החלטה בתיק בש 867/05

א.         המבקשת הגישה כנגד המשיב, עלאא' טאהא, יליד 1977 (להלן: "המשיב") כתב אישום כשהעובדות הנטענות בו הינן בתמצית אלה:

בין המשיב לבין המתלונן נזיה טאהא (להלן: "המתלונן") קיימת קירבת משפחה, ובין המשפחות קיים סכסוך.

בתאריך 6.2.05, סמוך לשעה 19.10 בחנות בכאבול שלף המשיב, לפי הנטען, מכשיר חד בו הצטייד מבעוד מועד ובאמצעותו דקר את המתלונן בבטנו. עקב הדקירה נגרם למתלונן פצוע חודר כארבעה סנטימטרים בצקום, הוא הועבר לבית החולים, נותח וואשפז למשך ארבעה ימים.

לאחר מכן, נס המשיב מן המקום ברכבו. בסריקות שערכה המשטרה אחר המשיב, אותר זה כשהוא יושב ברכבו סמוך למגרש כדורגל. השוטרים ביקשו כי יציג את תעודת הזהות שלו, המשיב טען שזו איננה ברשותו והתחזה כאדם אחר (מוחמד עבד אלכרים תושב כאבול). כמו כן טען המשיב שהוא יודע שהמשטרה מחפשת אחר עלאא' טאהא שישב קודם ברכבו ונמלט לכיוון מטע הזיתים,  כשהבחין בניידת.  זאת עשה המשיב, לפי הנטען, כדי להונות את השוטרים ולהכשילם. השוטרים ערכו סריקות במטע. לאחר מכן הגיעו השוטרים שנית למשיב וכשזה הבחין בהם הניע הוא את רכבו ונמלט לכיוון מרכז הכפר.

השוטרים הורו למשיב בכריזה, סירנות ואורות כחולים לעצור, אך המשיב המשיך בנהיגה פרועה תוך סיכון המשתמשים בדרך. לאחר מרדף ממושך עצר המשיב את הרכב ונמלט רגלית מן השוטרים עד שנתפס. משנתפס ועוכב, הפריע המשיב לשוטרים והכשילם בכך שהשתולל, ניסה להימלט וקילל את השוטרים, וכן תקף אותם בכך שהדף אותם מספר פעמים ואיים עליהם בכדי להפחידם בכך שידאג לסבכם ויתלונן נגדם תלונות שוא. נהיגתו של המשיב ברכב היתה ללא רשיון רכב תקף, ללא פוליסת ביטוח ובפראות. 

המבקשת מייחסת למשיב לפי כתב האישום עבירות אלה: חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329 (א)(1) של חוק העונשין, התשל"ז-1977, התחזות כאדם אחר לפי סעיף 441 של חוק העונשין, הפרעה לשוטר לפי סעיף 275 של חוק העונשין, איומים לפי סעיף 192 של חוק העונשין, נהיגה ללא רשיון רכב תקף, לפי סעיפים 2+3 של פקודת התעבורה, נהיגת רכב בקלות ראש ומסירת פרטים כוזבים לפי סעיף 62(1)(2) בצירוף סעיף 38(1) של פקודת התעבורה, והסתייעות ברכב לצורך עוון ופשע, לפי סעיף 43 + 45 לפקודת התעבורה.

ב.         המשיב נעצר ביום 6.2.05, ובתאריך 11.2.05 הורה בית משפט השלום בעכו (בתיק מעצר 1518/05) על שחרורו של המשיב בערובה, וכן הורה על מעצר בית מלא עד יום 14.2.05.

ביום 14.2.05 הגישה המבקשת לבית משפט זה, בד בבד עם הגשת כתב האישום, בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו כשלטענתה עומדות לרשותה ראיות טובות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב ובכלל זה; הודעת המתלונן, הודעות עדים, דו"חות פעולה ותיעוד רפואי.

המבקשת גם טוענת לקיומה של חזקת מסוכנות לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) של חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, וכן טוענת המבקשת שכנגד המשיב תלויות ועומדות שתי הרשעות קודמות בעבירות של סיכון אדם בנתיב תחבורה ותקיפה חבלנית. כמו כן טוענת המבקשת שמעשיו של המשיב לפי כתב האישום, מקימים חשש לשיבוש מהלך משפט והימלטות מן הדין.

שמעתי את טענותיהם של ב"כ שני הצדדים ביום 16.2.05, וכן הוגש לעיוני תיק החקירה המשטרתי. בתום אותה ישיבה נתתי החלטה לפיה יש להורות על מעצרו של המשיב עד למועד מתן ההחלטה בבקשה למעצר עד תום ההליכים.

ג.          בטיעוניה מתבססת ב"כ המבקשת על הודעת המתלונן שסיפר כי נכנס לחנות מוצרי חשמל של משפחת עבד אל גני, המתלונן התכופף להצית סיגריה מתנור, והבחין במשיב, שהגיע, הוציא דבר מה מכיס מעילו והיכה בחוזקה בבטנו של המתלונן.

עיינו בהודעת המתלונן מיום 9.2.05:

"נכנסתי להדליק סיגריה מהתנור שהיה במקום. התכופפתי והדלקתי סיגריה ואז לפתע שמעתי מישהו נכנס ואומר שלום. אני בשלב זה הספקתי להתיישר ולעמוד ואז ראיתי מולי את עלאא' בין כאמל טאהא מכאבול. ראיתי אותו מוציא משהו מהכיס של המעיל, נדמה לי שזה כיס ימני, הוציא משהו, לא הבחנתי מה זה היה בדיוק ואת אותו חפץ שהוציא נעץ לי בבטן במכה אחת חזקה, וברח...".

בהמשך מספר המתלונן שניגשו אליו לטפל בו: ג'לאל, עלי ונעים, וכששאלו אותו מי זה, השיב להם שזה בן דודו עלאא' שדקר אותו.

לפי סיכום אישפוז של בית החולים לתקופה 6.2.05 עד 10.2.05, אובחן אצל המתלונן פצע באורך של כ-4 ס"מ מתחת לטבור, ולפיכך הוחלט לנתח את המתלונן.

ד.         ב"כ המבקשת מפנה בטיעוניה להודעתו של בעל החנות עלי עבד אל גני, מיום 6.2.05, אשר מספר שהמתלונן נכנס לחנותו כדי להדליק סיגריה מן התנור החשמלי, לפתע רץ ג'לאל (גיסו של המתלונן) לעבר המתלונן, שאל אותו מה קרה והמתלונן השיב שהוא נדקר בבטן על ידי עלאא' טאהא, דברים אלה אומר בעל החנות שהוא שמע אותם מן המתלונן, וג'לאל הסביר לבעל החנות שעלאא' הוא בן דודו של המתלונן.

מוסיף בעל החנות בהודעתו שלאחר שהמתלונן צעק שנדקר, ראה בעל החנות את המשיב מחוץ לחנות במרחק של 5 מ', רץ לכיוון הכביש ונעלם.

לפי התרשים המופיע במזכר מיום 15.2.05, הכניסה לחנות היא מזכוכית, יש דלת ושני חלונות זכוכית משני צדי הדלת וניתן להבחין דרך החלונות כל מה שמתרחש מבחוץ.

מספר עוד בעל החנות כי בטרם הגיע האמבולנס, דאג בעל החנות להביא את הרופא ד"ר סלימאן היבי, לצורך מתן עזרה ראשונה למתלונן.