.

4.         דינו של הערעור להידחות מהנימוקים הבאים:

א.חופש הביטוי, חופש העיתונות והעיתונאי הינם זכויות יסוד שאין להפריז בחשיבותם. במסגרתם הכיר בהמ"ש העליון בב"ש 298/86 בן  ציון ציטרין, נ. בה"ד המשמעתי  בחיסיון שאינו סטטוטורי, על זהות מקורותיו של העיתונאי.

בת"א (ירושלים) 455/94 הכשרת הישוב ואח' נ.  רשת שוקן בע"מ, תק'- מח 96 (3), 844, נאמר ע"י בהמ"ש "....אני נוטה לדיעה שהחיסיון צריך שיחול בעקרון גם על המידע ולא רק על זהות המקור...".

עם כל הכבוד דעתי כדעת כב' השופט עדיאל שם.

עם זאת ובמקביל, לעיתים תוך סתירה החיסיון כידוע, "הינו חיסיון יחסי המותנה בשיקול המכריע של עשיית צדק, גילוי פושעים ומניעת מעשה עוולה, ושמירת הסדר הציבורי " (הלכת ציטרין)" החיסיון בא להגן על יחסים שהחברה מעוניינת להגן עליהם, ויש לשקול אם בלעדי החיסיון, יחסים אלה יפגעו, היינו יש לשקול מה הנזק הנגרם ליחסים המוגנים לעומת התועלת שתהיה לעשיית הצדק באם תתקבל העדות.

ב.בבג"צ  172/88 TIME INCORPORATED נ. שר הביטחון ואח' פד מב (3), 139 , נתפסו סרטי צילום לצרכי חקירה וקבע כב' הנשיא ברק "....חופש הביטוי וחופש העיתונות אין בהם כדי לחסן חומר עיתונאי (כגון סרטי צילום) מפני שימוש בו כחומר חקירה על ידי גורמי חקירה מוסמכים, מקום שקיים יסוד סביר להנחה, כי יש בחומר העיתונאי מידע העשוי לסייע באופן משמעותי לגילויין של עבירות חמורות ....גישה זו....עולה בקנה אחד עם עקרונותיו של משטר דמוקרטי נאור...".