החלטה בתיק בש 908/08

1.         בפני הודעת ערר נשוא החלטת בימ"ש קמא (כב' סגן הנשיא אזולאי) על פיה הורה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו.

            כתב האישום (מתוקן) מייחס לעורר עבירות חמורות על פקודת הסמים המסוכנים - עבירה בניגוד לס' 13 + 19א לפקודת הסמים המסוכנים (נ"ח) ה'תשל"ג - 1973.

            על פי כתב האישום וכפי המיוחס לנאשם - עורר שבפני, סחר העורר בסם מסוג הירואין , סם זה נמכר לסוכן סמוי שהופעל ע"י משטרת ישראל בקרב עברייני סמים, בנוסף לכך, מייחסת המאשימה - משיבה לעורר, נהיגה בזמן פסילה - עבירה בניגוד לס' 67 לפקודת התעבורה (נ"ח) ה'תשכ"א - 1961.

            הן בפני והן בפני בית משפט קמא חולק העורר על קיום תשתית ראייתית ולחילופין, באשר לעוצמתה.

            לטעמו של ב"כ העורר, אין ראיות תומכות במיוחס לעורר, הן לענין הסחר בסמים מסוכנים והן לענין הנהיגה בפסילה.

2.         לקביעת בית משפט קמא, "הראיה היחידה" בלשונו, הקושרת את העורר לעבירות הסמים הנה מסדר זיהוי תמונות, אמנם המסדר נערך כחודשיים לאחר האירוע, אך בשלב זה אין בוחנים משקלה של ראיה.

            עוד מציין בית משפט קמא כי רכב הסובארו נשוא עבירת הפסילה המיוחסת לעורר הנו רכב גנוב כאשר העורר נוהג בזמן פסילה.

            לקביעותיו של בית משפט קמא אין לסטות מהכלל לפיו כאשר מדובר בעבירות סמים, יש מקום למעצר עד תום ההליכים, העבירה מקיימת חזקת מסוכנות כאשר קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירה, בפנינו גם עילת מעצר, עילה זו לא נסתרה ומכאן הורה על מעצר העורר עד תום ההליכים נגדו.

3.         א.         כמבואר, ב"כ העורר חוזר כעיקר לטענות לפיהן אין בפנינו ראיות לכאורה או
            כאלה שדי בהן ודי בעוצמתן, מלין על הקביעה באשר למסדר זיהוי התמונות,
            מציין כי לטעמו העורר אינו "הרוח החיה" בלשונו באירועים העבריניים.

לחילופין, טוען כי יש מקום לחלופת מעצר (מציע את אביו של העורר) ואין להבחין בינו לבין חבריו לפרשה אשר שוחררו.

ב.         מנגד, מציין ב"כ המשיבה אשר מלין על המועד בו הודע לו דבר הערר (לענין זה התיק נקבע ביום 3/6/08, ליום 4/6/08 לשעה 8:30 ובשל תקלה, לא הודע המועד וככל הנראה לב"כ הצדדים, סופו של דבר, נקבע ל - 4/6/08 שעה 14:00), כי יש בתיק ראיות של ממש, אין זה השלב לבחון את מסדר הזיהוי ככזה, המשקל צריך להבחן בעת הכרעת הדין עצמה, מפנה להודעת הסוכן, לתמלול השיחה ולהעלאת שמו של העורר בשיחה.

כך גם כך, לטעמו אין מקום לחלופת מעצר, אין בחלופת מעצר כדי לאיין את מסוכנות העורר ובאשר לטענה כי חבריו של העורר שוחררו, ציין כי מדובר בשחרור עקב תקלה טכנית ממנה נהנו, למעשה, האחרים ולא אחרת.

4.         שנינו זה מכבר כי בבקשה למעצר עד תום ההליכים, די כי בראיות לכאורה יהיה טמון פוטנציאל גלום להרשעה זאת כלשון בש"פ 8087/95 זאדה נ' מ"י, פד"י נ(2) 133, ע' 147-148.

            בשלב זה, בוחנים את הראיות על פניהן, אין אנו בשלב של ליבון ראייתי כדי הכרעת דין, השאלה הנה אם בראיות הלכאוריות יש בסיס לקיים הרשעה בעתיד.

            לענין זה, יש לבחון גם את משקל הראיות, מידתן, עוצמתן והכל מתוך מבט למסגרת הכוללת של המסכת הראייתית הנוגעת למיוחס לעורר, כאשר טענות העורר נבחנות באותה אמת מידה.

            חומר הראיות הלכאורי המונח בפני מלמד כי אכן קיימות בפנינו ראיות לכאורה, הן מסדר הזיהוי כפי שעמד עליו בית משפט קמא אשר משקלו יבחן בבוא העת אך יש בו כראיה לכאורית פוטנציאל גלום להרשעה בעתיד והן כפי העולה מהתמליל ובו מצוין שמו של העורר ושלא כנטען ע"י הסניגור וכדי זיהוי קולו ולכך יש להוסיף את הודעת הסוכן ככזו.

            הסוכן הסמוי בהודעתו מיום 5.3.08, שעה 12:52, התייחס למפגש שערך עם אדם בשם באסם, הוא גם שמו של העורר בפני: