החלטה בתיק בש 889/08

1.         ביום 13.12.07 הוגש לבית משפט זה כתב אישום נגד המבקש (נאשם מס' 4) ונגד שלושת בניו (הנאשמים 1 - 3), אשר ייחס לנאשמים 1 ו- 2 עבירות רצח וניסיון לרצח ועבירות נוספות ואשר ייחס למבקש עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, החזקת נשק שלא כדין, נשיאת נשק שלא כדין ויריות באזור מגורים.

2.         ביום 9.1.08 נקבעו תנאי שחרורו של המבקש בהתאם להסכמה אליה הגיעו הצדדים בעקבות הצעה שהועלתה על ידי בית המשפט בדיון מיום 6.1.08.

3.         המבקש עותר בבקשה דנן לשינוי תנאי שחרורו, כך שיבוטלו המגבלות שהוטלו עליו, פרט למגבלה האוסרת עליו כניסה לכפר טובא. בנימוקי הבקשה נטען, כי משחלפו שישה חודשים מאז מתן ההחלטה, יש מקום לשקול מחדש את תנאי השחרור. עוד נטען, כי אין כל מקום וסיבה להורות על החזקת המבקש במעצר בית בלילה ואין כל מקום להגביל את תנועותיו לאזורים מסויימים, בתנאי שלא יכנס או יתקרב לכפר טובא, שכן בהיותו איש עסקים שעסקיו נמצאים בכל רחבי הארץ יש באיסור על תנועתו החופשית במשך תקופה כה ארוכה כדי לפגוע קשות בעסקיו.

ב"כ המשיבה טענה מצידה, כי כיום אנחנו נמצאים כחמישה חודשים מאז מתן ההחלטה, שהתבססה על הסכמת ב"כ המבקש, כך שחלוף הזמן אינו מצדיק שינוי תנאי שחרורו של המבקש, שכן אין המדובר בחלוף זמן ניכר.

4.         לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, באתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות.

            טיעוניו של ב"כ המבקש התמקדו בשתי נקודות: האחת, שאין הגיון בתנאים המגבילים שנקבעו בהחלטה מיום 9.1.08, מלבד האיסור שהמבקש יתקרב או יכנס לכפר טובא; והשניה, כי מאז מתן אותה החלטה חלף זמן ניכר.

5.         באשר לנקודה הראשונה: נקודת המוצא בדיון זה הינה, כי המבקש שוחרר בתנאים בהתאם להחלטה מיום 9.1.08, אשר התבססה על הסכמה אליה הגיעו הצדדים בדבר שחרורו של המבקש בערובה. בתום טיעוניה הארוכים של ב"כ המשיבה בישיבה מיום 6.1.08, במסגרת הבקשה למעצר עד תום ההליכים שהתייחסה לכל הנאשמים, לרבות המבקש דנן, ביקש ב"כ המבקש, לאחר ששמע את הערותיו של בית המשפט, לדחות את המשך הדיון ליום 9.1.08. בישיבה מיום 9.1.08 הודיע ב"כ המבקש, כי "ב אשר למשיב מס' 4 (המבקש דנן - ש.א.) מוסכם בזאת על ידי הצדדים, כי עד לתום ההליכים בתיק, ישהה בתנאי השחרור הבאים:..."

            מכאן ברור, כי עסקינן בתנאי שחרור מוסכמים, שאמורים לחייב את המבקש עד תום ההליכים בתיק. ב"כ הצדדים  עמלו רבות עד שהגיעו לאותם תנאים. סביר להניח, כי הם מצאו טעם רב ואיזון ראוי באותם תנאים, שאף אושרו על ידי בית המשפט. ככל שתנאי השחרור פוגעים במבקש, כטענתו, הרי מדובר בפגיעה מידתית וסבירה.

כל טענה נגד הטעם וההגיון העומדים מאחורי תנאי שחרורו של המבקש, כפי שנקבעו בהחלטה מיום 9.1.08, מקומה בערר על אותה החלטה ולא במסגרת בקשה לעיון חוזר. כבר נפסק לא אחת, כי " במסגרת בקשה לעיון חוזר, בית המשפט אינו נדרש לעצם ההצדקה למעצר או לחלופת המעצר. כל שעל בית המשפט לבחון הוא האם מאז ההחלטה האחרונה שניתנה בעניינו של העורר נתגלו ראיות חדשות, או השתנו הנסיבות - וחלוף הזמן בכלל זה - באופן שיש בו כדי לשנות את נקודת האיזון הראויה בין חירותו של העורר ובין ביטחונו של אדם או הציבור" (בש"פ 3512/07 פלוני נ' מדינת ישראל- החלטת כב' השופט פוגלמן מיום 6.5.08); עוד נפסק, כי " הכלל הוא כי במסגרת בקשה לעיון חוזר, לא נפתח דיון מחדש בסוגיית עצם ההצדקה למעצר או לחלופת מעצר והתנאים שנקבעו במסגרתה" (בש"פ 2254/08 ליאורה ברקו נ' מדינת ישראל - החלטת כב' השופט דנציגר מיום 19.3.08).  

6.         באשר לנקודה השניה: אף שהמבקש שוחרר בערובה בהסכמת שני הצדדים, אין בכך כדי לשלול את זכותו להגיש בקשה לעיון חוזר בהתאם לסעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996; בגדרה של בקשתו לעיון חוזר, חובה על המבקש להוכיח, כי מתקיימת בעניינו עילה משלוש העילות הקבועות בסעיף 52(א) סיפא. המבקש טען, כי בעניינו עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה הקודמת.

            אין לקבל את טענתו של המבקש. ההחלטה הקודמת ניתנה ביום 9.1.08; הבקשה לעיון חוזר הוגשה ביום 1.6.08, היינו, עד למועד הגשתה טרם חלפו 5 חודשים ממועד מתן ההחלטה הקודמת, כך, שאין המדובר בחלוף זמן ניכר, לא כל שכן, כשעסקינן בתנאי שחרור שנקבעו בהסכמה, שאמורים לחול " עד לתום ההליכים בתיק", כפי דבריו של ב"כ המבקש בדיון מיום 9.1.08; לא זו אף זו, בשים לב לחומרת העבירות המיוחסות למבקש בגדרה של פרשיה חמורה ביותר, אין להיעתר לבקשה לעיון חוזר בתנאי שחרור שנקבעו בהסכמה כל עוד לא אירע שינוי מהותי במצבו של המבקש מאז מתן ההחלטה המקורית (השווה: בש"פ 2254/08 הנ"ל - סעיף 18 להחלטה).

זאת ועוד; המבקש שהסכים לתנאי השחרור ולמגבלות שהושתו עליו בגדרם חייב להיות נאמן להסכמתו, כך, שרק נסיבות מיוחדות ויוצאות דופן המלמדות על שינוי מהותי במצב יצדיקו עיון חוזר ושינוי התנאים; דע עקא, שנסיבות כאלה ושינוי שכזה אין בנמצא (השווה: בש"פ 4152/91 פלוני נ' מדינת ישראל  - החלטת כב' השופט ד' לוין מיום 26.11.91).

7.         לאור האמור, אני מורה על דחיית הבקשה.

ניתנה היום י"ט בסיון, תשס"ח (22 ביוני 2008) במעמד הנוכחים.

000889/08בש 054 אירית התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: