החלטה בתיק בש 9025/05

1.         בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו, בהתאם לסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, (להלן: "חוק המעצרים").

2.         כנגד המשיב הוגש כתב אישום הכולל שלושה אישומים שונים המייחסים לו עבירת התפרצות לבניין שאינו מקום מגורים או תפילה (3 עבירות), בניגוד לסעיף 407(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

באישום הראשון:

נטען כי בין התאריכים 07/10/05 לבין 09/10/05, התפרץ המשיב לבית מלאכה למתכות "א.ל הדרן מתכות" השייכת למר אהרון הדר (להלן: "הבעלים"), ברח' הבדיל 109/4 בבאר-שבע, בכך שפרץ את מנעולי דלת בית המלאכה ונכנס לתוכו בכוונה לבצע גניבה.

המשיב נטל ונשא רכוש רב כפי שמפורט בכתב האישום, וזאת ללא הסכמת הבעלים, במרמה ובלי תביעת זכות בתום לב, כשהמשיב מתכוון בשעת הנטילה לשלול את הרכוש שלילת קבע מבעליו.

באישום השני:

נטען כי בתאריך 15/10/05 או סמוך לכך, התפרץ המשיב לבית מלאכה לעץ "י.א עיצובים" השייכת למר יוסף מוחראב (להלן: "הבעלים"), ברח' הבדיל 34/4 בבאר-שבע, בכך שעקר את דלת הכניסה לבית המלאכה ונכנס לתוך המבנה בכוונה לבצע בו גניבה.

המשיב נטל ונשא רכוש רב כפי שמפורט בכתב האישום, ללא הסכמת הבעלים, במרמה ובלי תביעת זכות בתום לב, כשהנאשם מתכוון בשעת הנטילה לשלול הרכוש שלילת קבע מבעליו.

באישום השלישי:

נטען כי בתאריך 19/10/05 או סמוך לכך, התפרץ המשיב לבית מלאכה "ב.ת.ב בע"מ" השייכת למר ניר כהן (להלן: "הבעלים"), ברח' הבדיל 34/1 בבאר-שבע, בכך שעקר את דלת הכניסה ונכנס לתוך המבנה, בכוונה לבצע גניבה.

המשיב נטל ונשא מתוך המבנה רכוש רב, ללא הסכמת הבעלים, במרמה ובלי תביעת זכות בתום לב, כשהנאשם מתכוון בשעת הנטילה לשלול הרכוש שלילת קבע מבעליו.    

3.         בא כוח המשיב אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה, והשאלה העיקרית שבמחלוקת שעל בית המשפט להכריע בה היא, האם קמה עילת מעצר בעבירות נגד הרכוש.

4.         בא כוח המבקשת מבקש מבית המשפט להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

בא כוח המבקשת אינו חולק על כך כי עבירות רכוש כשלעצמן, אינן מצדיקות מעצר. ברם, במקרה זה הוכיח המבקש את מסוכנותו לאור עברו הפלילי, והעובדה שתלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי חב הפעלה בן ששה חודשים, ותלויים ועומדים נגדו 3 תיקים בגין פריצה לרכב בכוונה לגנוב, הממתינים לבירור דין.

עוד טוען בא כוח המבקשת כי היקף הרכוש שנגנב מלמד על כך שלא ניתן היה לבצע את העבירות ללא תכנון וללא אמצעים מתאימים. מכל המקובץ לעיל, ובנוסף לשווי הרכוש שנגנב,מקים עילת מסוכנות. מפנה לבש"פ 4802/05 פרסמן נ' מ"י (פורסם באתר בית המשפט העליון) מיום 14/06/05 (להלן: "פרשת פרסמן").

אשר על כן, חוזר בא כוח המבקשת על הבקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו, תוך שהוא מציין את העובדה שהמשיב הודה בכל המיוחס לו, והמשפט לא יתארך זמן רב.

5.         בא כוח המשיב מנגד מבקש מבית המשפט להורות על שחרורו של המשיב.

לגישת בא כוח המשיב עבירות הרכוש אינן מקימות עילת מעצר ונסיבות המקרה של פרשת רוסלן אינן מתקיימות במקרה זה. דברים אלה יפים גם לפרשת לוטפי שמוזכרת בסעיף 7 לבקשת המעצר עד תום ההליכים. שם לעורר היה עבר פלילי מכביד, כאשר למשיב במקרה דנן שני רישומים, כאשר אחד מהם ללא הרשעה.

לדברי בא כוח המשיב אם בסופו של יום יחליט בית המשפט כי קיימת עילת מעצר, הרי בנסיבות המקרה ניתן להסתפק בחלופה.