החלטה בתיק בש 90278/08

ביום 3.2.08 הוגש לבית משפט זה כתב אישום המייחס למשיב 4 פרשיות עבירה שעניינן קשירת קשר לסחור בנשק גנוב, גניבת נשק ומסחר בנשק הגנוב. קיצור הדברים הוא שהמשיב גנב ב-3 הזדמנויות שונות כלי נשק (רובים מסוג M-16 קצר וארוך) ממוצב צבאי ליד שבי שומרון ומכר אותם לתושבי הרשות הפלשתינית. כלי הנשק נמכרו תמורת סכומים שנעו בין 15,000 ש"ח ל-20,000 ש"ח ובסך הכל הסתכמה התמורה בכ-70,000 עד 80,000 ש"ח.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה התביעה גם בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים במשפט. הדברים התגלגלו כך שרק כעת כ-6 חודשים אחרי שהוגש כתב האישום נערך דיון לגופה של הבקשה ומתקבלת בה החלטה.

בא כח המשיב טוען כי באופן טכני יש תשתית ראייתית לכאורית כנגד המשיב אולם מחמת חולשה מסויימת בראיות סברתו היא שאין מקום להורות על מעצר עד תום ההליכים בלי לקיים קודם בדיקה של חלפת מעצר אפשרית באמצעות שרות המבחן.

התשתית הראייתית נשענת בראש ובראשונה על הודעות של שני תושבי הרשות הפלשתינית שקנו את הנשק. אין חולק שההודעות הללו מפלילות את המשיב שכן מדובר בהם במפורש על רכישה של 4 כלי נשק במועדים שונים. לכך מצטרפות גם ראיות נסיבתיות שונות (פלטי מחשב המשקפים שיחות טלפון שקיים המשיב עם קוני כלי הנשק במועדים שבהם נגנבו כלי הנשק מן המוצב או במועדים סמוכים, דוחות איכון המשקפים את מקום הימצא המשיב בעת שנערכו השיחות הללו, הודעות של חיילים מן הבסיס הצבאי שמצביעות על הימצא המשיב במוצב בנסיבות מחשידות סמוך לגניבת חלק מכלי נשק וכן עובדות שונות שהמשיב הודה בהם בהודעותיו).

אלה פרטי ה"חולשה" בראיות שמצא בא כח המשיב:

א.      האישום הראשון עוסק בגניבה ומכירה של כלי נשק שהמשיב החזיק בו כדין. המשיב דיווח על פריצה לביתו וגניבת הנשק. בדיקת התלונה בידי המשטרה העלתה סימני פריצה לחלון הבית, טביעות נעלים מחוץ לבית ועקבות שאיתר גשש. החקירה לא העלתה ממצאים אך היא מעוררת סימני שאלה בדבר האפשרות שאכן היתה פריצה ושהנשק נגנב במסגרת אותה פריצה. מכאן שמתעורר ספק מסוים באשר לאפשרות שהמשיב אכן גנב ומכר את הנשק שלו למאן דהוא;

ב.      טיעון דומה בעניין פרשיית האישום השלישי שעוסק בגניבתו של נשק אישי של שאחד מחיילי המוצב. גם בעניין זה התנהלה חקירת מצ"ח בשל חשד לפריצה לבסיס. גם כאן לא העלתה הבדיקה ממצאים אולם די בקיומו של החשד כדי לעורר ספק האם המשיב הוא זה שגנב את הנשק (יצויין שהתביעה איננה מייחסת למשיב פריצה למחנה לשם גניבה, אלא הטענה היא שהגניבה היתה בעת שהמשיב נכנס למחנה וניצל את חוסר תשומת הלב של מחזיקי כלי הנשק);

ג.        העובדה שהמשיב נפגש וקיים שיחות טלפון מרובות עם אותם תושבי שטחים שהפלילו אותו אינה מתמיהה שכן התנהלו בינו לבינם מערכות יחסים שבמסגרתם חב המשיב לאותם שניים סכומי כסף גדולים. הוא תיקן את כלי רכבו במוסך שלהם ויש להם טענה לחוב כספי גדול שלו. לא מן הנמנע שהשיחות היו על רקע העניינים הללו ואין בהם ראיה לאיזו קשירת קשר פלילית;

ד.      לפי הנטען בכתב האישום קיבל המשיב תמורה כספית בסכום גבוה מאוד. אמנם התמורה ניתנה לו לשיעורים אבל לא הגיוני שבמשך מספר חודשים יקבל אדם סכום של 70 עד 80 אלף ש"ח במזומן והדבר לא יותיר כל עקבה שהיא. לא נמצא דבר בחשבונות הבנק שלו שיכול להעיד על תנועת הכספים; לא התברר שהוא קנה או רכש חפץ או פריט שערכו רב יחסית; לא התברר שהוא פרע חובות וכיו"ב. מכאן שיש הסתברות מסוימת שאותם שני תושבי שטחים מעלילים עליו עלילה.

אינני רואה ממש בטענה לחולשה של הראיות. ברור שבשלב הזה אין צורך בהוכחה שהיא מעבר לכל ספק. הראיות נבחנות על פניהן ואין מקום לדקדק בהן ולבחון את אמינותן ומשקלן. זה ייעשה בהליך הדיוני של המשפט עצמו. בשלב הזה עלי לראות שלא עולה מחומר הראיות ספק טבוע שקשה לראות כיצד ניתן להסירו. הטיעון היחיד המתקרב אל אותו ספק הוא זה שעוסק בגורל הכסף. אולם, לא מן הנמנע שיימצא לדבר הזה הסבר במהלך המשפט וגם אפשר לשער שסכום של 80,000 ש"ח, במיוחד כאשר הסכום מתקבל במהלך 6 חודשים לערך, ימצא לעצמו נתיבים ואפיקים שלא קל לאתר אותם.

שאלת עילת המעצר כלל אינה שנויה במחלוקת. העבירות של סחר בנשק מקימות עילת מעצר "סטטוטורית". מעבר לזה כפי שעולה מהודעות רוכשי הנשק הם מכרו אותם לגורמים עויינים ומכאן מתבררת מידת המסוכנות שאין כמעט ערוך לה הטבועה במשיב. אם הוא שילח כל רסן והיה מוכן לתת את ידו כדי לסחור בכלי נשק שסביר מאוד להניח שיגיעו לידי גורמים עויינים כדי שיכוונו בידי אותם גורמים אל עבר המשיב עצמו, בני הקהילה שלו או ציבור האזרחים כולו, אין זאת אלא שהוא חסר בלמים לחלוטין ושום דבר לא יימנע בעדו מלהשיג את מאוויו המידיים.

המשיב הוא אדם מבוגר (כבן 50 שנה). יש לו עבר פלילי מועט. לדברי הסניגור הוא אדם חולה. אילמלא טיב העבירה ומידת החומרה והמסוכנות הטבועה בה, בוודאי שהייתי שוקל אפשרויות שימוש בחלופת מעצר. גם כך לפי מצוות החוק עלי לשקול חלופת מעצר. אעשה כן לאחר שתוצג החלופה לפני, אך אציין שאינני רואה צורך להפנות את הדברים לבדיקת שרות המבחן.

סיכומו של דבר באופן עקרוני אני סבור שבנסיבות פרשיות האישום הללו ובנסיבותיו של המשיב יש מקום לצוות על מעצר עד תום ההליכים. החלטה סופית בנקודה זו תינתן לאחר שתוצג לפני החלופה ואבדוק אם יש מקום לסטות מן המסקנה שהגעתי אליה.

ניתנה היום ו' באב, תשס"ח (7 באוגוסט 2008) במעמד הצדדים.                                                                                

חכ