החלטה בתיק בש 90083/06

רקע וטענות הצדדים

בפני שתי בקשות, מטעם המבקשים 1 ו-2 להתרת פרסום קלטות המתעדות את חקירתם של המשיב 2, מאיר עמר ושל המשיבה 3, מזל עמר, במשטרת ישראל. מבקש 2 עותר גם להתרת פרסום קלטות המתעדות עימות בין המשיב 2 ובין המתלונן, וכן עימות בין המשיבה 3 ובין המתלונן, גם אלה במסגרת חקירותיהם במשטרה.

המשיבים 2 ו-3 הם בנו ורעייתו של הראשון לציון, כב' הרב שלמה עמר. את המשיב 2, מאיר עמר, ואת שני חבריו, משיבים 4 ו-5, עבדאללה ואחמד סואלמה, הרשעתי, על-פי הודאתם במסגרת הסדרי טיעון, בעבירות אלימות כלפי קטין שהתרועע עם אחותו של המשיב 2, בת הרב. בעניין המשיבה 3, מזל עמר, קיבלתי את הצעת הצדדים שלא להרשיעה, לאחר שהודתה בעבירה של הפרת חובת דיווח, לפי סעיף 368ד(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, ולחייבה לחתום על התחייבות כספית להמנע מעבירה שיש בה יסוד של אלימות.

אציין, כי הבקשה מטעם המבקשת 1 הוגשה זמן קצר קודם למתן גזר הדין בעניינו של המשיב 2, מתוך כוונה לפרסם את החומר המבוקש באותו ערב, בצמוד לדיווחים על גזר הדין. בקשת מבקש 2 הוגשה סמוך לאחר מתן גזר הדין, ככל הנראה בכוונה דומה. עם זאת, משום הצורך בתגובות המשיבים ומתן פרק זמן סביר להכנת תגובות אלה, לא התאפשרה בחינת הבקשה באותו יום.

ב"כ המבקשת 1 טוענת, בבקשתה, כי יש לפרש את סעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), התשס"ב-2002 (להלן: "החוק"), האוסר פרסום תיעוד חקירה בלא רשות בית משפט, בצורה מצמצמת. לטענתה, פרשנות כזו דרושה במקום בו מגולמת בחקיקה פגיעה בזכויות יסוד, כדוגמת חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת. יש לאפשר את המבוקש משום חומרת המעשים בפרשה, חשיבות הסוגייה הציבורית העולה לדיון, בדבר יחס רשויות האכיפה לדמויות ציבוריות והחשיבות באישוש או הפרכת השמועות שליוו את הפרשה. ערוץ 1 מבסס את בקשתו על העניין הציבורי בפרשה והעובדה שהסתיים הדיון המשפטי בתיק.

ב"כ המשיבה 1, היא המדינה, טרח והכין תגובה מפורטת בכתב ובה סקר את המצב המשפטי, הביע את עמדת המדינה בעניינה של המשיבה 3, לפיה אין לצמצם את תחולת סעיף 13 לחוק, לעבירות שהעונש המירבי בגינן הינו 10 שנים או יותר. עוד סבר, כי אין אפשרות פגיעה בניהול המשפט משום שאין בכוונת המדינה לערער ומשום תוכן החומר המבוקש, שאין בו כדי להשפיע על הגנת המשיב 2. בסיכומו של דבר מותירה המדינה את ההחלטה בבקשות לשיקול דעתו של בית המשפט.

בתגובה נוספת שניתנה לבקשתי, מאחר והקלטות לא הוגשו כמוצג ולא צפיתי בהן, הודיע ב"כ המשיבה 1, כי למען הסר ספק, מצפייה בקלטות עולה, כי כל תוכנן עניינו בהליכי חקירה מתבקשים לנוכח המיוחס למשיבים 2 ו-3 ולהערכתו אין בתוכנן כדי לפגוע, לבזות או להשפיל את המעורבים בהן.

ב"כ המשיב 2 הגיש תגובה מפורטת, בה הוא מבקש לדחות את הבקשות ולאסור את פרסום החומר הנוגע אליו. לטענתו, אין מאחורי הבקשות שיקולים זולת מציצנות וסקרנות. העניין הציבורי תם עם מתן גזר הדין בעניינו של המשיב 2, הוא מרצה עונש מאסר והתרת הפרסום תהיה פגיעה בו ובמשפחתו, באופן שיעלה כדי ענישתו בשנית בגין עבירות שעליהן כבר נגזר דינו. ברירת המחדל, כך הוא טוען, היא איסור הפרסום והרציונל מאחורי סעיף 13 לחוק, מניעת שימוש לרעה בחומר כזה ומניעת פגיעה בנחקרים, מקבל משנה תוקף, כאשר מדובר באישיות ציבורית מוכרת, שאז הפגיעה בו גדולה יותר. הזכות לפרטיות שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו גוברת על הזכות לחופש הביטוי שהיא יצירת הפסיקה בלבד, כך טוען ב"כ המשיב 2. לבסוף הוא טוען, מחד, שפרסום קלטות החקירה של המשיב עלול להביא לחשיפת זהות המתלונן הקטין שלגבי זהותו קיים צו איסור פרסום, ומאידך, פרסום החומר, מבלי לפרסם את חומר החקירה בעניין המתלונן, עלול להציג בפני הציבור תמונה בלתי מאוזנת של העניין ושל המשיב.

ב"כ המשיבה 3 הגישה, אף היא, תגובה מפורטת ובה בקשה לדחיית הבקשות לפרסום קלטות החקירה הנוגעות למשיבה. התעניינות הציבור בעניינה של המבקשת שככה וקבלת הבקשה תהווה העלאת הנושא מחדש לסדר היום הציבורי. אין אינטרס ציבורי או תועלת ציבורית בפרסום הקלטות והפגיעה במשיבה, הנמנית על הציבור החרדי, תהיה חמורה במיוחד, כך היא טוענת. חשיפת המשיבה מבלי לחשוף את החומר בעניין המתלונן הקטין תציג תמונה מעוותת של העניין בפני הציבור. עוד טוענת ב"כ המשיבה 3, כי משום שע"פ החוק נעשה תיעוד חזותי של חקירת חשוד בעבירות שהעונש בגינן הוא 10 שנות מאסר ויותר, לא היה מקום לתעד כך מלכתחילה את חקירות המשיבה שהואשמה, לאחר תיקון כתב האישום, בעבירה שעונשה עד 3 חודשי מאסר בלבד.

המשיבים 4 ו-5, שהם במעמד של משיבים פורמאליים בלבד בבקשות, לא הגישו תגובה.

 דיון

סעיף 13 לחוק אוסר על פרסום תיעוד קולי או חזותי של חקירה ללא רשות בית המשפט:

"המפרסם תיעוד חזותי או קולי של חקירה, כולו או חלקו, בלא רשות בית משפט, דינו - מאסר שנה; לענין סעיף זה, "חקירה" לרבות חקירה בידי רשות אחרת המוסמכת לחקור על פי דין, שהוצא לגביה צו לפי סעיף 16(ג)."

המדובר בהרחבה של איסור הפרסום הכללי הקבוע בסעיף 71(א) לחוק בתי המשפט וחל על עניין התלוי ועומד בבית המשפט ועל פרסום שיש בו כדי להשפיע על מהלך המשפט או תוצאותיו. הסדר ספציפי זה, בעניין תיעוד קולי או חזותי של חקירה, מקנה שיקול דעת רחב לבית המשפט בבואו לבחון האם יש להתיר פרסום של חומר חקירה כזה, תוך שקילת שיקולים של הגנת הפרטיות והגנת תקינות ההליך המשפטי מול חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת.

 ראה תפ"ח 1011/05 (ת"א) - חדשות 10 נגד לוי לליק (לא פורסם) וכן תפ"ח 816/05 (ת"א) - חדשות 10 נגד מדינת ישראל (לא פורסם).

ברירת המחדל בעניין זה, כפי שעולה באופן ברור מנוסח החוק, היא שהפרסום אסור עד כדי עבירה פלילית. על המבקש את התרת הפרסום, נטל ההוכחה להראות שקיימים טעמים מוצדקים לפרסום החומר. ראה דברי כב' השופט המר בב"ש 92681/05 (ת"א) - רשת נגד מדינת ישראל (לא פורסם.

בעניין שבפני, הטעמים העיקריים לבקשות הם העניין הציבורי בפרשה, עניין הנובע מחומרת המעשים על רקע היות המעורבים העיקריים בני משפחתו של הראשון לציון והעניין המיוחד שיש לציבור בעניין יחס רשויות האכיפה אל דמויות ציבוריות, ובמיוחד אלה שבכאן.

אל מול אלה עומדים הזכות לפרטיות של המעורבים, ובמיוחד של משיבה 3, ומניעת פגיעה בהם, שלא לצורך קיים ומובהק.

כמו בהרבה מן המחלוקות המובאות בפני בית המשפט, בהקשרים דומים של אינטרסים מתנגשים, עניין לנו בשאלה של איזונים. עקרון היסוד של חופש הביטוי, הכרוך עם זכות הציבור לדעת, איננו בבחינת זכות מוחלטת. במקרים מסויימים ניתן, מכוח הדין, לפגוע בו. הדבר ייעשה, כאשר הזכויות שמנגד עדיפות בכובד משקלן, על המשתמע, באותן נסיבות, מיישומו של העקרון, הלכה למעשה.