החלטה בתיק בש 90585/05

בתאריך 14.2.2005 הוגש לבית המשפט כאן כתב אישום כנגד שלושה משיבים בגין ביצוע עבירות אלימות חמורות, למשיבים 1 ו-2 עבירות של חבלה בכוונה מחמירה,נשיאת נשק שלא כדין,  החזקת סכין ותקיפה בנסיבות מחמירות.

למשיב 3 עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, החזקת סכין וניסיון פציעה, איומים והפרת הוראה חוקית.

ההחלטה כאן תתמקד אפוא בעניינם של המשיבים 2 ו-3.

לצורך הבנת השתשלות העניינים, התארכות והתמשכות ההליך בעניינם של שניים אלה, אין לי אלא לחזור ל"היסטוריה" של ההליך למן תחילתו ועד להיום.

בראשונה יצויין, כי ביום הגשת כתב האישום והבקשה למעצר עד לתום ההליכים נגד שלושת המשיבים, היו המשיבים 1 ו-2 עצורים מכוח צו של בית משפט שלום עד ליום 14.2.2005. המשיב 3 שמואל דוידוב, שוחרר על ידי בית משפט השלום באותו יום (14.2.2005, או יומיים לפני כן - החלטת השחרור לא הוצגה בפני), בתנאים של חתימת התחייבות עצמית ע"ס 3,000 ש"ח. ערבות צד ג' ע"ס 3,000 ש"ח והפקדת מזומנים ע"ס 1,500 ש"ח.

המבקשת בחרה שלא לערור על החלטת השחרור שניתנה בעניינו של משיב 3, משהיתה בדעה שלטעמי, עניינית ומשפטית נכונה, שעם הגשת כתב אישום ובקשה למעצר עד לתום ההליכים, ניצבת וקמה סמכותו של בית המשפט לשוב ולדון בשאלת מעצרו של המשיב 3, לאור כתב האישום והבקשה, ואין עליה לנקוט רק בדרך של ערר על החלטת השחרור.

כך מכל מקום, היה המצב בפני בית משפט ( כב' השופטת אוהד), עת הובאו כל המשיבים בפניה לדיון ראשון במעצר עד לתום ההליכים, שהגישה המבקשת ( ראה פרוטוקול מיום 14.2.05).

לציין כי כבר באותה ישיבה הצהירו באי כוח המשיבים 1 ו-2, על קיומן של ראיות לכאורה, והתבקשה דחיה לצורך לימוד חומר הראיות.

באשר למשיב 3, משיב 3 היה באותה עת משוחרר ממעצרו על פי החלטת בית משפט השלום, תקופה של כיומיים (ראה דברי ב"כ המבקשת בעמ' 1 שו' 10 לפרוטוקול), מאחר והמשיב 3 היה משוחרר ולא מיוצג בהליך שהתנהל בפני כב' השופטת אוהד, לא קיימה דיון בעניינו.

על פי הסכמת ב"כ המשיבים 1 ו-2 הם נעצרו עד להחלטה אחרת ונקבע דיון בעניינם ליום 6.3.2005.

הדיון ביום 6.3.2005 שהיה אמור להתקיים באותו יום, נדחה ליום 29.3.2005.

ביום 29.3.2005 התקיים דיון בפני כב' השופטת שיצר, בעניינו של משיב 3, שאז הופיע עו"ד זילברשלג מטעמו של משיב 3, וביקש דחיית הדיון בעניינו של משיב 3.

ב"כ המבקשת התנגדה נמרצות לדחיה, אך בסופו של דבר, הסכימה לדחיה של שבוע ימים וכך נקבע דיון בעניינו של משיב 3 ליום 5.4.2005.

לציין כי הדיון בעניינם של המשיבים 1 ו-2 שהיה אמור להתקיים ביום 29.3.2005 נדחה על ידי כב' השופטת אוהד בטרם הגיע מועדו, וזאת ליום 21.4.2005 משהוגשה לה  בקשה נפרדת בעניינם של שני המשיבים אלו (1 ו-2).

ביום 21.4.2005 התקיים דיון בפני כב' השופט כבוב; במהלך הדיון ביקשו ב"כ המשיבים 1 ו-2במשותף, לדחות את הדיון על שום העובדה שחלו חילופי סניגורים. לציין שלאותה ישיבה הופיע משיב 3 ללא סניגור וביקש, כי בית המשפט ימנה לו סניגור.

לא ברור מדוע לא התיצב עו"ד זילברשלג שהתייצב לישיבה הקודמת בשמו של המשיב, מכל מקום, ענין זה לא בורר בישיבת בית המשפט באותו יום.

ב"כ המבקשת חזרה וביקשה לדון בעניינו של המשיב 3, שהיה משוחרר וביקשה לעצרו.

בשים לב לעובדה שמשיב 3 לא היה מיוצג, לא קיים בית המשפט דיון בענין בקשת המעצר, הורה על מינוי סניגור למשיב 3 ודחה הדיון בעניינם של המשיבים 1 ו-2 ליום 8.5.2005.

ביום 8.5.2005 התייצב עו"ד פרידמן (שהחליף את בא כוחו הקודם של משיב 3, עו"ד זילברשלג) מטעמו של משיב 3 וטען, לקבלת חומר החקירה בסמוך לדיון, וביקש שלא לקיים דיון בעניינו של משיב 3. ב"כ משיב 2 ביקש לקיים דיון בעניינו של משיב 2 ולצורך כך, לפצל את הדיון. ב"כ המשיב 1 "התנדב" להסכים לדחיית הדיון בעניינו של משיב 1, על מנת שלא לפצל את הדיון.