החלטה בתיק בש 91013/08

1.         ביום 31.1.08 הוגש נגד המבקש כתב אישום המייחס לו עבירות של אינוס, מעשה מגונה ואיומים כלפי המתלוננת.

2.         ביום 29.4.08 הודע לבא כוח המבקש, כי המתלוננת הציגה בפני  באת כוח המשיבה יומן בו רשמה את התייחסותה לאירוע נשוא כתב האישום. באת כוח המשיבה ציינה, כי צילמה מתוך היומן מספר עמודים ושלחה אותם לתרגום. העמודים הללו הועברו לידי בא כוח המבקש כחומר חקירה. אשר לייתרת עמודי היומן, סברה המשיבה כי אין מדובר בחומר חקירה וסירבה להעבירו לידי הסניגוריה.

3.         בבקשה שבפני, עותר בא כוח המבקש לקבל לידיו את כל היומן כולו.

4.         ההלכות הנוגעות לזכותו של נאשם לקבל לידיו חומר חקירה (סעיף 74 לחסד"פ) לשם ניהול הגנתו והחשיבות היתרה שיש לזכותו זו, ידועות וברורות עד כי אינן צריכות ראיה. כך גם ההלכות בנוגע לפרשנות הרחבה שניתנה למונח זה בפסיקתו של בית-המשפט העליון,  פרשנות המפילה ברישתה גם חומר חקירה שאינו קשור במישרין לאישום ולנאשם, והרלבנטיות שלו לאישום היא גבולית. בית-המשפט העליון אפיין חומר זה ב- בג"צ 253/87 אל הוזייל נ' משטרת ישראל לט(4), 124 כ- "ראיות השייכות באופן הגיוני לפריפריה של האישום".

עם זאת, לגישה מרחיבה זו הוצבו גבולות, כאשר זכותו של הנאשם להליך הוגן מתנגשת עם זכויות ו/או אינטרסים פרטיים או ציבוריים העלולים להיפגע מחשיפת החומר, בפרט שמדובר בחומר שאינו נוגע במישרין לאישום הנדון, ב בג"צ 620/02 התובע הצבאי הראשי נ' בית הדין הצבאי לערעורים, פ"ד נז (4) 625 הציב בית-המשפט העליון את הנוסחה ביחס לחובה למסור חומר חקירה:

"בהתנגשות חזיתית, כאשר על כפות המאזניים מונחים זה מול זה זכותו של הנאשם למשפט הוגן אל מול ההגנה על פרטיותם של העדים, משקלה של זכות הנאשם למשפט הוגן יכריע את הכף ודינם של השיקולים הנוגרים לסגת.

ואולם, כאשר זכותו של הנאשם להתגונן אינה נפגעת, או שהאפשרות שהיא תפגע היא רחוקה ובלתי משמעותית, יש לתת משקל הולם לזכויותיהם של עדים וקורבנות ולאינטרס הציבורי לקיום הליכי משפט, באכיפת החוק ובחשיפת עבירות."

ומה תוכן יש ליצוק לתוך נוסחת מסגרת זו?

מידת הרלבנטיות של החומר שחשיפתו מתבקשת להגנתו של הנאשם, אל מול מידת הפגיעה באינטרסים הפרטיים/ציבוריים הנוגדים. ככל שזיקתו של החומר שחשיפתו מתבקשת היא שולית וחלשה להגנתו של הנאשם, תטה הכף לאי גילויו.

בעניין זה, שגורה בפי בתי המשפט האימרה, כי "אין חקר לתבונת סנגור"  (השופט אולשן ב- ע"פ 35/50, מלכה נ' היועץ המשפטי פ"ד ד (1) 429, 433), המכוונת להותיר את בחינת הרלבנטיות לפתחם של באי כוח הנאשם. ברם, תובנה זו, כדברי בית-המשפט ב- בג"צ 620/02 התובע הצבאי הראשי (שם): "נשענת בדרך כלל על נקודת אחיזה ממשית ואינה בגדר מעשה קסמים".

5.         נאמן להלכות אלה, ולאור אופי האישומים בהם מורשע המבקש, קיבלתי לידיי את היומן כולו, כולל ולרבות החומר שהוכר כחומר חקירה, לצורך השוואה.

6.         לאחר שעיינתי בדפי היומן שהונחו בפני, אני רואה לנכון להורות על העברת רישומי היומן המתייחסים למועדים 5.2.02 ו- 7.2.02 לידי הסניגוריה.

הכתוב בשאר דפי היומן איננו מתייחס למסכת העובדות הנוגעות לכתב האישום. הוא עוסק בסדר היום של המתלוננת, טיוליה, געגועיה לאמה ולבתה ואין בכל אלה מאומה כדי לסייע לנאשם בהגנתו.

בבש"פ 3642/04 כריס סרפו נ' מדינת ישראל ביקש העורר (שם) לקבל לידיו את יומנה המלא של המתלוננת. ביהמ"ש המחוזי עיין ביומן ודחה את הבקשה, בכל מה שנוגע להעברת חלקים ממנו שלא נמסרו לסניגוריה על ידי התביעה. ביהמ"ש העליון דחה את הערר תוך שהוא קובע כי היומן עוסק בעניינים רבים ושונים הנוגעים לחייה הפרטיים של המתלוננת שאינם קשורים כלל לפרשה נשוא כתב האישום. אף בענייננו כך, בכל הנוגע לחומר שאינני מתיר את העברתו לסניגוריה. מדובר בתיאור חוויות אישיות ופרטיות שאין להן נגיעה לנשוא כתב האישום, גם לא לפריפריה של כתב האישום, ומכאן שאין מדובר בחומר חקירה החייב להצגה להגנה.

7.         לפיכך, הבקשה מתקבלת במובן זה שאני מורה לתביעה להעביר לסניגוריה את הכתוב ביומן המתייחסים למועדים 5.2.02 ו- 7.2.02.

ניתן היום ד' בתמוז, תשס"ח (7 ביולי 2008) בהעדר.