החלטה בתיק בש 91238/07

1.         ביום 9.11.06 הודה המבקש, במסגרת הסדר טיעון, כי ב-17.11.04 פרץ לרכב וגנב מתוכו רדיו-דיסק, טלפון נייד ומכשיר איזי-פארק, כשאחר מסייע לו (להלן - האחר). בהתאם, הורשע המבקש בבית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופטת רייך-שפירא), בביצוען של עבירות פריצה וגניבה מרכב.

2.         ביום 22.2.07 גזר בית משפט קמא את דינו של המבקש, וכדלקמן:

א.         21 חודשי מאסר מהם 6 לריצוי בפועל והיתרה על תנאי.

ב.         הפעלת מאסר מותנה בן 12 חודשים שהושת על המבקש בת.פ. 3395/00 בבית משפט השלום בכפר סבא (להלן - המאסר המותנה).

ג.           מחצית מ-6 חודשי המאסר בפועל שהושתו על המבקש, ירוצו בחופף למאסר המותנה שהופעל, ובאופן שסך הכל ירצה המבקש 15 חודשי מאסר בפועל.

ד.         פיצוי מינימלי למתלונן.

3.         בית משפט קמא עיכב את ביצועו של גזר הדין ב-45 יום, בהתחשב בזמן הרב שהמבקש היה משוחרר, בהסכמת התביעה.

עתה מונחת בפני בקשת המבקש לעכב את ביצוע גזר הדין עד להכרעה בערעור שהגיש על גזר הדין.

4.         טיעונו המרכזי של ב"כ המבקש המלומד בערעור, כי בית משפט קמא שגה משלא האריך את המאסר המותנה. טיעון זה מתבסס על כך שבית משפט קמא נעתר למוסכם בין הצדדים, ובהחלטתו מיום 9.11.06 הורה על הזמנת תסקיר שרות מבחן בעניינו של המבקש, ובכלל זאת, נעתר לבקשת סנגורו דאז של המבקש, לפיה " שרות המבחן מתבקש להידרש להשפעת מאסר על תהליך שיקומו של הנאשם, והאפשרות להאריך המאסר המותנה התלוי ועומד נגד הנאשם".

לטענת המבקש, חרף זאת שהמלצת שרות המבחן הייתה להאריך את המאסר המותנה, התעלם מכך בית משפט קמא, וגזר את עונשו כאמור לעיל.

כך גם טוען המבקש כי העבירה בוצעה בשנת 2004, כתב האישום הוגש בשנת 2006, וגזר הדין ניתן בשנת 2007. לכך יש להוסיף את "חומרתה הפעוטה יחסית של העבירה" - כך המבקש, וכי על כן יש סיכוי ממשי לערעורו.

עוד טען, כי האחר לא הורשע כלל ונשלח לבצע 150 שעות של"צ, ולא היה מקום לאבחנה כה קיצונית.

5.         לטענת המבקש, עיכוב ביצוע גזר הדין הינו הכרחי בעניינו, שכן דחיית הבקשה תאיין מטרתו ותכליתו של הערעור, בהתחשב בכך שבניכוי שליש ומנהלי, ירצה המבקש עונש מאסר בן 9 חודשים, ומנגד עד שמיעת הערעור יכול וירצה המבקש את עונשו או רובו.

• מבחינת אינטרס הציבור טוען המבקש, כי היה משוחרר משך כל הדיון המשפטי, התייצב לכל הישיבות בבית המשפט, וכי בהתאם לאמור בתסקיר שרות המבחן, חרף נסיבות חייו הקשות, הינו מתפקד באופן תקין ולא מעד משך כל התקופה מאז ביצוע העבירה דנן, וכי על כן המסוכנות הנשקפת ממנו, אם בכלל, הינה מזערית.

6.         המשיבה מתנגדת למבוקש וטוענת כי בהתאם למבחנים השונים שנקבעו בפסיקה, ובכלל זאת בפסק הדין המנחה ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241 (להלן - פרשת שוורץ), יש לדחות את הבקשה.

ב"כ המשיבה המלומד שם את הדגש על כך שהמבקש ביצע את העבירות בהן הורשע בחלוף כעשרה חודשים מאז הוטל עליו המאסר המותנה, תוך שהוא מצוי באותה עת בפיקוח שרות המבחן.

בנוסף, למבקש עבר פלילי בתחום עבירות הרכוש בכלל והרכב בפרט.

אין מקום לגזור את עניינו של המבקש מהאחר, אשר רק סייע, ואשר הינו ללא כל עבר פלילי. לטענת המשיבה, לא הצביע המבקש על כל טעם מיוחד שמצביע על סיכוי כי ערעורו יתקבל. יתר על כן, לא התקיימו בעניינו של המבקש אותן נסיבות מיוחדות אשר יכול והיו מצדיקות את הארכת המאסר המותנה.

בנסיבות אלו, ובהתחשב בתקופת המאסר הממושכת, יחסית, שהוטלה עליו, יש לדחות את בקשתו.