החלטה בתיק בש 8982/06

שתי בקשות לעיון חוזר בתנאי מעצר, שהוגשו על ידי המדינה בעניינו של המשיב. האחת נובעת מהחלטת בית המשפט המחוזי אשר קיבל את ערר המשיב לשחרורו, ובעטיו של השחרור, מהווה הדבר לטענת המדינה, נסיבה חדשה שיש לשוקלה, והשניה - העיקרית, נובעת מהפרת תנאי השחרור בהם היה נתון המשיב, תוך כדי הדיון בבקשה הראשונה.

א. רקע

ביום 23.10.06, שוחרר המשיב על ידי לחלופת מעצר זמנית אשר הוצעה על ידו, זאת לאחר ערר שהתקבל על ידי בית המשפט המחוזי, בעקבות החלטת מעצר בעניינו של המשיב, אשר ניתנה בהמשך להחלטת שחרור קודמת שנתתי, על רקע פגמים שנפלו בהליך המעצר ובשל מעצר לא חוקי בו היה נתון.  שתי החלטותי מאותו מועד מפורטות, ואיני מוצא מקום לחזור על האמור בהן שוב.

במסגרת זו שוחרר המשיב בתנאי מעצר בית מוחלט לבית אחיו, תוך ששירות המבחן נתבקש לחוות דעתו בשאלת הליך טיפולי אפשרי בקהילה סגורה ובתנאי מעצר בית מלא. בהתאם נדחה המשך הדיון בעניינו ליום 16.11.06.

בטרם יבשה הדיו על החלטת שחרורו של המשיב, ובטרם היה סיפק בידי שירות המבחן לבחון את עניינו של המשיב, נעצר הוא שנית ביום 30.10.06, על רקע הפרת תנאי שחרורו, לאחר שעזב את מקום חלופת מעצרו, ללא ליווי הערבים ובלא פיקוח, ושב לבית בו ביצע את עבירות הסחר בסם.

בעקבות האמור, נפלה מחלוקת בין הצדדים באשר להמשך בדיקת שרות המבחן. כך או כך, בעקבות דחיות הדיון ולאחר שהצהיר ב"כ המשיב כי המלצות שירות המבחן לא יחייבו את המדנה מחד, וכי לא תטען על ידי המשיב כל טענה בדבר ציפיה כלשהיא בעקבות הבדיקה האמורה מאידך, נתקבל תסקיר השירות, ב"כ המשיב הציג חלופת מעצר ובהתאם - ניתנת החלטתי זו.

ב. הפרת הוראה חוקית

תנאי לחלופת מעצר הינו אמון שרוחש בית המשפט לנאשם שיקיים את תנאיה. ר' לענין זה דברי בית המשפט העליון ב בש"פ 507/00 ששון מזרחי נ' מדינת ישראל, פ"ד נד (1) 385:

             "חלופת מעצר, לרבות מעצר בית, מתבססת על אמון שבית המשפט רוחש לנאשם... אם... בית המשפט מסתפק בחלופת מעצר, אין זאת אלא משום שהוא סומך על הנאשם...אם נשמט האמון, מתמוטטת גם החלופה. לכן, אם נאשם ניצל לרעה את השחרור מן המעצר והפר את האמון שבית המשפט נתן בו...הוא הוכיח כי יותר אין הוא ראוי לאמון של בית המשפט...

             אם בית המשפט לא יקפיד עם נאשמים שהפרו את האמון שבית המשפט נתן בהם ... יהיה בכך, לא רק משום זילות בית המשפט, אלא גם משום פיתוי לעבריינים ובעקיפין אף לעידוד העבריינות". (סעיף 8 להחלטה).

בעניין זה נדמה, כי אם מלכתחילה היה קושי במתן אמון בנאשם, זאת נוכח העבירות בהן הואשם בדבר סחר בסמים (ור' לעניין זה בש"פ 5254/06 מרדכי אילוש נ' מדינת ישראל - כב' הש' פרוקצ'יה מיום 5.7.06, בו נדחה ערר בדבר מעצרו של אדם, שכנגדו עמדה עבירה אחת של סחר בסם מסוג הרואין בכמות קטנה), הרי שבהפרת התנאים מתחזק הספק הרב הנוגע למשיב. אין לשכוח ששחרורו של המשיב נבע לא מעט בשל הפגמים שליוו את הליך מעצרו, ולאו דווקא בשל טיעונים לגופו של עניין. במצב דברים זה ולאחר ה"קרב" המרשים והמוצלח שניהל סניגורו של המשיב בעבורו, היה על המשיב להזהר זהירות רבה לבל ימעד, עשרת מונים ממצב דברים רגיל, בו משוחרר נאשם לחלופת מעצר, לאחר שנבחנות טענותיו ונסיבותיו לגופן. לא ניתן אף לומר, שחלף זמן ניכר מעת שחרורו של המשיב, שהביאו לביצוע ההפרה. בנסיבות אלה קיים לטעמי קושי רב במתן אימון במשיב, כזה שיאפשר שחרורו המחודש.

למרות האמור, מצאתי לנכון לבחון בכל זאת את הצעת ההגנה, בדבר שליחתו של המשיב להליך טיפולי, במסגרת חלופת מעצר קהילתית סגורה. לצורך כך עיינתי בחוות דעתו של שירות המבחן וכן שמעתי את הערב המוצע - מר גבי מזוז.

ג. תסקיר שירות המבחן

שירות המבחן מתאר את נסיבותיו של המשיב, שאינן קלות כלל ועיקר ואשר מפאת צנעת הפרט לא אפרטן כאן. אציין רק כי מהתסקיר עולה כי העבירות נשוא הנדון בוצעו על ידי המשיב בעת שהיה נתון בפיקוח על פי צו מבחן מתיק קודם, דבר שאף בו נופך של חומרה.

לגופו של עניין מציין שירות המבחן, כי מעורבותו בפלילים החלה בגיל צעיר, במהלך חייו ריצה מספר מאסרים בפועל ובמהלך תקופת השימוש בסם נערכו עימו מספר נסיונות לשילובו בטיפולי גמילה באשפוזית ובקהילה, שכשלו בשלב מוקדם. על אף התרשמות השירות מכנותו, הביע השירות ספק ביכולותיו לגיוס כוחות להתמודדות בתהליך גמילה לאורך זמן.

ד. בחינת החלופה המוצעת - אשפוזית בניהולו ובערבותו של מר גבי מזוז

הצעת ההגנה הינה לשלוח את המשיב להליך גמילה באשפוזית "צעדים לחופש" שליד חדרה. מנהלו ומקימו מר גבי מזוז התייצב בפני, הסביר את נהלי המקום ונחקר על ידי ב"כ המדינה. מבלי שאטיל דופי חלילה באישיותו ובתפקידו של מר מזוז שאינו צד בתיק זה, לא נחה דעתי בדבר הפקדתו של המשיב בפיקוח על ידו. המדובר בערב בעל עבר פלילי (כולל בתחום הרלוונטי), שהרשעותיו האחרונות (אם כי בתחום האלימות), היו אך לפני כשנתיים. על אף הכחשתו הנמרצת והפוזיטיבית בדבר תקופת מאסר בגין עבירות סמים בשנת 1998 - 1999, מסתבר, כי אכן ריצה תקופת מאסר של 22 חודש, בגין עבירות סחיטה באיומים, גניבות, פריצות, סמים ועבירות רכוש, ממנה שוחרר לאחר הפחתת שליש ביום 4.7.99. ב"כ המדינה אף הציג פניה מצדו לבית המשפט משנת 1999 הקשורה לנושא הנדון. גם עבירות של נהיגה ללא רשיון מאפיינות לאחרונה את הערב.  זאת ועוד, מסתבר כי קיים מקרה אחר של מטופל שנשלח בתנאי מעצר בית מלא בפיקוח הערב המוצע, ונמצא מפר שלש פעמים את תנאי מעצרו. בנסיבות אלה, ונוכח דברי הערב עצמו, כי במידה והמשיב רוצה לברוח מהמקום הוא יכול לעשות כן כשחובת המקום היא אך דיווח לרשויות, קיים לדעתי גם קושי בשליחתו של המשיב למוסד זה.

בשולי הדברים יצויין, כי על אף שזכותו של המשיב לנהל עניינו כהבנתו, תמוה בעיני שהצעת הגמילה הועלתה על ידו, רק בשלב מתקדם של ההליך ולאחר שחזר התיק מהליכי הערר, ולא הועלתה כבר בשלב הראשון של מעצרו, תוך שנמנע הוא במפגיע מלהציע הצעת חלופה כלשהיא, לרבות בדיקת הליך גמילה (ר' ש' 21 לעמ' 1 לפרוטוקול הדיון בב"ש 8421/06), דבר שהיה נותן לה יתר אמינות וכנות, ואף מביא את המשיב לעמדה נוחה יותר בעניין זה.  

נוכח כל המפורט בדבר החלופה המוצעת, בתוספת חומרת העבירות המיוחסת, הפרת תנאי מעצרו וספקות שירות המבחן, ועל רקע ההלכה המקובלת כי שליחה לגמילה במסגרת הליך המעצר הינה חריגה ונעשית בדרך כלל רק כשהמעצר קוטע הליך טיפולי, לא מצאתי לנכון לקבל את ההצעה והנני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים כנגדו.