החלטה בתיק בש 90272/06

ערר על החלטת בית משפט השלום בנתניה- ב"ש 6729/05 מיום 25.12.05- לפיה הורה בית משפט השלום על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו, יחד עם אחרים, מספר אישומים בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, מספר אישומים בעבירה של התפרצות לבית מגורים בצוותא, מספר אישומים בעבירה של גניבה בצוותא, מספר אישומים בעבירה של היזק בזדון בצוותא, ואישום נוסף בעבירה של החזקת נשק.

ע"פ המפורט עלי כתב האישום, המדובר בפרשה שעניינה "גל" פריצות וגניבות רחב היקף, שהתרחש בתקופה שבין חודש ספטמבר 2003 לחודש מאי 2004, באזור השרון. הפריצות התבססו לרוב על סמך מידע מודיעיני שהועבר ע"י מי מהמעורבים, ולאחר שנתקבל מידע זה, התבצעה "עבודת הכנה" לקראת הפריצה- הכוללת "תידרוך" של המעורבים באותו האירוע, לגבי המידע שהתקבל, המיקום והשעה המיועדת וחלוקה ל"חוליות". לפני הפריצה נהגו הפורצים לנתק את מערכת האזעקה, חדרו לדירה, עקרו הכספת, ולאחר מכן מכרו השלל שגנבו. לפי עובדות כתב האישום, העורר היה שותף בביצוע חלק מההתפרצויות, כאשר במרבית המקרים בהם היה מעורב, לכאורה, תפקידו היה במסגרת "חולית אבטחה", אשר נהגה לעמוד לחוץ ליעד הפריצה, או להמתין ברכב, ולשמור על קשר טלפוני, לעיתים רציף, עם "חולית הפריצה", על מנת להתריעם מפני סכנה קרובה. כן באחד מן האישומים (אישום 21), מיוחס לעורר כי נכנס לבית שנפרץ קודם לכן ע"י חלק מה"חבורה", וניסה לעקור ממנו, יחד עם אחר, כספת בכוונה לגנבה (לאחר שמעורבים אחרים כבר נטלו כספת אחת מבית זה)- ללא הצלחה. בנוסף, מיוחס לעורר כי העביר, לכאורה, יחד עם אחר, את הכספת שנגנבה לביתו של נאשם 4, שם פרצו אותה וגנבו מתוכה כסף מזומן בסך של 11,000$ ושעון רולקס.

פרקליטו המלומד של העורר,עו"ד רונן רוזנבלום, טען לשגגה שנפלה לפני בית משפט השלום, עת הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. לגישת  הסניגור המלומד, חומר החקירה נשען על עדותו של עד המדינה, שי רפאל (להלן: "עד המדינה"), כאשר לאור מיהותו, ולאור הסתירות והפירכות הקיימות בהודעותיו, אין ליתן כל אמון בהודעותיו, ולהסתייע בו כחומר ראיות. עוד לגישת הסניגור המלומד, לא בנמצא בחומר החקירה, התוספת הראייתית מסוג "סיוע", הנדרשת כתמיכה לעדויותיו של עד המדינה. יתר על כן, לעורר אין קשר עם יתר המעורבים בפרשה, נאשם 4 שהוא בן- דודו ועד תביעה בשם רועי סלומון. לא זאת אף זאת, לדידם של הסניגורים, בית משפט השלום שגה עת ייחס משקל בהחלטתו לנתונים שאינם רלוונטים לכתב האישום נשוא עיניננו. בנסיבות אלה, סבור הסניגור המלומד, עו"ד רונן רוזנבלום, כי היה מקום לשחרר העורר לחלופת מעצר.

בית משפט קמא בחן טענות העורר אחת לאחת, וקבע כי מהימנותו של עד המדינה והמשקל המתאים לעדותו, ראוי שיבחנו במהלך שמיעת התיק העיקרי. כמו- כן, בית משפט השלום קבע כי קיימות ראיות העולות כדי "סיוע" לעדותו של עד המדינה- ואף למעלה מן הרמה הנדרשת בשלב זה של ההליכים- ראיות בדמות פלטי תקשורת בין המעורבים, אשר יש בכוחן אף להפריך טענות העורר כי אין לו קשר ממשי ליתר המעורבים, וכן ראיות נוספות כגון זיהוי רכבו של העורר בסמוך למקום ההתפרצות נשוא פרט האישום השני על ידי המתלונן,  תמליל שיחה בין מפקד ימ"ר שרון לרועי סלומון, ועוד. לפיכך, בית משפט השלום קבע, כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר, כמו גם עילת מעצר. ע"פ החלטת בית משפט השלום, אין בכוחה של חלופת מעצר שהיא להפיג מסוכנות העורר.

בית משפט השלום בהחלטה סדורה ומנומקת, לפרטי פרטים, דן בזהירות במכלול טענותיו הנכבדות של הסניגור המלומד. בית משפט השלום- כב' השופטת הדס עובדיה- התייחס לטענות הסניגור המלומד, תוך שהוא בוחן חומר החקירה לגבי כל טענה וטענה, ומשווה לנגד עיניו ההלכה הפסוקה בסוגיה שנטענה.

חשוב לציין כבר עתה, כי לא מצאתי כל פגם בהחלטת בית משפט השלום.

יחד עם זאת, משגרס הסניגור המלומד, כי עדותו של עד המדינה אינה יכולה לעמוד לאור אישיותו, עברו הפלילי, חלקו המרכזי בביצוע העבירות, מניעיו, ועיקר העיקרים, הסכסוך העמוק והטעון ששורר בינו לבין העורר, ביקשתי לרדת ולבדוק עיקרי חומר החקירה, ולראות האם בכוחן של הראיות התומכות בעדות עד המדינה, לסייע לעדות, לעגנה, ולהפיג חשש שמא מדובר בעדות מכורסמת הניצבת על רגליים דקיקות ובלתי יציבות.

עיינתי עיין היטב בחלקים ניכרים מהודעותיו של עד המדינה, בודאי בחלקים הנוגעים לעורר.

עד המדינה מתאר בפרוטרוט עשרות רבות של פריצות. לא מדובר בעד השוקע בהרהורים נוגים ומעלה מתוך תהום הנשיה אירועים מן העבר. אלא, עד המדינה  יצא לבצע שחזורים עם החוקרים, ובמהלך השחזורים- טרם גביית הודעותיו- נזכר במקומות בהם בוצעו הפשעים, ותיארם כמיטב יכולתו וטיב זכרונו.

מקום רדף מקום, ומקום פריצה אחד הזכיר לעד וריענן זכרונו לגבי מקום אחר.

להדגיש, החוקרים לא ידעו על מקומות הפריצה. החוקרים, בעת הזו, למעשה, כמעט ולא ידעו דבר. רק לאחר שעד המדינה פתח סגור ליבו- ממניעים השמורים עימו, ויכול שלאו דווקא בשל נקוף לבבו- והניע לשונו, טרחו החוקרים ואיתרו תיקי פ.א. שנערמו בארכיון המשטרה, כתיקים בלתי מפוענחים.

עד המדינה, לאו דווקא הרחיב בחלקו של העורר. אדרבא, בחלק גדול מהודעותיו, העורר כלל לא צוין ע"י העד.

ע"פ התגלגלות החקירה לא ניתן לקבוע- במיוחד בשלב זה של הדיון, ע"פ חומר החקירה- כי עד המדינה ביקש להפליל דווקא את העורר, או להגדיל חלקו בהשוואה לאחרים.

עתה, אפרט - ואקצר במקום שניתן היה להרחיב- מדברי עד המדינה בחקירותיו במשטרה. לא פחות חשוב, מקצת מראיות אחרות התומכות תמיכה רבתית בהודעותיו של עד המדינה.

בהודעתו של עד המדינה מיום 17.6.05, ציין הנ"ל כי: "את ההתפרצויות והשודים הייתי מבצע עם נקדימון שוקר, אמיר אחוואל, רועי סלומון...". ובהמשך (לעניין פרט אישום 13): "הייתה התפרצות אחת לוילה ברעננה לפני כשנתיים בערך לדירה הזו הגענו ע"פ מידע מוקדם שהביא נקדימון שוקר ואמיר אחוואל והמידע אמר שיש בדירה כספת עם הרבה כסף בגלל שבבית גר קבלן בניין וידענו שהכספת נמצאת בחדר השינה אבל בפועל היא הייתה בפרוזדור בין שני החדרים, בכספת מצאנו סכום של 85,000 דולר שני שעוני רולקס מזהב ותלושי קניה בסכום של כ-10,000 שקלים. בדירה הזו היינו בהתפרצות אני, אמיר, שגיב טיירי נקדימון ורועי. נקדימון, שגיב ואמיר שמרו מחוץ לדירה ואני ורועי פרצנו לבית... ויצאנו החוצה אחרי שבדקנו עם השומרים בחוץ אמיר שגיב ונקדימון שהשטח נקי עלינו לאוטו, אני לא זוכר איזה היה ושל מי ואת הכספת לקחנו לפרדס ... את כל מה שלקחנו כולל הכסף לקחנו לבית של אמיר שלו יש בבית דירת חדר נפרדת בחצר הבית ושם חילקנו את השלל" (גיליון 2 שורות 17-38).

כן בהמשך עדותו זו, תיאר עד המדינה את "שיטת" הפריצה של החבורה, לפיה הפורצים היו נכנסים לדירה עם כובע על הראש וכפפות למקרה שיגיע מישהו, ובחוץ היו נותרים השומרים, כאשר הקשר עימם היה מתבצע באמצעות טלפונים ניידים (בין שניים לארבעה מכשירים), ואם מגיע מישהו, אזי אחד  מ"שומרי החוץ" מתקשר לפורץ ששוהה בתוך הדירה, ומזהירו לבל יתפסו. כן ציין עד המדינה, כי לעיתים היה נשמר קשר טלפוני גם בין השומר השני לפורץ השני, כאשר השיחות היו "שיחות פתוחות", קרי לאורך ההתפרצות כולה, כדי שאם יגיע אדם כלשהו, אזי האזהרה תהיה ישירה, מבלי שצריך יהיה לחייג אל הפורצים שנמצאים בתוך הבית (גיליון 2 שורות 43-47, וגיליון 3 שורות 48-49).כן הוסיף וציין עד המדינה: "היו דירות שבהם מצאנו אקדחים והיה מקום שלקחנו רובה M-16 ואת כל כלי הנשק שלקחו אמיר אחוואל ונקדימון שוקר" (גיליון 5 שורות 114-115).

בהודעתו של עד המדינה מיום 7.10.05, ציין הנ"ל כי: "אמיר אחוואל הוא בן השכונה שלי הוא בן 40 בערך יש לו אח בשם אדיר, עדי, אלי, פיני ויש לו גם שתי אחיות אחת מהן אני חושב שמה אילנה" (גיליון 1 שורות 5-7). כן בהמשך עדותו נשאל עד המדינה ע"י החוקר מי היה מחליט מי נכנס לתוך הדירה לפרוץ ומי נותר בחוץ לשמור, והלה השיב: " באופן קבוע נקדימון ואמיר היו שומרים בחוץ השאר כולם נכנסים". החוקר: "מי היה מחליט על כך", ועד המדינה השיב: "בדרך כלל היו מחליטים על כך נקדימון ואמיר" (גיליון 2 שורות 29-34).

בהודעתו של עד המדינה מיום 18.10.05, ציין הנ"ל: " אמיר אחוואל היה בא להתפרצויות עם ביואיק בצבע ירוק נוטה לשחור והיה לו גם רכב מסחרי סיטרואן ברלינגו אדומה ואיתה הוא נעצר ע"י המשטרה בהוד השרון לאחר מידע שמסרתי לשחר על התפרצות שהם מתכוונים לבצע" (גיליון 1 שורות 13-16.