החלטה בתיק בש 90201/06

בקשה לעיון נוסף בהחלטתי- ב"ש 90201/06 מיום 5.2.06- לפיה הוריתי על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים המשפטיים.

המדובר בפרשה במרכזה עומדת מערכת היחסים העכורה בין המבקש לרעייתו (להלן: "המתלוננת"), כאשר על רקע מערכת יחסים זו, מייחס כתב האישום למבקש עבירות של אינוס (3 אישומים), תקיפה בנסיבות מחמירות (2 אישומים), איומים (3 אישומים), וכן מעשה מגונה. העבירות, רובן ככולן, בוצעו כנגד המתלוננת.

בהחלטתי דלעיל, ציינתי הסכמת הסניגור המלומד אשר ייצג את המבקש דאז, עו"ד אייל שמחוני, לקיומן של ראיות לכאורה כמו גם לקיומה של עילת מעצר. לפיכך, עיקר החלטתי נסוב סביב השאלה האם ניתן להפיג את המסוכנות שנגלתה מהמבקש בדרך של חלופת מעצר אם לאו. לאחר שבחנתי נסיבות המקרה, הגעתי לכלל מסקנה כי עילת המעצר שקמה בעניינו של המבקש מזדקרת באופן בולט- הן לאור המסוכנות הרבה שנשקפה מהמבקש כלפי המתלוננת, בשל מעשיו כלפיה, לכאורה, והן לאור האיומים הקשים שהשמיע כלפיה וכלפי ילדיהם. בשל כך, סברתי כי המדובר במסוכנות שלא ניתן להפיגה בדרך של חלופת מעצר, ועל אף המלצת שירות המבחן לשחרר המבקש לחלופת מעצר, הוריתי כפי שהוריתי.

בחלוף הימים הועלו חשדות נוספים כנגד המבקש. חשדות אלה, עניינם שיבוש הליכי חקירה והטרדה של המתלוננת, וביתר חומרה, קשירת קשר לביצוע פשע- הזמנת רצח המתלוננת.

בגין חשדות אלה נעצר המבקש, מעת לעת, לצרכי חקירה (ראה החלטות בית משפט השלום ראשון לציון- כב' השופטת ד"ר סורוקר- ב-ת.מ. 1537 מיום 10.3.06,; החלטת כב' השופט יחזקאל קינר ב-ת.מ 1550/06 מיום 11.3.06; וכן החלטתי מיום 13.3.06 ב-ב"ש 90910/06).

ביום 12.3.06 דחיתי בקשת המבקש לעיון נוסף.

ביום 23.3.06 דחה בית המשפט העליון- כב' השופט אדמונד לוי- הערר שהגיש המבקש על החלטתי מיום 5.2.06, בה הוריתי, כאמור, על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו. עם זאת, ציין בית המשפט העליון בשולי החלטתו כי: "אפשר שבזמן הקרוב, עם השלמת החקירה בחשדות הנוספים שיוחסו לעורר, יצדיק הדבר את בחינת עניינו מחדש, הן כדי לבחון את הבסיס הראייתי למעצר, והן כדי לתת לו את התחושה כי ניתן לו יומו בבית המשפט, חרף העמדה, הלגיטימית כשלעצמה, שבה נקט סניגורו הקודם".

סניגורו המלומד של המבקש, עו"ד ברק כהן, סבור כי נסיבות המקרה מצדיקות עיון נוסף בהחלטתי מיום 5.2.06, תוך בחינת סוגיית ה"ראיות לכאורה". לגישת הסניגור המלומד, משלמתלוננת היה מניע להגשת התלונה כנגד המבקש, ומשלא נמצאו מממצאים רפואיים התומכים בגירסתה, הרי שחל כרסום בראיות לכאורה כנגד המבקש, ויש מקום לשקול שחרור המבקש לחלופת מעצר, שיהא בכוחה להפיג המסוכנות הנגלית מהמבקש.

שיוויתי לנגד עיני טענות ב"כ הצדדים המלומדים, ובאתי לבחון עיקרי חומר החקירה כנגד המבקש כדלקמן:

בהודעת המתלוננת מיום 11.1.06 שעה 13:45, סיפרה הנ"ל על מערכת היחסים העכורה בינה לבין המבקש (גיליון 1 שורות 2-12). בהמשך ציינה המתלוננת, כי במספר הזדמנויות המבקש היכה אותה ואיים עליה (גיליון 2 שורות 1-15), וכי הוא קנאי לה (גיליון 2 שורות 27-28).

כך למשל, באחד המקרים תיארה המתלוננת על אירוע שארע ברכבה, כי: "חי ביקש שאני אפתח את הדלת שלו, פתחתי, התיישב לצידי צמוד הניח עליי את המרפקים שלו על הרגליים ותפס אותי בכח בצוואר, חנק אותי בכל הכוח, ואמר בצורה חולנית את אישה טובה ואמא טובה את ילדה טובה ושאל 'הזדיינת? היכן היית?' " (גיליון 2 שורות 18-24). ועוד: "גם כן אמר לי שאם ידע שהייתי עם מישהו הוא יקבור אותי עמוק עמוק באדמה" (גיליון 3 שורות 1-2, ראה עוד הודעת המתלוננת מיום 12.1.06 גיליון 1 שורות 19-28, גיליון 2 שורות 1-3).

עוד סיפרה המתלוננת בעדותה במשטרה, כי באותו היום בסביבות השעה 04:00 לפנות בוקר, פרץ המבקש את החלון בבית ע"י שבירת התריסים. המתלוננת, ששמעה רעש עת ישנה, ניגשה לכיוון החלון, והבחינה במבקש. המבקש ביקש ממנה כי תפתח לו את דלת הבית, ומשזו סירבה, חדר המבקש לבית בכל זאת, לאחר ששבר את התריס, וביקש לשוחח עימה. לדברי המתלוננת, היא שטחה בפניו את רצונה להתרגש ממנו, והלה השיב כי לא ייתן לה גט לעולם, ולאחר מכן  החל לגעת בה למורת רוחה, תוך שהוא הוריד בכוח את מכנסיה, והחדיר את אצבעו לתוך איבר מינה. המתלוננת המשיכה וסיפרה כי בשלב זה היא קראה לבתה שישנה אותה עת, על מנת שהמבקש יחדול ממעשיו, ואז המבקש חנק אותה בכל כוחו, וציין בפניה: "ככה את רוצה ככה את רוצה". לדבריה, מיד לאחר מכן, התעוררה בתם בבכי, ואז המבקש נתן לה אגרוף באזור הלסת, והיכה בה שוב ושוב בכל פעם שאמרה דבר מה (גיליון 3 שורות 9-28, גיליון 4 שורות 1-4, ראה עוד לעניין זה הודעת המתלוננת מיום 12.1.06 גיליון 2 שורות 5-27).

עוד סיפרה המתלוננת, כי בשלב זה הזעיקה לעזרתה את אביה, והתחבאה בשירותים, כאשר המבקש דחף בחוזקה את דלת השירותים, והיא יצאה מהם. רק לאחר שבכתה, התרצה המבקש לחדול ממעשיו, וציין בפניה כי אם היא רוצה גט שתקיים עימו קודם לכן יחסי מין, והוא ייתן לה גט. לאחר מכן, הגיע אביה והטיח במבקש את מעשיו, והלה השיב כי המתלוננת "רכוש" שלו, וכי הוא יעשה בה מה שהוא רוצה, וכי יקבור אותה ואת הילדים במקום שאף אחד לא ידע איפה הם (גיליון 4 שורות 6-15).

המתלוננת תיארה בעדותה מקרה נוסף בו אנס אותה בכוח המבקש, תוך שהוא מציין בפניה כי היא "שייכת" לו, חונק אותה, ולא מאפשר לה לחמוק ממנו (גיליון 5 שורות 1-7).

ועוד, המתלוננת ציינה בעדותה כי: " אני כיום מפחדת חוששת לחיי וחיי ילדיי הוא כל הזמן מאיים שיקבור אותנו אם לא אעשה מה שהוא רוצה" (ראה עדות המתלוננת מיום 11.1.06 שעה 13:45, גיליון 5 שורות 10-12).

בהודעתה של המתלוננת מיום 11.1.06 שעה 20:02, ציינה הנ"ל כי: "... בכל פעם שרצה לקיים יחסי מין אז הוא ניגש אליי תופס אותי בכוח בצוואר מצמיד אותי בכוח לגב המיטה שעשוי מעץ ונוגע לי באיבר מיני בכוח ולמרות שאני מבקשת שיפסיק וזה לא נעים לי זה לא מעניין אותו הוא מקלל אותי תופס אותי וחודר אליי בכוח..." (גיליון 1 שורות 12-16). עוד לדבריה, כאשר הייתה מטיחה בו כי אנס אותה, ציין בפניה המבקש "אז מה" (גיליון 2 שורות 23-24).

לדברי המתלוננת, היא סיפרה על מעשיו של המבקש כלפיה לאמה, לחברה בשם ברוריה ביטון, ולאביה (גיליון 3 שורות 3-7), ופנתה למשטרה כיוון וכבר לא הייתה לה ברירה, שכן התנהגותו לאחרונה הייתה ממש מפחידה, והוא איים ליד אביה לקבור אותה (גיליון 3 שורות 26-27).

בהודעת המתלוננת מיום 12.1.06, חזרה הנ"ל על תיאור האונס שארע ביום שבת לפני חנוכה, כפי שתואר לעיל, וכן על הנסיבות בהן נהג המבקש לאנוס אותה ולאחוז בגרונה בחוזקה, תוך כדי ביצוע מעשיו (גיליון 1 שורות 3-16).

המתלוננת ציינה בנוסף, כי כאשר הזעיקה את אביה ואת המעביד של המבקש שיעזרו לה, לאחר המקרה שארע לפנות בוקר, שאל אותה המבקש את מי הזמינה, והאם הזמינה את המשטרה, תוך שהוא עושה לעברה עם ידו תנועה של "חכי חכי" "בפרצוף מאיים ושל אדם חולה" (גיליון 3 שורות 25 והלאה).