החלטה בתיק בש 8409/08

כתב האישום והבקשה

בפניי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום ובו שני אישומים, אשר המשותף להם הוא מעורבותו לכאורה של המשיב בסחר בסמים מסוכנים בשני מועדים שונים.

הרקע לכתב האישום הינו הפעלתו של סוכן משטרה סמוי, בני אזרן (להלן: "הסוכן"), בתקופה שבין יוני  לבין אוגוסט 2008, בבאר שבע ובאופקים, למיגור תופעת הפצת הסם.

על פי הנטען בכתב האישום, ביום 13.08.08 סחר המשיב בצוותא חדא עם יגאל אבוטבול (להלן: "יגאל") ושמואל ברמי (להלן: "שמואל") בסם מסוכן. ביום הנ"ל הגיע הסוכן לביתו של יגאל בו נכחו באותה העת יחד עימו המשיב ואדם נוסף בשם שמואל. תחילה שוחחו הארבעה על מחירי הסם ולאחר מכן, יצאו המשיב, שמואל ויגאל מהבית כאשר זה האחרון הורה לסוכן להמתין בביתו עד לשובו. בחזרתו מסר לסוכן דרך חלון השירותים שקית המכילה אבקה לבנה, תוך שהוא מבהיר לסוכן כי המדובר ב"מוניקול".

בהמשך נכנסו לבית המשיב, יגאל ושמואל ופרשו לחדר סמוך (כשבידם של המשיב ויגאל שקית). בזמן שהייתם של השלושה בחדר המתין להם הסוכן בסלון הבית. בצאתם מן החדר המשיב מסר לסוכן סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל של 6.46 גרם נטו ובתמורה מסר הסוכן ליגאל סכום של 1,200 ש"ח.

בגין מסכת עובדתית זו, יוחסה למשיב, עבירה של סחר בסם מסוכן, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג- 1973 (להלן: "הפקודה").

על פי עובדות האישום השני, ביום 21.08.08 סחר המשיב יחד עם יגאל בסם מסוכן מסוג קוקאין ובסם מסוכן מסוג הרואין. הסוכן הגיע לביתו של אותו יגאל וביקש לרכוש ממנו שתי מנות מסוג הרואין ושתי מנות מסוג קוקאין. במעמד זה נכחו בדירה המשיב, יגאל והסוכן. תחילה שוחחו השלושה על עסקי הסמים ולאחר מכן מסר יגאל לסוכן 3 מנות סם. חלקו של המשיב לכאורה בפרשה זו הצטמצם ללקיחת הסמים מידי הסוכן, עטיפתם בשקית פלסטיק, סגירתה במצת ומסירת האריזה לידי הסוכן. האריזה הכילה מנת סם מסוג קוקאין במשקל של 0.6011 גרם נטו ושתי מנות סם מסוכן מסוג הרואין במשקל של 0.6232 גרם נטו. בתמורה מסר הסוכן ליגאל סכום של 500 ש"ח. כן לקח המשיב מיגאל מנת סם מסוג הרואין במשקל של 0.2675 גרם נטו, עטפה בשקית ומסרה לסוכן ללא תמורה. 

בשל מעשים נטענים אלה, יוחסה למשיב, עבירה של סחר בסם מסוכן, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג- 1973 (להלן: "הפקודה").

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה הבקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים.

לטענת המבקשת, בין ראיותיה, להוכחת אשמתו של המשיב, מצויות הודעותיו של הסוכן ומפעיליו, הקלטות המתעדות לכאורה את ביצוע העבירות, דו"ח עימות בין הסוכן למשיב ודוחות פעולה ומזכרים.

עילת המעצר על פי הבקשה הינה סיכון בטחון הציבור וחזקת מסוכנות סטאטוטורית. כן מפרטת הבקשה את עברו הפלילי של המשיב הכולל עבירות רכוש, אלימות וסמים (עבירות מסוג פשע). עוד צוין בבקשה כי המשיב ריצה תקופות מאסר ולחובתו מאסר מותנה בן חודשיים . 

טיעוני הצדדים

בדיון שבפניי טען ב"כ המשיב באריכות לגבי דיותה של התשתית הראייתית בתיק והטעים כי אין בה כדי להצדיק מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים וכי הראיות במתכונתן הנוכחית חסרות את אותו גרעין ראייתי פוטנציאלי הדרוש להגשת כתב אישום.

עוד טען הסנגור, כי מיהותו של הסוכן- ביצוע עבירות בתקופת הפעלתו בברכתה של המאשימה - מעצימה ומשדרגת את דרישת הסיוע הנחוצה לגירסת הסוכן.

כן טען הסנגור, כי המשיב לא היה עד לחלוקת התפקידים וליחסי העבודה בין הנפשות המעורבות המתוארים בכתב האישום, כך שעוצמת הראיות נפגמת באופן המצדיק את שחרורו של המשיב. בנוסף, ההקלטות המהוות חלק מהראיות עליהן נסמכת הבקשה אינן מתעדות את חלקו הנטען של המשיב.

סיכומם של הדברים, השילוב בין הסתירות בדברי הסוכן, מיהותו של הסוכן והעדר תיעוד למיוחס לו בהקלטה מחייבים את שחרורו.

לעומתו טען ב"כ המבקשת כי קיימת חפיפה מלאה בין הודעתו של הסוכן מיום 21.08.08, שעניינה במפגש נשוא האישום השני לבין תמלול ההקלטה. מהקבלת ההודעה לתמלול עולה בבירור כי  הסוכן לא טען שהמשיב לקח חלק פעיל בשיחות שהתפתחו במהלך ביצוע עסקאות הסם, למעט הפעולות (מסירת הסמים) המיוחסות לו בכתב האישום. 

עוד נטען, כי מהשוואת דברי הסוכן בעימות עם יגאל לבין דבריו בעימות עם המשיב, אין סתירות כפי שטוען ב"כ המשיב ולמעשה התמונה המתקבלת היא היפוכו של דבר.

באשר לפסיקה אליה הפנה ב"כ המשיב, טען התובע כי אלה עניינם בקיומן של נסיבות חריגות- תחילתו של הליך גמילה- ובכרסום משמעותי בראיות לאחר קבלת תסקיר שיבחן הליך גמילה.

דיון והכרעה

אעבור כעת לבחון את הפוטנציאל הראייתי הגלום בחומר החקירה, דהיינו, אם קיים סיכוי סביר שמחומר חקירה זה תצמחנה בסוף המשפט ראיות אשר תבססנה את אשמת הנאשם (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, 149-148), כן יש לבחון אם מכלול הראיות שבתיק החקירה הוא כזה, שההרשעה או הזיכוי הם אך פונקציה של מידת האמון שהשופט בהליך הפלילי העיקרי ייתן בהם, כי אז קיים סיכוי סביר להוכחת האשמה (שם, עמ' 149).