החלטה בתיק בש 8890/05

1.         בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו, בהתאם לסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים").

2.         כנגד המשיב הוגש כתב אישום בו מיוחס לו ביצוען של עבירות כניסה והתפרצות לבית מגורים, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו והפרת הוראה חוקית (עבירות לפי סעיף 406(א), 275 ו- 287 לחוק העונשין, תשל"ז-1977).

בכתב האישום נטען כי בתאריך 23/10/05 בסמוך לשעה 21:05, התפרץ המשיב לדירה שברח' שטרית 21 בבאר-שבע, בכך שפתח את החלון של הסלון והכניס את פלג גופו העליון בתוך הדירה, בכוונה לבצע גניבה. בסמוך לכך, כשהגיעו השוטרים משה בוחניק וישראל מאור (להלן: "השוטרים"), קפץ המשיב מעל גדר הגינה וברח מהמקום, ולאחר מרדף רגלי הוא נעצר, זאת עשה בכוונה להכשיל את השוטרים בתפקידם, כשהם ממלאים אותו כחוק.

עוד נטען בכתב האישום כי בתקופה הרלוונטית המשיב היה משוחרר בתנאים מגבילים במסגרת בש 1145/05 (ת.פ. 1022/05) ולפי תנאי השחרור היה על המשיב לשהות במעצר בית משעה 21:00 עד 06:00. בנסיבות המקרה, הפר המשיב את ההוראה החוקית שניתנה כשורה מאת בית המשפט המוסמך.

3.         באת כוח המשיב אינה חולקת על קיומן של ראיות לכאורה. כן אינה חולקת על קיומה של עילת מעצר לגבי העבירה של הפרת הוראה חוקית, אולם היא חולקת על קיומה של עילת מעצר לגבי עבירת כניסה והתפרצות לבית מגורים.

4.         בא כוח המבקשת מבקש מבית המשפט להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

בא כוח המבקשת אינו חולק על כך כי עבירות רכוש כשלעצמן, אינן מצדיקות מעצר. ברם, במקרה זה הוכיח המשיב את מסוכנותו לאור עברו הפלילי המכביד, בין היתר בעבירות רכוש. רק לאחרונה הורשע המשיב בשני כתבי אישום המייחסים לו עבירות רכוש. ואין לתת אימון במשיב אשר במסגרת ת.פ. 1022/05 לא התייצב לטיעון לעונש, והוצא נגדו צו הבאה.

לגישת בא כוח המבקשת, קיבל המשיב הזדמנויות רבות ואין מקום לאפשר לו הזדמנות נוספת.

5.         באת כוח המשיב מבקשת מבית המשפט לתת למשיב הזדמנות נוספת, שכן מתאריך שחרורו בתנאים מגבילים (05/01/05) בבש 1149/05 ועד להקלה בתנאים על ידי כבוד השופט אבו טהה במסגרת התיק העיקרי, המשיב לא הפר את התנאים והיה במעצר בית מוחלט כ- 7 חודשים.

לדברי באת כוח המשיב, במסגרת ת.פ. 1022/05 הגיעו הצדדים לעסקת טיעון לפיה יושת על המשיב עונש של מאסר שירוצה בעבודות שירות. הואיל והמשיב לא התייצב לדיון שהיה קבוע לטיעון לעונש ביום ,25/09/05 הוצא נגדו צו הבאה, כאשר מאוחר יותר התברר כי למשיב היה דיון בבית משפט אחר, אולם לא ידעה על כך.

עוד טוענת באת כוח המשיב כי לעצור עד תום ההליכים את המשיב יגרום לו לנזק בלתי הפיך, כאשר יש חוות דעת חיובית של הממונה על עבודות שירות.

בנסיבות המקרה, חרף ההפרה והעבירה הנלווית להפרה, מבקשת מבית המשפט לשחרר את המשיב בתנאים מגבילים, ואפילו בדמות מעצר בית מוחלט. הגישה פסקי דין של בית המשפט העליון שהורו על שחרור הנאשמים חרף מספר הפרות.

6.         כאמור באת כוח המשיב אינה חולקת על קיומן של ראיות לכאורה. כן אינה חולקת לגבי עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(2) לחוק - הפרת הוראה חוקית אולם חולקת לגבי עילת מעצר באשר לעבירת הפריצה.

המבקשת מבססת את בקשתה לעצור את המשיב עד תום ההליכים על סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים הקובע עילת מעצר בשל חשש להתחמקות מהליכי שפיטה וזאת בשים לב לכך כי המשיב, ברח מהשוטרים, המשיב הורשע בעבר בעבירות של הפרת הוראה חוקית והעובדה כי המשיב לא התייצב לדיון בת.פ. 1022/05, ומכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק הנ"ל הקובע עילת מעצר בשל חשש לסיכון בטחון הציבור, שכן המשיב מבצע את העבירות על רקע התמכרותו לסמים מסוכנים וגם בשים לב לעברו הפלילי בעבירות רכוש. כן, טוענת המבקשת כי כנגד המשיב קמה עילת מעצר מכוח סעיף 21א)(2) לחוק הנ"ל שכן המשיב הפר הוראה

חוקית.

7.         חרף העובדה כי באה הסכמה מצד ב"כ המשיב לקיומן של ראיות לכאורה בחנתי את חומר החקירה בתיקים שהוצגו בפני.

נחה דעתי כי אכן חומר הראיות בתיקי החקירה מקים את הראיות לכאורה הנדרשות בשלב זה של הדיון.

8.         באשר לעילת מעצר מכוח סעיף 21 (א)(2) לחוק המעצרים:

כאמור, באת כוח המשיב אינה חולקת על קיומה של עילת המעצר לפי חלופה זו, לאחר שהמשיב הפר את תנאי השחרור שנקבעו בבש 1149/05 ואשר כבוד השופט אבו טהה הקל בתנאי השחרור בכך שהגביל את "מעצר הבית" משעה 21:00 עד 06:00.