החלטה בתיק בש 91331/07

בקשת המדינה

כנגד המשיב תלוי ועומד כתב אישום המייחס לו אישומי סם אחדים ובין היתר גם החזקת כדורי חגיגת המכילים, לכאורה, סם מסוכן מסוג קתינון, שנתפסו ברכבו של הנאשם.

המשפט נמצא בשלבי הבירור הסופיים ולעת הזו נסתיימה שמיעת פרשת ההגנה. אישרתי, לפי בקשת התביעה, העדת שלושה עדי הזמה מטעמה, עובדי המעבדה האנליטית של מז"פ, בעניינים שונים הנובעים מתוך עדויות שני עדים מומחים של ההגנה. אלה טרם נשמעו.

עתה הגישה נציגת המדינה בקשה להתיר לה לקבל את המוצג הכולל את כדורי הסם הנזכרים, על מנת לערוך בדיקה נוספת על הבדיקות שכבר נעשו, וזאת למען גילוי האמת ועשיית צדק.

עו"ד פורר מנמקת את בקשתה בכך שתוך כדי חקירת מומחי המעבדה האנליטית בבית המשפט, עלו, בין היתר, טענות בעניין בדיקות בלתי-ממצות של מז"פ למציאת הסם בכדורים הללו. היא סבורה, כי הבדיקות המתבקשות על ידה הן בדיקות מעבדה אובייקטיביות, ומאחר והן נוגעות רק לצד אחד של טענות ההגנה, הפגיעה בהגנת הנאשם, אם יש כזו, איננה גדולה.

גם התביעה רואה בקשתה זו כחריגה, אך היא פונה לעשות כן, מאחר שגילוי האמת היא נר לרגליה, והיא סבורה, כי יש מקום לכך שהדברים יובהרו ויובאו בפני בית המשפט.

את יתדותיה באשר לגילוי האמת תולה ב"כ המדינה במה שנאמר עוד בע"פ 1/48 סילווסטר נ' היועץ המשפטי, פד"י א 5, בעמ' 18. והיא מפנה גם לדברי כב' השופטת בייניש, כתוארה דאז, ב-דנ"פ 4603/97 משולם נ' מדינת ישראל, תק-על 98 (2) 1524, בעמ' 1541:

" ...תכליתו של ההליך הפלילי היא גילוי האמת ועשיית צדק, תוך הקפדה על זכויות הנאשם על מנת שלא ייגרם לו עוות דין".

ב"כ המדינה מצביעה על החלטת כב' השופטת ברקאי בב"ש (ב"ש) 20499/07 מדינת ישראל נ' טרבין (לא פורסם), שם נעתרה לבקשת המדינה והתירה הבאת ראיות נוספות באופן שאיפשר הגשת תוצאת בדיקה חוזרת בסמים, שהוגשו כבר, כראיה מטעמה. גם שם הסתמך בית המשפט על עקרון חקר האמת. 

עמדת ההגנה

ב"כ הנאשם מבקש, נחרצות, שלא לקבל את בקשת המדינה. הוא מזכיר, כי ההגנה תקפה את דרך בדיקת מז"פ עוד במהלך חקירתם הנגדית של מומחיה. למרות זאת, לא מצאה התביעה מקום לפנות בבקשה לערוך בדיקה מחודשת, אלא עתה. יותר מזה, עו"ד עמירם טוען, כי התביעה ידעה, כבר בשלבים המוקדמים של המשפט, על טענות הנאשם בעניין זה.

הנאשם עצמו, על אף קשייו הכלכליים, מימן שני מומחים לשם בדיקת טענותיו. הגשת חוות דעת נוספות תאלץ אותו לשוב למומחיו ולשכור את שרותיהם, שכן לא ניתן יהיה להותיר את הממצאים החדשים בלא תגובה.

בקשת המדינה שהלינה עד-כה על הנאשם, הגורם, לדעתה, באופן ניהול הגנתו, לסחבת בניהול המשפט, תביא, היא עצמה, לסחבת. יותר מזה, המדינה מבקשת לשנות, היום, כאשר המשפט כמעט ונסתיים, את התשתית הראייתית שהונחה ערב הגשת כתב האישום. כבר בזה היא יוצרת עוול חמור לנאשם ובשעה שהיא מבקשת לתקן עוול אחר, כדבריה.

העוול שבפגיעה בנאשם גדול יותר, לטענתו, מן העוול אותו היא מבקשת לתקן.

הוא מפנה למה שנאמר בפסיקה אודות השימוש בסעיף 184 לחסד"פ, שגם שם עניין לנו בגילוי האמת, אך גם בהבטחת זכות הנאשם למשפט הוגן.

גם הוא מאזכר את מה שנאמר בעניין דנ"פ משולם, שם בעמ' 197:

" עקרון-העל, שלפיו אין להרשיע נאשם אם לא ניתנה לו הזדמנות סבירה להתגונן יחול לא רק על ההרשעה בעבירה שלא הואשם בה מלכתחילה בכתב האישום, אלא על כל עניין המתעורר בהליך הפלילי וסופו להוביל למסקנה לחובת הנאשם".

בעניין זכותו של נאשם להתגונן ולנהל את הגנתו, הכוללת גם את זכותו שלא להיות מופתע, כך שיוכל להיערך כראוי, הוא מפנה למה שנאמר ב-ע"פ 7832/00 יעקובוב נ' מדינת ישראל, פד"י נו(4) 534.

השיקולים הכרוכים בבקשה

אכן, הטיבו שני הצדדים להדגיש את שיקולי גילוי האמת במשפט, כמו גם את השיקולים הנוגעים למניעת עוות דין לנאשם, במובן זה שיוכל לקבל את יומו בבית המשפט, לא להיות מופתע על ידי התביעה ואף לא לכרוע כלכלית, בהוצאות הגנתו, בשל בקשה, שגם התביעה הגדירה אותה כחריגה.

עם זאת, צריך לבחון, בהקשר זה של ענייננו, גם את השיקול הנוגע למקומו של בית המשפט במסגרת בקשה חריגה כזו, של התביעה, שמשמעותה המשפטית היא בקשה להורות על יצירת ראייה חדשה שלא היתה קיימת עד כה, והיא מצויה בלב ליבה של המחלוקת במשפט.

וגם בהקשר זה צריך לחזור למושכלות ראשונים.