החלטה בתיק בש 90452/06

ערר על החלטת בית משפט השלום תל- אביב- ב"ש 884/06 מיום 5.2.06- לפיה הורה בית משפט השלום על שחרורו של המשיב בתנאים שקבע.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי- עבירה לפי סעיף 7(א)+(ג) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977. המשיב הואשם בכך שהחזיק בגינה ציבורית סם מסוג הירואין במשקל כולל של 47.92 גר' נטו.

סניגורו המלומד של המשיב, עו"ד נעאמנה, טען בלהט לא מבוטל כי החלטת בית משפט קמא נכונה, מעוגנת וסדורה, ולפיכך אין מקום להתערב בה. לגישת הסניגור המלומד, מקום תפיסת הסמים הינו גן ציבורי הנמצא ברשות הרבים, ומשמש מעין "מאורת סמים". לפיכך, לדידו של הסניגור המלומד, אין לייחס הסמים שנמצאו דווקא למשיב. יתר על כן, מדו"חות הפעולה של השוטרים עולים סתירות, אשר מכרסמות בראיות באופן משמעותי, המצדיק שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, כפי שהורה בית משפט קמא. ביתר שאת טען הסניגור המלומד, כי קצין הבילוש ירון לונדון כלל לא נכח במקום בזמן התצפיות. ובנוסף, אף טביעות אצבע שנלקחו מהקופסה בה נתפסו הסמים, ומהשקית שהכילה את הסמים בתוך הקופסה- לא העלו כל ממצא, ודאי לא ממצא הקושר את המשיב לסמים.

משטענותיו הנכבדות של הסניגור המלומד לנגד עיני, באתי לבחון חומר החקירה.

בדו"ח פעולה שנערך ע"י רס"ל אבי לוזיה מיום 16.1.06, ציין הנ"ל כי בתצפית שערך בסביבות השעה 02:10 זיהה שני בחורים שירדו ממונית, כאשר אחד מהם הוא המשיב, מאהר עבאס. בסביבות השעה 02:38, הבחין התצפיתן כי השניים פנו לשטח המיוער (הגינה- ד.ר.), כאשר האדם שהיה עם המשיב נעמד במרכז השטח, ואילו המשיב נצפה כאשר הוא ניגש לצידו הצפוני של השטח, התכופף בסמוך לגדר, והוציא משם דבר מה בצורה מלבנית. לאחר מכן, נצפה המשיב כשהוא ניגש למרכז השטח לעבר האדם עימו הוא בא, "התעסק" עם מה שהוציא, ולאחר כדקה נצפה כשהוא חוזר לעבר האזור בו חפר קודם לכן, והשיב לשם את החפץ המלבני. בהמשך ציין הנ"ל, כי לאחר ביצוע המעצר הכווין את כוחות המשטרה לעבר המקום בו צפה על המשיב כשהוא חופר, ומאוחר יותר דיווח לו הקצין החוקר ירון לונדון כי במקום האמור אותרו סמים.

בדו"ח פעולה שנערך ע"י רס"ל אריק בנימין מיום 16.1.06,ציין הנ"ל כי בעת תצפית שערך בסביבות השעה 02:35, הבחין בשני חשודים מתקרבים לעבר רחבת העפר (הגינה- ד.ר.), כאשר אחד מהם הוא המשיב.השוטר ציין כי האדם שהיה עם המשיב נשאר לעמוד במקום, ואילו המשיב ניגש לקצה הצפוני של הרחבה, והתכופף בנקודה מסוימת. המשיב נצפה כשהוא חופר, ולאחר מכן שב לכיוון האדם שעימו בא, ולאחר מספר שניות חזר שוב לנקודה בה חפר, ושב לכיוון חברו.

בדו"ח פעולה שנערך ע"י רס"ל דביר אלוני מיום 16.1.06, ציין הנ"ל כי ע"פ דיווח שקיבל מרס"ל אבי לוזיה, הודע לו כי המשיב ובחור נוסף מגיעים לעבר הרחוב בו נמצאת הגינה, כאשר בסביבות השעה 02:38 לערך, הגיעו השניים אליה, כאשר אחד מהם הוא המשיב. אדם אחד נותר עומד במקום, כאשר המשיב נצפה שהוא ניגש לכיוון הגדר המזרחית, התכופף וחפר עם ידו הימנית. לאחר כדקה קם המשיב כאשר בידו דבר מה בצבע כסף, פתח את החפץ שהיה בידו, "התעסק" עימו, ולאחר כדקה נוספת חזר לאותו מקום בו התכופף קודם לכן, התכופף שוב, ולאחר מכן שב לעבר חברו.

ביום 17.1.06 ערך דביר אלוני דו"ח פעולה נוסף, בו הבהיר את שראה, תוך שהוא מציין כי המשיב התכופף בסמוך לגדר המזרחית, חפר ביד ימין, ולאחר מכן שב לעבר חברו, ושם פתח את החפץ הכסוף. לדברי הנ"ל, המשיב "התעסק" עם החפץ, ולאחר מכן נצפה כשהוא שב לעבר הנקודה בה התכופף קודם לכן. המשיב התכופף שוב, ולפני שנעמד הניח על המקום שכיסה בחול חתיכת ענף עץ, ושב לעבר חברו.

בדו"ח פעולה שערך מפקח ירון לונדון מיום 17.1.06, ציין הנ"ל כי כאשר עלה האור, וניתן היה להבחין בבירור ע"פ ההכוונה של התצפיתן אביה לוזיה, הגיע למקום בו נראה המשיב חופר ומוציא דבר מה. הנ"ל ציין כי חפר צמוד לגדר בטווח של מטר, ובשעה 07:30 כאשר חפר לעומק של כ-20 ס"מ, הבחין בקופסת פלסטיק של מרק, הוציאה מהאדמה, ובתוכה הבחין בשקית ובה חומר שנחשד להיות סם מסוג הירואין. עוד ציין הקצין, כי שמר טביעות אצבע על השקית שבתוך הקופסה, ולאחר מכן שקל את השקית, ומצא כי משקלה הוא 51.0 גר' ברוטו. הקצין שב ומציין כי השקית עם החומר בתוך הקופסה נתפסה במקום בו נראה החשוד חופר ע"י השוטר אבי לוזיה (גיליון 2).

ועוד, בזכ"ד, הבהרה, של רס"ל אבי לוזיה מיום 22.1.06, ציין הנ"ל, כי כאשר ראה את הקופסה אותה תפס קצין הבילוש ירון לונדון, הבחין כי גודלה וצורתה תואמים את החפץ המלבני אותו ראה שהמשיב הוציא מהאדמה, לאחר שחפר בה.

זאת ועוד, במזכר שערך מפקח יריב שטיינויים מיום 20.1.06, ציין הנ"ל כי מרגע ביצוע מעצרו של המשיב ועד לסיום הפעולה, לא נכנס אף אדם לשטח, ונשמרה בו "סטריליות" עד להגעת מפקח ירון לונדון לשטח. כן, במזכר נוסף שערך השוטר ביום 22.1.06, ציין הנ"ל, כי לאחר תפיסת הסמים ע"י מפקח ירון לונדון, זומן למקום דחפור, אשר חפר ברדיוס של 15 מטרים ממקום התפיסה, ולא נתפס דבר מה נוסף באזור זה.

במצב דברים זה, ראוי לחזור ולשנות בהלכת בית משפט העליון כפי שבוטאה בפרשת זאדה. כבוד הנשיא ברק בבש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, ציין, בין השאר, כי:

" אם מכלול הראיות שבתיק החקירה הוא כזה, שההרשעה או הזיכוי הם אך פונקציה של מידת האמון שהשופט בהליך הפלילי העיקרי יתן להם, כי אז קיים סיכוי סביר להוכחת האשמה".

במקרה שבפני אני סבור כי קיים סיכוי סביר שהראיות הקיימות נגד המשיב לאחר שיעברו את "כור ההיתוך" של ההליך הפלילי, יהיה בכוחן להוכיח את אשמתו.

לזכור, השוטרים צפו באזור לא באקראי, אלא על סמך מידע מודיעיני. שלושת הבלשים ששימשו כתצפיתנים, ראו כל אחד מנקודת מבטו, את המשיב נוהג ו"מתחבר" לסם, שנמצא במקום, באופן שלא ניתן לניתוק והפרדה.

מדובר בשלוש עדויות שונות, של שלושה שוטרים שחזו בעיניהם, ממקומות שונים, במשיב. השלושה צפו ממרחקים קצרים במשיב, ו"בזמן אמת" דיווחו למפקדם, מפקח ירון לונדון, את אשר נגלה לעיניהם.

הסנגור המלומד, הלין על כך שהשוטרים לא לכדו את המשיב בעת שאחז בסמים.

יכול והיה ממש בטענתו, לולא מדובר היה בפעולה יזומה, כשהשוטרים מבקשים ללמוד ולראות כיצד יתפתח האירוע בהמשך.

שיקולי מפקח ירון לונדון להמתין לאור בוקר, אינו שיקול שניתן לדחותו, כמוצע ע"י הסניגור.